הוועדה למציאת מסתור לילדים (מטעם "הוועד
להגנת היהודים",) החלה
את פעולתה בתיאום אפשרויות ההסתרה, בהיענות לבקשות וביצירת קשר עם ההורים. איזו
משימה רגישה!...
השליחה מטעם הוועדה הייתה אומרת לאם היהודייה : "אמרו לי... מי אמר? ארגון סודי" אט אט החלה האם לרחוש אמון. היא הרגישה שנאבקים למענה, למען ילדה. היא הייתה מבוהלת כי גילו אותה בביתה, שחייתה בו לעיתים קרובות באופן בלתי חוקי ובחרדה מתמדת בשל המצודים שארבו לה.
בשלב זה מתרחשת
אחת הפעולות ההרואיות הגדולות ביותר: האם נותנת את הסכמתה להפקיד את ילדה בידי האלמוני, בידי ארגון חשאי. איזו
הפגנת אהבה של האם היהודייה כלפי ילדה, אוצרה האחד והיחיד. היא נפרדת ממנו אולי
לתמיד, בידיעה ברורה שבכל רגע עלולים לעצור אותה, לגרשה ולהובילה לעבר מותה. נדרש
מאמץ תמידי ועיקש כדי לשמר אצל ההורים היהודים את האמון ואת הלך הרוח האוהד למציאת
מסתור לילדים..."
מקור
מוריס הייבר , "הצלת ילדים בבלגיה " ,
בתוך : אברהם מילגרם ( עורך) , עלה אתי בגורלי : יהודים
מצילים יהודים לנוכח ההשמדה, אסופת מקורות
. הוצאת יד ושם , 2014
עמודים 249- 266
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה