דלג לתוכן הראשי

רשומות

מינה זילברברג, בת 11 , לבדה בגטו לודז' ובמחנה העבודה שטוטהוף

עדות משנת 1946 : מינה זילברברג , בת 15 ( בת 9 עם פרוץ המלחמה)
עד שנת 1940 גרתי עם הורי בגטו ורשה . 
אז הצלחנו לצאת לבז'אזיני לבית דודתי. הדרך מורשה הייתה מלאת ייסורים. שבועות של נדודים בהם סבלתי רעב . לאושרי היה קיץ וקל היה להשיג מקום לינה . קשה יותר הייתה שאלת המזון. 
על פי רוב הייתה האוכלוסייה אנטישמית ולכן נאלצנו בהמשך לישון תחת כיפת הרקיע וכיסויי היחידי היה מעילו של אבא .
סוף סוף הצלחתי להגיע עם אימא לבז'אזיני ואבא עמד לחזור לורשה.בז'אזיני הייתה מסופחת למחוז הרייך . שם עבדה אמא תחת שבט הנוגש הגרמני. לא הצליחה לשלוח אותי לביה"ס ובלילות ישבנו יחד עם ספרים כדי להשלים לי השכלה. לא עברו ימים וגטו בז'אזיני חוסל ואני עם אחותי הקטנה הגענו לגטו לודז'.
הייתי אז בת 10 וחשתי בדידות איומה. הייתה לי הרגשה , שנתונה אני במדבר ללא נפש חיה. עוד השליתי את עצמי זמן-מה , שאפגוש את הורי. לימים הסכנתי לכול, נעשיתי אדישה והבנתי שנשארתי לבדי, בלי הורי שאהבתי אותם כל-כך.כך החלו חי העצמאיים תחת השלטון הכפול , הגרמני והיהודי.
השלטון היהודי היה בידי חיים רומקובסקי , יו"ר היודנראט , …
פוסטים אחרונים

חיה אברמוביץ , בת 14 , בצעדת המוות של הגרמנים

 עדות משנת 1946 :חיה אברמוביץ , בת 14( בת 7 עם פרוץ  המלחמה)
נולדתי בחודש מאי 1932 בעיירה הולשאן , 70 ק"מ מוילנה. היינו שלושה ילדים , אח קטן , אחות ואני. תחילה למדתי בבית ספר עברי , אחר כך ,עם כניסת הרוסים , בביה"ס רוסי , כיתה ג' .
בשנת 1941 נכנסו הגרמנים. מיד הכניסו אותנו , היהודים לתוך גטו. בינתיים נפטר אבא. בגטו היינו שנה ואז הועברנו לגטו גדול יותר , לעיירה אושמיאנה.כשהגענו לשם החלה האקציה ואמי נתפסה .האקציה נערכה בידי המשטרה היהודית הוילנאית . אני ואחי נשארנו יתומים . אמא הובלה בין המון גברים ונשים 7 ק"מ מהגטו. שם הוחזקו יומיים בתוך גורן ולבסוף נורו על ידי הגרמנים. הייתי יוצאת מחוץ לגטו להשיג מזון בשביל אחי הקטן ובשבילי. מכרתי חפצים שנשארו לנו . כך חיינו 6 בדלות חודשים. ואז חיסלו את הגטו . חלק הועברו לגטו קובנה ווילנה ורבים הובאו לפונאר ושם נרצחו.
אני ואחי ברחנו אל אחותנו במחנה ז'אזמיר. שם עבדנו בכביש. כעבור שלושה חודשים הועברנו לגטו קובנה. הוכנסתי עם אחי לבית יתומים ואחותי הלכה לעבוד במתפרות. רעבנו ללחם .
פעם קמנו בבוקר – מהומה , צעקות . הגטומוקף רוצים לרוץ …

רחל שטוק , בת 11 , רועת פרות בזהות נוצרית

  עדות משנת 1947 : רחל שטוק בת 13 ( בת 6 עם פרוץ המלחמה)
נולדתי בוילנה בשנת 1933 . למדתי בביה"ס יהודי . אבי היה נפח , אמי תופרת. כשהייתי בת שש נפטר אבי ממחלת השחפת . זמן קצר אחרי כן נכנסו הגרמנים ואחרי כמה חודשים גרשו אותנו לגטו.
אמי עבדה אצל הגרמנים. פעם אחד אמר לה גרמני אחד : "שמעתי שעומדת להיערך אקציה ואת אינך דומה ליהודייה. קחי את ילדיך והימלטי" ! שמעה אימא והובילה אותנו לכפר , אך כעבור כמה חודשים באה הדודה וסיפרה לאימא, שבגטו שורר שקט .
חזרנו לגטו . שם חיינו 20 איש בחדר צר. בשעת האקציות היינו מסתתרות. עד שהתחילו לדבר כי שעת החיסול קרובה ואימא החליטה להעביר אותי ואת אחותי הקטנה לכפר.בבוקר מוקדם קמנו ב-5 ואת האחות הקטנה השארנו כשעודה ישנה. אמרנו לדודה שתשגיח עליה.כשבאנו לכפר הורדנו את הטלאי הצהוב.. באנו אל אישה אחת אבל היא פחדה לקחת אותנו לביתה . נכנסנו לתוך הקמה הגבוהה ואימא הלכה להביא את האחות הקטנה.כאשר הגיעה האם התברר שהגטו מוקף בחיילים מכל הצדדים והתחילה האקציה הגדולה.
גויה אחת נסעה אתי למכר שלה בכפר קולניה וילנסקה. בביתו נכנסתי לעבודה כרועת-פרות. היו לו לבעל הבית…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…

מסע ההישרדות של דוד ברגמן ז"ל , בן 11 בצרפת בתקופת השואה

דוד ברגמן נולד ב-1931 בפריז כבן למשפחה מתבוללת מפולין. עם פלישת הנאצים לצרפת, ב-1940, בעודו ילד בן תשע, צפה מקרוב בכניסתם של החיילים הגרמנים לעירו. "המראה היה זוועה", סיפר בסרט התיעודי "כמו מלכת אנגליה", שביים מיכה שגריר.



ברגמן חי עם אמו בקומה החמישית של בית דירות. אביו עזב את הבית עם פרוץ המלחמה. באחד מימי חודש יולי 1942 אמו קראה לו לשיחה. "מחפשים אותי. יכול להיות שנצטרף להיפרד", אמרה לו. "ואז היא הכינה אותי לחיים", סיפר. "מה שלא יקרה - תברח. ותמיד תעשה ככה שיאהבו אותך", אמרה לו. למחרת מילא אחר הוראותיה, כשאנשי הגסטאפו, מלווים בשוטרים צרפתים, פרצו לדירתם, בעקבות הלשנת השוערת. "כששמעתי את נקישות מגפי הגרמנים במדרגות פרצתי בבכי היסטרי", סיפר.
נאמן להוראות שקיבל מאמו, הוא פתח בריצה "מטורפת", כדבריו, לעליית הגג, יחד עם שכנתו, אף היא נערה יהודיה. כששוטר צרפתי מצא אותו שם, הוא אמר לו "תתכופף", והציל את חייו.
בהמשך, כששב לביתו, ראה צלב קרס על הדלת וגילה כי השוערת גנבה את השמלה של אמו וכן את מיטתו. כשתהה על כך, בעלה …

ארבעה חודשים ללא תזוזה או דיבור במחבוא: הילד הניצול שהפך לטייס

דניאל גולד היה רק בן 7 כשנאלץ להסתתר בתוך מסתור קטן במשך ארבעה חודשים. הוא שרד, עלה לארץ והפך לטייס קרב בחיל האווירפרופסור דניאל גולד, בן 81, היה בגיל 7 בלבד כשאימו ברחה איתו מגטו שאוולי שבו חי בליטא, למקום מסתור מתחת בית איכרים טובי לב. "סכנת מוות היא הדבר הראשון שנתקלנו בו", סיפר גולד, "נאלצנו להיות נוכחים בתלייה של איש  שהבריח אוכל לתינוק שלו. הבנתי היטב את הצורך לברוח". גולד שהה במקום עם הוריו ארבעה חודשים, בתנאים קשים ביותר. "המקום היה  בגודל של מטרים בודדים", תיאר גולד, "לא יכולנו כמעט לנוע. בנוסף, הוא לא היה אטום מרעש, ולכן היה אסור לדבר, מקסימום ללחוש לפעמים".
לכתבה המלאה

נעמי שדמי , ילדת בת 12 בשואה שהפכה לקצינת משטרה בכירה בישראל והקימה את יחידת השוטרות

נעמי שדמי הייתה רק בת 12 כשחיילי אס-אס ושותפיהם ההונגרים הגיעו לבית משפחתה בבודפשט וחטפו את אביה ואת אחיה הבכור לעבודות כפייה. כעבור זמן קצר, היא, אמה ואחיה הצעיר גורשו לאזור עני בעיר, שם רוכזו היהודים. 

לאחר מכן שרדה את שנות המלחמה עד שהגיעה ארצה, אז הפסיקה לדבר על שעברה בתקופת השואה - עד שנכדתה הבכורה עינב ביקשה ממנה להגיע לבית ספרה ולספר את סיפורה

כשהגיעו החיילים הגרמנים ולקחו את אביה ואחיה הבכור לעבודות כפייה, הייתה זו הפעם האחרונה שראתה אותם. היא סיפרה על חייה בבודפשט עם אמה ואחיה הצעיר, יושקה. "דירות היהודים סומנו בכוכב צהוב, ובכל דירה נאלצנו להצטופף ארבע או חמש משפחות. אימא ארגנה גן לילדים ואני עזרתי לה", הסבירה. באחד הבקרים של סתיו 1944, חייה של נעמי השתנו שוב ללא היכר. אנשי אס-אס פרצו לדירתם וחטפו את אמה באיומי נשק. "הם אמרו 'ממזרים לקום, תתלבשי מהר יהודייה מלוכלכת, יש לנו עוד הרבה כמוך לאסוף היום'", סיפרה נעמי. "התעוררנו בבהלה, ראינו שלושה אנשים - שני פאשיסטים הונגרים וחייל אס-אס גרמני - מפחידים ורעים".

היא שחזרה כיצד צעקו על אמה שאם תנסה ל…