דלג לתוכן הראשי

רשומות

שושנה , בת 12 , שנתיים, במסתור, אצל האוקראינים מחוץ לגטו

בצילום : שושנה (משמאל) וחברתה נחמה אריאל, אחרי השחרור, 1944
שושנה ברגמן (לבית שטיין) מפולין חבה את חייה למשפחת חסידי אומות עולם, שפתחה לה את דלת ביתה ברגע המכריע. בסוף המלחמה גילתה כי היא היחידה ממשפחתה שנותרה בחיים, עלתה לישראל, הקימה משפחה והיתה למורה. 
בתחילת ספטמבר 1942 זחלה שושנה שטיין בת ה–12 מתחת לגדר שהקיפה את הגטו בעיר לודמיר (וולודימיר־וולינסקי),שנמצאת היום באוקראינה ליד הגבול עם פולין. מצוידת במזוודה קטנה שארזה לה אמה בלומה, היא שמה פעמיה לבית של בני הזוג ניקולאי ומריה וברישביץ', זוג אוקראינים שגרו ליד הגטו, וביקשה מסתור.
בקיץ 1944, מקץ כשנתיים בהן שהתה שושנה במחיצתם, שיחררו הרוסים את העיר מידי הכובשים הנאצים. רק אז גילתה שושנה כי היא היחידה מבני משפחתה ששרדה את השואה. אמה, בלומה, אביה ראובן ושתי אחיותיה, הניה והדסה, נרצחו. זה היה גם גורלם של עוד רבים מקרובי משפחתה. אחרי קום המדינה עלתה לישראל, הקימה משפחה ועבדה כמורה. לפני שנה וחצי מתה בגיל 86.
סיפור ההצלה של שושנה החל בספטמבר 1939, כשהיתה בת תשע. אחרי שהגרמנים כבשו את עיר הולדתה הרובישוב בפולין, משפחתה החלה במנוסה לכיוון …
פוסטים אחרונים

התקוממות הנערים בעיירה ז'טל

קבוצת נערים מהעיירה  ז'טל בבלארוס הצליחה להשיג נשק ולהתקומם במהלך האקציה לריכוז היהודים בעיירה ב1941 . חלקם נהרגו בקרב עם הגרמנים וחלקם ברח ליערות והצטרף לפרטיזנים . את הנשק הם מצאו ביערות מסביב לעיירה לשם נסוגו חיילי הצבא האדום מפני הגרמנים.
הנערים  מהעיירה ז'טל נלחמו שכם אחד עם הפרטיזנים וביצעו פעולות מול שיירות של הגרמנים .
הנערים האלו היו חלק מפלוגת פרטיזנים של"גדוד ז'טל". היחידה חולקה לשלוש מחלקות. היו גם כמה נשים בגדוד, שתפקדו כאחיות, טבחיות, מזכירות וכובסות וכמה מהן אף לקחו חלק בפעולות לחימה.
הבסיס של היחידה היה כעשרים קילומטרים לז'טל ביער ליפיצ'אני. כל פעולותיהם תואמו עם פרטיזנים סובייטים אחרים שפעלו באזור, במיוחד עם יחידת אורלנסקי המנותקת בפיקודו של ניקולאי ווקהונין.

הם שיבשו את תנועת הרכבות הגרמניות.
מקור וקרדיט : משא איש : זיכרונותיו של גבריאל גרצובסקימימי השואה , הוצאה עצמית , 2012

סיפור הצלת הילד היהודי רישיאק, בן 7, בגטו ורשה

"באוגוסט 2003 רישיאק , בן אברם וברונקה , סיפר לי שהוברח מגטו ורשה לצד הארי על ידי מר דומב , פולני ממוצא גרמני. ברשות מר דומב היה אישור לעבודה בצד הארי מחוץ לגטו, בתוקף היותו עוסק בחיטוי ובהדברת מזיקים, חולדות וכדומה. הוא עבד אצל הפולנים וגם אצל שלטונות הכיבוש הגרמנים.
בתקופה שהילד היהודי רישיאק סבל בגטו ורשה משעלת , אירע שמר דומב הזמין בצד הארי חיילים גרמנים לשתייה. הם השתכרו מעט, ואז סיפר להם כי ישנו ילד פולני בשם רישיאק , שהוכנס לגטו במטרה לבקר אצל רופאו היהודי ונתקע שם. בפעם אחרת, בסמיכות זמנים, הוא ביקש עזרה מאותם חיילים גרמנים להחזיר את רישיאק , הילד הפולני התקוע אל מחוץ לגטו. דומב והחיילים, וביניהם קצין , הגיעו עם רכב-פיקוד בעל גג פתוח, וכך רישיאק הוסע על ידיהגרמנים אל מחוץ לגטו. הילד רישיאק הוברח אחר כך למקום מסתור בעיר אוטבוצק...."
מקור וקרדיט : יוסף קומם , העוז והחסד , מסעות בהולים מעמקי האופל , הוצאת כרמל, 2012

יוסף קומם , ילד בן 11, עם ילדי לנה קיכלר

כאשר הועבר הילד יוסף קומם לצרפת הוא סופח למוסד הילדים היתומים היהודי של לנה קיכלר בעיר בלווי בצרפת.
כותב יוסף קומם בספר הזיכרונות שלו : " תקופת שהותי במוסד של לנה קיכלר כילד-חוץ, היתה לי קשה בשעתה ומופלאה בהתבוננות לאחור.
גיל הילדים , בנים ובנות , היה משנות-הגן ועד לגיל 16. אני הייתי הילד היחיד שהיה לו הורה מחוץ למוסד ונתפסתי כמיוחס שלא בטובתי. הילדים , המחנכים וההסגל הקטן אצל לנה קיכלר היו מגובשים בדפוס של משפחה חלופית מורחבת. הם עשו יחדיו דרך חתחתים מביתם שבזאקופנה שבהרי טטרה בפולין , שעליו הגנו בנשק חם מול פורעים פולנים, בגניבת גבולות לצ'כוסלובקיה ועוד חוויות מחשלות וגם בנדודים בתוך צרפת עצמה.
לכל ילד יהודי אצל לנה קיכלר היה סיפור סבוך משלו של אובדןמשפחה והינצלות טראמטית ממוות: אם במנזר , אם בהישרדותבזהות בדויה ואם בהסתפחות ליחידות פרטיזנים ביערות ולחימה באויב. הילדים התחלקו לקבוצות אחדות על פי גילם והתאמה אישית, ושוכנו בהתאם בחדרים רחבי הידיים שבבית היתומים של לנה קיכלר בצרפת.
לנה , המנהלת והאם המשותפת , שמה דגש עיקרי על שיקום, על חינוך ועל השכלה , מעת ההשכמה ועד לכיבוי האו…

המסע האחרון של ינקה, בת 10, הלוך ושוב מגטו ורשה

"דומה שהיה זה בקיץ 1941 . אבא שב מאחתמנסיעותיו החשאיות למרחקים מלווה בילדה כבת עשר, ינקה, שאמר כי תישאר עימנו בדירת המסתור בקאליש. “
ינקה ואחותה הצעירה רות'קה חיו מסוגרותבחומות הגטו בוורשה עם אמם רגינה , האחות הבכירה של אבא. אבא הצליח לחדור לגטו וורשה , להבריח פנימה אמצעי מחיה , לחלץ את ינקה ולהסיעה אלינו להתאוששות. ינקה סיפרה לנו על משפחתה ועל המשפחה המורחבת בגטו. כבדרך-אגב סיפרה גם על רעב קשה, על מחלות ועל גוויות ילדים המונחות ברחובותמכוסות בעיתונים. שילובה של ינקה במשפחתנו היה אירוע משמעותי בחיי המסתור שלי כילד בתקופת השואה.הילדה היתה ברוכת כישרונות , שופעת מרץ ונישאת על כנפי הדימיון- "אש להבה". בגיל שלוש ביקרה עם הוריה בארץ ישראל אך הם חזרו לפולין.
הגטו לאשבר את רוחה , גם שם היו ילדים שהמשיכו לחלום ולשחק.
בביתנו , בדירת המסתור, היא סילקה בקלות ובחן את המשמעת הקפדנית שנכפתה עלינו על ידי ההורים. כילדה מלאת חיים היאהייתה שרה , מדקלמת שירים, ממציאה ומביימת משחקים והצגות, בהם שותפנו בתפקידים שונים ומלהיבים. הייתה לה אישיות סוחפת המקרינה חום ושאיפה להיטיב. גם כמה מילדי …

דוד ברגמן , ילד בן 11 בשואה , בכה על אמו כל חייו

בחדר השינה של דוד ברגמן, בביתו בתל אביב, היתה תלויה כל השנים תמונה של אמו, הלן. גם כשהיה בעצמו אב לילדים ואחר כך סב לנכדים, המשיכה דמותה ללוות אותו באשר הלך. כשנשאל פעם מתי הבין שאמו לא תשוב, השיב בשתי מילים: "אף פעם". לימים סיפר, כי כמה פעמים במהלך חייו נדמה היה לו שהוא רואה אותה באוטובוס או בתחנת רכבת. "ראיתי אישה, וניגשתי אליה ושאלתי אותה", סיפר. "על אמי בכיתי כמעט כל חיי. זה לא מגליד", הוסיף. ברגמן נולד ב-1931 בפריז כבן למשפחה מתבוללת מפולין. עם פלישת הנאצים לצרפת, ב-1940, בעודו ילד בן תשע, צפה מקרוב בכניסתם של החיילים הגרמנים לעירו. "המראה היה זוועה", סיפר בסרט התיעודי "כמו מלכת אנגליה", שביים מיכה שגריר.
ברגמן חי עם אמו בקומה החמישית של בית דירות. אביו עזב את הבית עם פרוץ המלחמה. באחד מימי חודש יולי 1942 אמו קראה לו לשיחה. "מחפשים אותי. יכול להיות שנצטרף להיפרד", אמרה לו. "ואז היא הכינה אותי לחיים", סיפר. "מה שלא יקרה - תברח. ותמיד תעשה ככה שיאהבו אותך", אמרה לו.
למחרת מילא אחר הוראותיה, כשאנשי הגסטאפו,…

מריאן , ילד בן ,10 מסתתר בתוך ארון קיר

מתוך ספר הזיכרונות של יוסף קומם , העוז והחסד, 2012 :
הגב' ליאופולדה אשת הקצין הפולני השבוי מחליטה להמשיך ולהסתיר את הילד היהודי מריאן (יצחק קומם) במסתור.
אביה של ליאופולדה שהיה נגר , בנה מחבוא בתוך ארון הקיר- סוג של ארון פנימי. מריאן היה אמור להיכנס לתוכו ולעמוד בשקט גמור במידה ונשמעה דפיקה בדלת או בשעה שהיה אמור לבקר אורח אצל אחד מילדי המשפחה או אצל בעלת הבית, והיו לא מעטים כאלה .
נאסר עליו להתקרב לחלון. לעתים הילד מריאן שהה במחבוא בארון במשך שעות בדממה מוקפדת . כיוון שלא הותקן בארון אור חשמל , היה מוחו אמצעי הבידור היחיד.
למזלו ,מריאן לא נתגלה בעת ביקור-סחטנות של איש הלובש מדי "שוטר כחול" פולני ואזרח מלשין שגילו את המחבוא בעקבות הלשנת שכנים. הוא ישב בארון הקיר בחושך מקופל על מדף נסתר במחבוא. אז גילו אותי , בן ה6 , ונאלצתי להימלט מהבית ולהסתתר במקום אחר.
הסכנות שניצבו בפני המשפחה הפולנת והילד מריאן היו עדיין רבות. 
בבוקר יוני שנת 1944 הילד מריאן שהה עדיין בדירה עם אם המשפחה הפולנית ליאופולדה . ילדי המשפחה הפולנית היו בבית הספר.
נשמעה דפיקה בדלת. ליאופולדה פתחה את הדלת בפנ…