דלג לתוכן הראשי

רשומות

יומן התיעוד של רות מייסנר , , בת 14 בגטו טרזין

מאת: גלי שני
פורסם ב17 לינואר 2019 , במגזין מקור ראשון
אחרי שברחה עם משפחתה מחבל הסודטים, ואביה נשלח למחנה עבודה באוסטריה ונספה שם, הגיעה רות מייסנר (אז האס) לגטו טרזין. ביומן שכתבה במשך שנים, כמעט עד יום השחרור, היא מספרת על הרעב היומיומי, על אובדן החברים ועל הצטלמותה בכפייה לסרט התעמולה שצילמו הנאצים. כעת – כשהיא כמעט בת 91 – היא חושפת את כתביה....בחודש הבא תחגוג מייסנר 91 חורפים, אך היא עוד זוכרת את המתנה הבלתי צפויה שקיבלה ליום הולדתה ה־14. "יום הולדת 14 שלי חל בתקופה שהיינו פליטים בבְּרְנוֹ, העיר השנייה בגודלה בצ'כיה", היא משחזרת. "חברות שגרו לידי הביאו לי במתנה מחברת יומן. היה זה זמן קצר אחרי שלקחו את אבא שלי, וכעבור זמן מה הודיעו שהוא ומאתיים היהודים שנלקחו איתו אינם בין החיים. הם נשלחו למחנה הריכוז במאוטהאוזן שבאוסטריה, ושם אולצו לעבוד במחצבה ולסחוב סלעים. כך, רבים מהם קיפחו את חייהם בעבודת פרך. "אחרי שאבא הלך, הייתי בהלם. בדיעבד, אחת החברות שנתנו לי את היומן אמרה לי, כשנפגשנו כעבור שנים: 'ידענו שקשה לך ואת לא מדברת, אז קנינו לך יומן ואמרנו לך: תכתבי&#…
פוסטים אחרונים

תינוקות בתוך ארגזי ירקות: כך הצילה אירנה סנדלר אלפים בשואה

במשך כחמישים שנה, כמעט אף אחד לא הכיר את השם אירנה סנדלר. בין המעטים שהכירו, היו אותם חוקרים מ"יד ושם" שב־1965 העניקו את התואר "חסידי אומות העולם" לחברת המחתרת ומצילת ילדי גטו ורשה, אירנה סנדלר (בהיעדרה; הפולנים לא נתנו לה אשרה להגיע לטקס), ולחבריה בקבוצת המצילים. בארצם של המצילים, פולין, לאורך עשורים רבים הייתה אירנה סנדלר מודרת ומנודה: בעיני השלטון הקומוניסטי אירנה הייתה בחזקת חשודה. בעיני הקומוניסטים פעם חתרן – תמיד חתרן. מי שהיה מוכן בימי המלחמה לעבור על החוק, לרדת למחתרת או לעסוק בפעולות שעונשן מוות, עלול גם להתמרד כנגד הדיקטטורה הנוכחית. וכך הסיפור נקבר. היה מסוכן מדי לדבר על מה שהם עשו. ואירנה, שבשנות העשרים שלה סיכנה את חייה ואת חיי אמהּ החולנית למען מי שלא הייתה חייבת להסתכן למענו – ניסתה בבגרותה להגן על ילדיה ועל משפחתה המחודשת והסתגרה באלמוניות. לסקירה המלאה של חבצלת פרבר : הסקירה המרתקת פורסמה ב16 למאי 2018

סיפור הישרדותה של בת שבע דגן כנערה בשואה

מאת : חופית כהן-אולאי,Mynet

פורסם ב18 בינואר 2019
הציור בפתיחה הוא של שמואל בק , בעצמו ילד ניצול שואה
עיריית חולון מפגש השקה חגיגי לכבוד צאת ספרה החדש של תושבת העיר, בת שבע דגן, 'מכאן לשם בחלוף הזמן'. האירוע התקיים בשיתוף בתי הספר בעיר שלוקחים חלק בפעילות במסגרת למידה מבוססת ספרים במרכז 'אתחלא' לחדשנות חינוכית. דגן היא אשת חינוך, פסיכולוגית, סופרת ויקירת העיר חולון. היא היחידה מבני משפחתה ששרדה את החיים תחת הכיבוש הנאצי באירופה. סיפור חייה נתן השראה למספר ספרי ילדים שהוציאה במסגרת עבודתה ופעילותה להנצחת זכר השואה. דגן נולדה בשנת 1925 בלודז' שבפולין, בשם איזבלה רובינשטיין. היא היתה ילדה שמינית מתוך תשעה אחים. חמשת אחיה הגדולים, בדומה ללא מעט יהודים במזרח אירופה, נמלטו לרוסיה עוד לפני תחילת המלחמה, ולימים היא גילתה ששלושה מתוכם נהרגו ושניים שרדו. כשהנאצים סגרו את בית הספר שבו למדה, היא התאבלה, ועוד לא ידעה מה צופן לה העתיד. "אהבתי את בית הספר, זה היה אובדן קשה עבורי, אבל לא הבנתי שזו רק ההתחלה". המשפחה עברה לעיר ראדום, במרכז פולין, סמוך לבן משפחה עשיר ולאיזור ש…

ההישרדות של יצחק ברון , בן 14 , בין אקציות וירי בשוחות ביער

עדות משנת 1946 אותה תיעד בנימין טננבוים (טנא) , שליח שהגיע  במיוחד מארץ ישראל על מנת לתעד את קורות הילדים בשואה . בנימין טננבוים תרגם את כל העדויות  של הילדים מפולנית , יידיש ורוסית וקיבץ אותם בספרו שיצא לאור ב1947 .


"נולדתי בשנת 1929 בעיר טלוסט , מחוזטארנופול, לאבי גבריאל ואמי חנה מבית אקשטיין. לאבי היה מחסן-פחמים. לפניהמלחמה למדתי שתי כיתות בבית ספר פולני . בשנים 1939-41 למדתי בבית-ספר רוסי.
בשנת 1941 פרצה מלחמת גרמניה-רוסיה. ביום א' , 23 ביוני ערכו האוקראינים פרעות בכפרים שליד העיר. מייד הוקם יודנראט . קצינים גרמנים הגיעו ליודנראט מדי יום ביומו ודרשו זהב וחפצים יקרי-ערך. היודנראט יצא לעיר עם המשטרה היהודית והחרימו בכוח מהיהודים רכוש רב.
עברו עלי 12 אקציות . בשעת האקציה השמינית גזרו הגרמנים שהעיר היא "יודנפריי"וכל היהודים חייבים להיכנס למחנה-עבודה. לא היה לאן לברוח , כי האוקראינים היו הורגים בדרכים .
כולנו נכנסנו למחנה העבודה. מדי יום ביומו צלצל הפעמון ב5 בבוקר. קמנו והלכנו לכפר לעבודה בשדה. כך נמשכו הימים עד החורף. באו ימי קור . התהלכנו יחפים ורעבים. במחנה עברו עלי …

קולט בייליס (בורג) , הורים ביער וילדות בביתם של גויים

מאת:  קולט בייליס (בורג)
"שמי קולט. מקור שמי הוא צרפתי והשם העברי שלי הוא לאה. הורי קראו לי כך סתם כי אהבו את השם הזה. שם משפחתו של בעלי לשעבר הוא בייליס וכך שמי עד היום. לפני חתונתי שם משפחתי היה בורג. נולדתי בשטרסבורג שבצרפת בשנת- 1938, וכל יום שאני חיה ובריאה ונושמת אני מרגישה כאילו נולדתי מחדש. המיקום שלי במשפחה הוא שניה מתוך משפחה קטנה של שתי בנות. יש לי אחות מקסימה שעד היום אני והיא בקשר מעולה ושמה אליאן. כיום הורי כבר נפטרו ז"ל. בתור הבת הקטנה במשפחה, הרגשתי טוב כי הייתי בת הזקונים של ההורים שלי. אך ההורים תמיד הקפידו לשמור על יחס שווה ביני ובין אחותי. בצל המלחמה בצרפת- ילדות בביתם של גויים
גדלתי בעיר שטרסבורג שבצרפת. זו העיר הגדולה ביותר בחבל זה ארץ זה והעיר השביעית בגודל אוכלוסייתה בצרפת. שטרסבורג ממוקמת סמוך לגבול צרפת-גרמניה, ופעמים רבות בהיסטוריה עברה העיר משלטון גרמניה לצרפת, דבר שהשפיע רבות על תרבותה. הקהילה היהודית בשטרסבורג היא מהעתיקות והידועות באירופה. היתה לי בתחילה ילדות רגילה. הכל היה נראה רגיל ושקט, הייתה לי ולמשפחתי שיגרה רגילה. הייתי בגן בעיר ואחותי שכבר הי…

רותי בן דוד – רותי אלפרין , בת 6 בגטו קובנה ובמסתור בכפר ליטאי

עיקרי דברים מתוך ראיון בשנת 2005 שקיימה חנה עזר-אוליצקי עם רותי בן דוד .

רותי, ילידת 1936 , תל אביב , טרום הקמת המדינה. ההורים עם הילדה הקטנה נסעו אל המשפחה בליטא בשל קשיי פרנסה. המלחמה פרצה והם לא הצליחו לחזור ארצה. נאלצו להישאר שם ואבדו בשואה . יד הגורל האכזר...
זיכרונות מגטו קובנה :
"ההורים של אמא הושמדו בשלבים מוקדמים . למעלה משלוש שנים היינו בגטו. אמא ואבא יצאו לעבודה במשך היום. לילדים לא היו לימודים. "
"כאשר התחילו האקציות מתוך הגטו, היה עלי להתחבא. אני זוכרת את עצמי בתוך מחבוא עם אמא וכלבים מרחרחים מעלינו... היו עוד הרבה אנשים במחבוא. היו צעקות ובכי של ילדים... והרדימו אותם בעזרת כלורופורם על האף. לאחר האקציה של הילדים בגטו קובנה , כמובן שאסור היה לי להימצא בגטו כילדה, וגם לא היו כרטיסי מזון לילדים,לכן היה צורך למצוא פתרון על מנת להוציא אותי מהגטו. בעזרת בגדים רבים יצרו לי מראה מבוגר יותר, וכך הצלחתי להסתנן עם המבוגרות שיצאו לעבודה מחוץ לגטו. ההורים מצאו מישהו שהיה מוכן לקחת אותי בכפר ליטאי. אינני זוכרת אל מי לקחו אותי ולאן הגעתי."
הערת המראיינת חנה עזר-אוליצקי:

הפעילות החינוכית בגטו קובנה שבליטא

 פעילות חינוכית ענפה , בעיקר בשפה העברית התנהלה גם בגטו קובנה שבליטא. בראשה עמד הד"ר חיים-נחמן שפירא , מי שהיה בשעתו ראש הקתדרה לסמיטולוגיה באוניברסיטה הלאומית הליטאית. בגטו קובנה פעלו בתי-ספר בעברית וביידיש ובית ספר תיכון מקצועי .
בגטו קובנה נפתחו שני בתי ספר יסודיים. שבועות אחדים לאחר הרצח ההמוני של 27 באוקטובר 1941 הציגו הילדים בבית הספר מסכת חגיגית לכבוד חג החנוכה.
בסוף פברואר 1942 הנאצים החרימו את כל הספרים ולמרות הכול נמשכו הלימודים עד אוגוסט 1942, כאשר הנאצים אסרו על כך באופן מוחלט.
על אף האיסור, קבוצות קטנות של ילדים המשיכו ללמוד בבתים שונים.
היודנראט השיג הרשאה לארגן הכשרות של צעירים לעבודה במקצועות השונים. במסגרת זו היודנראט הצליח גם ללמד מקצועות יסוד, הקים מקהלה, חוג דרמה ואפילו קבוצת בלט נכללו בבתי הספר להכשרה מקצועית.
שלום (קפלן) אילתי נולד בקובנה שבליטא בשנת 1933. הוא מספר בעדותו, על הלימודים שלמד: "חוגי הלימוד היו חשאיים. הם הוקמו בהסכמה שקטה של הקומיטט בידי הורים ומורים שיזמו את חידוש הלימודים במקום בתי-הספר בפקודת הגרמנים. החוגים התקיימו מספר פעמים בשבוע בשעות …