דלג לתוכן הראשי

רשומות

ההישרדות של בן ציון דרוטין, בן 9 , בתקופת השואה

ניצול השואה בן ציון דרוטין מנתניה משחזר את רגעי האימה בגטו ("דרכתי על גוויות של כל כך הרבה מסכנים"), לא שוכח את השנתיים בהן הסתתר עם אמו ואחיו במרתף חשוך', נזכר בקליע שנתקע סמוך לליבו על סיפון האקסודוס ומבטיח: "כל זמן שאוכל אספר את הסיפור שלי". עדות ממקור ראשון
בן ציון נולד בעיר חלם שהייתה שייכת אז למחוז לובלין בפולין. בתחילת ספטמבר 1939, עת אמור היה להתחיל ללמוד בכתה ג', פרצה מלחמת העולם השנייה. הוא זוכר היטב את העשן השחור שאפף את העיר בעקבות המטוסים מגרמניה. אביו נשאר לשמור על הבית בעוד הוא, אמו ואחיו הצעיר יעקב הלכו לכפר אל סבו. 
חצי שנה לאחר מכן עברו לגטו הצפוף בעיר, שם חיו במשך שנתיים בתנאים מחפירים. יהודים שנרצחו היו דבר שבשגרה. "דרכתי על גוויות של כל כך הרבה מסכנים", הוא משחזר. "בגטו היו לנו שמות אחרים. שפת הם שלנו הייתה פולנית והשלנו את עצמנו שאולי בעזרתה נצליח לברוח, אבל כשהיינו מפשילים מכנסיים כבר לא היה צריך לספר כלום".
בהמשך ניצלו חייהם תודות למשפחה נוצרית שהסתירה אותם במרתף ביתה. "אתה יודע מה זה היה אז להציל יהודי? הוא סיכ…
פוסטים אחרונים

"זה מלווה אותי כל החיים…" יעקב הולנדר, ילד בן 12 בתקופת השואה

ילדות ומשפחה בקרקוב
 " נולדתי בקרקוב בשנת 1928 להורי אברהם ורגינה. השנה שמופיעה במסמכים היא שנת 1929 אבל זו טעות. כשהגעתי ארצה באוניה הראשונה שהוגלתה לקפריסין, אמרו לנו אנשי הסוכנות: "תגידו שאתם צעירים יותר בשנה" כדי שיוכלו להעלות אותנו. היינו שלושה אחים. האח הגדול, דולק, היה יליד 1919 והאח האמצעי, בֵּנֶק, נולד ב-1922. אני הייתי בן הזקונים, התקווה האחרונה של אימי שתהיה לה בת. עם אימא דיברתי גרמנית, עם אבא רק פולנית. עברית לא דיברנו בבית, את זה למדתי בארץ. אמי, רגינה לבית זימרייך, הייתה עקרת בית. היא נולדה בצ'רנוביץ וגדלה בוינה. אבא שלי, אברהם הולנדר, היה חייל בצבא האוסטרי והם הכירו בעצם בוינה. לאבא שלי היה עסק של פרוות – הוא ייצא לארצות הברית פרוות לבגדי ילדים ובנוסף היה לו גם סלון פרוות בקרקוב. הוא התחיל לעסוק בכך לאחר האירוע עם סבי – המשפחה התרסקה והוא היה צריך להתחיל ללמוד מקצוע. הוא התחיל ממש מכלום, כי כל העושר של המשפחה נעלם בעקבות הסקנדל המשפחתי ועם פירוק הקיסרות האוסטרו-הונגרית. למדתי בבית ספר פולני, אבל רוב התלמידים בו היו יהודים. היו לי גם מעט חברים פולנים. ל…

לאה בוזניצקי (רוט), פעוטה יהודיה שגדלה בכנסייה בצרפת

לפני מלחמת העולם השנייה לאה גרה עם משפחתה בצרפת בעיר טולוז. היא הייתה בת שנה כשפלשו הנאצים לצרפת.

ביום הראשון לפלישת הנאצים לצרפת נהרג אחיה, ברנרד, שהיה בן 9 חודשים, מהפצצה של הגרמנים. אביה נספה במחנה בוכנוולד, במשלוח האחרון, בצעדת המוות. המצב היה קשה מאוד. כבר בימים הראשונים  של המלחמה משפחתה איבדה את האח ואת אבא. הייתה סכנת מוות לכל היהודים. לא הייתה ברירה, אלא לחפש דרך לשרוד. אחותה הגדולה, טובה, לקחה את לאה הקטנה,  לכנסיה, וביקשה מקלט בשבילה. אנשים טובים מהכנסייה סיכנו את חייהם להציל את לאה התינוקת בת השנה. לאה התגוררה בכנסייה חמש שנים. היא קיבלה חינוך נוצרי והיא לא ידעה שהיא יהודיה. היא אכלה מאכלים נוצריים, לבשה בגדים נוצריים וגם הייתה מתנהגת כמו ילדה נוצרייה. היא חגגה חגים נוצריים כגון: חג הפסחא חג המולד ועוד. בכנסייה לאה הכירה חברה בשם ג'נט. הן אהבו לקרוא ספרים, לתפור, לסרוג ואף לשחק יחד. . לתיעוד המלא באתר הקשר הרב דורי

ההישרדות של יצחק דיגאלה בן 10 בתקופת השואה

עדות משנת 1946 אותה תיעד בנימין טננבוים (טנא) , שליח שהגיעבמיוחד מארץ ישראל על מנת לתעד את קורות הילדים בשואה . בנימין טננבוים תרגם את כל העדויות של הילדים מפולנית , יידיש ורוסית וקיבץ אותם בספרו שיצא לאור ב1947 .

"נולדתי ב29 באפריל 1930 בעיירה דובז'ין לאבי יעקוב ואמי חנה מבית אלטארוביץ. אבי היה אמן . בשנת 1937 נפטר אבי והוא בן 39. נשארתי יתום עם אחי הקטן ואמי.
הגירוש מהעיירה
עם כניסת הגרמנים בשנת 1939 המשכנו לשבת בשלווה במשך חמישה חודשים. אבל כאשר התעוררנו בוקר אחד ראינו והנה מוקפים בעיירה כל הבתים ע"י גרמנים שהוציאו את הגברים הצעירים החוצה. הנחטפים היהודים נשלחו לאי-שם ועקבותיהם אבדו. היום אנו יודעים שאינם שוב בחיים.
למחרת קראו הגרמנים לבאי-כוח היהודים ודרשו מהם לאסוף סך זהב וכסף, דמי-כופר על ישיבתם "השלווה" במקום. הסכום נאסף – אך כמה שעות לאחר שנמסר לגובים פשטו אנשי הס.ס בבתים וגירשו מתוכם את כל היהודים אגב חבטות ויריות. המחזה היה נורא. גורשנו 4 ק"מ מאחורי העיר ושם אמרנו לנו הגרמנים שהרשות בידינו ללכת לכל אשר נרצה.
הבריחה מהגטו
לנו היו קרוביםבעיר שארפץ , ע…

ממסתור למסתור: הילדה ששרדה לבדה את הנאצים

כשהגרמנים נכנסו לדירתם של משפחת פישר בגטו, בני המשפחה הסתתרו במרתף. אחד הנוכחים חסם את פיו של בנו הבוכה - עד שנותר חסר נשימה. יעטה, אחות גדולה ל-7 שהייתה שם, שרדה את הגטו, הסתתרה אצל משפחה נוצרייה ולבסוף התחבאה בתוך גזע עץ. כל שאר בני משפחתו נספו

"בקיץ 1941 נכנסו לעיירתנו הגרמנים. כמה ימים אחר כך הם ריכזו את כל יהודי העיירה והובילו אותנו לאזור הביצות". כך, תוך ימים בודדים, התהפכו חייה של יעטה (ינטקה) פישר-וישקין מברסלב שבאוקראינה, חיים שעד אז היו שלווים ובטוחים. 3 שנים מאוחר יותר, מי שהייתה אחות גדולה ל-7, נותרה היחידה ממשפחתה ששרדה.
הנאצים ריכזו את היהודים בגטו. אביה של וישקין הקים במרתף דירתם בגטו מסתור עם קירות כפולים. הכניסה אליו הייתה דרך ארון הבגדים. ב-3 ביוני 1942 הקיפו הגרמנים את הגטו והובילו יהודים לטבח. עזרו להם משתפי פעולה מהאוכלוסייה הנוצרית המקומית. "כולנו נכנסנו למסתור יחד עם קרובי משפחתנו", תיארה וישקין. "מהמחבוא שמענו את הגרמנים נכנסים ולוקחים את סבתי לנה ואת שני בניה יעקב ויהושע. סבתי הייתה אישה חביבה זקנה נחמדה. היא נספתה בידי הנאצים". בעודם…

ההישרדות של עזריאל דנסקי, ילד בן 5 בתקופת השואה

כאשר רואים את עזריאל דנסקי, בן 81, מתרוצץ במסדרונות בית החולים רמב"ם אחרי ת', ילד בן 10 מרפיח שעבר השתלת כליה, קשה שלא לתהות מה מקור החיבור בין השניים. אולם סיפורו של דנסקי, שעבר את השואה באירופה כילד בן חמש, לא מותיר ספק כי החוויות שצבר, הנסים שבאמצעותם הצליח לשרוד והחינוך לסייע לחלש שספג מאביו, עיצבו את דמותו כמי שמסוגל לראות מעבר לגלוי ולנראה ולהביע אמפתיה גם כלפי מי שלכאורה – כך הוא אומר – נמצא מעבר למתרס.


עזריאל נולד ב-1937 בשם פטר, בבנסקה ביסטריקה (Banska) שבסלובקיה. שלוש שנים אחר כך החלה אפליית היהודים כשהפרלמנט המקומי חוקק חוקי גזע.
ב-1941 הולאם בית העסק שהיה שייך לאביו וב-1942 החל משלוח היהודים לאושוויץ. בין אלה שנשלחו למוות הייתה גם אירמה, סבתו של עזריאל. "זה היה ביולי, בקיץ, ובכל זאת סבתא נסעה עם מעיל הפרווה שלה. היא עומדת על המשאית וצועקת לדודתי, הדה, 'לפחות הילדים שלי במקום מבטחים'. בזמן הזה האספסוף כבר בזז את חנות הדליקטסים שלה בעיירה".
לימים מצא דנסקי בארכיון את התעודה המעידה על שילוחה של הסבתא, כולל תאריך לידתה, תאריך הטרנספורט ומספרו. היא נרצח…

ההישרדות של אברהם אביאל-ליפקונסקי , בן 12 , בתקופת השואה

אברהם אביאל-ליפקונסקי נולד בשנת 1929 בכפר היהודי החקלאי דוגאלישוק שליד ראדון, פולין (כיום בלרוס), לאמו שרה-מינה ולאביו משה-דוד, שהיה נפח במקצועו.
ביוני 1941 פלשו הגרמנים לברית המועצות ובאוקטובר רוכזו יהודי ראדון בגטו. לאחר מספר ימים נודע ליהודי דוגאלישוק על טבח יהודי איישישוק, שארע ב-24 בספטמבר. רבים מבני משפחתה של האם נרצחו בטבח זה. האם בישלה מזון עבור הפליטים שהגיעו לדוגאלישוק, ואברהם ואחיו סייעו לה. מאוחר יותר רוכזו גם יהודי דוגאלישוק בגטו ראדון. האב עבד בנפחיה במצוות הגרמנים, ואברהם ופנחס עבדו בסלילת כבישים. בלילות התגנבו אל בית הרב, ללמוד תורה ותלמוד לאור נרות ועששית. במאי 1942 הוקף גטו ראדון בשמירה כבדה, לקראת חיסולו. ההורים שלחו את יקותיאל אל מחוץ לגטו בלבוש של רועה, כדי להצילו, אך תושבי האזור חשדו בו. הוא היה ילד בלונדיני עם עיני תכלת, אך הם גילו שהוא נימול, הסגירו אותו לגרמנים והוא הוחזר לגטו. לאחר שלושה ימים לקחו הגרמנים את האב לחפור בורות קבורה ליהודי העיירה. בעת העבודה התקוממו החופרים ואחדים מהם הצליחו לברוח. ביניהם היה אביו של אברהם. אברהם, אמו ואחיו הקטן הוצעדו עם יהודי העייר…