דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך ינואר, 2018

הסתתרתי כדי לשרוד

מאתלאה בארי (מאיר)
ארץ לידההולנד
ילדה בת חמש:


כשהייתי בת שלוש פרצה מלחמת העולם השנייה ב-1940. בשנתיים הראשונות עד-1942 לא היו חוקים מיוחדים נגד היהודים מאותה התקופה התחילו חיים מאוד קשים ליהודים. המנהיג השולט בגרמניה היה אדולף היטלר שאחת  ממטרותיו הייתה להשמיד את העם היהודי, זה התחיל בגזרות  כגון מגבלות בחיי היום יום כמו איסור על שהייה במקומות ציבוריים כמו בחנויות המכולת רק בשעות מסוימות. איסור לבקר בבתי קפה ופארקים ועוד הרבה איסורים. לגבי, האיסור הקשה לי היה שכאשר התחלתי ללכת לגן ומאוד אהבתי לבקר שם כעבור חודש אסרו לילדים יהודים לבוא יותר. גורלי היה להיות בבית ולשחק עם הבובות והצעצועים שלי בלי חברים בני גילי. והזמנים נעשו קשים יותר ויותר. לבסוף הגרמנים התחילו בגרוש היהודים מהולנד והפיצו שביום מסוים ובשעה מסוימת צריך להגיע למקום ריכוז ומשם למחנה עבודה שלא היה שלא היה מחנה עבודה אלא מחנה השמדה.  והורי האמינו לזה והחליטו לענות לצו. דוד שלי הגיע לביתנו וניסה לשכנע את הורי לא ללכת ושהצו לא אמיתי והכוונה של הגרמנים היא להרוג את היהודים, הוא רצה לעזור למשפחתנו להסתתר  אצל הולנדים שהיו מוכנים…

"לפעמים ילדים יכולים להיות שמחים" – גן הילדים במחנה העקורים ברגן-בלזן: מקרה מבחן, 1946-1948

צפורה שחורי-רובין "לפעמים ילדים יכולים להיות שמחים" – גן הילדים במחנה העקורים ברגן-בלזן: מקרה מבחן, 1946-1948 , ילקוט מורשת לחקר השואה והאנטישמיות ( גליון מיוחד : השנה הראשונה לאחר המלחמה : חזרה לחיים ) , גליון מס' 97  (14) , דצמבר 2016  –עמודים 108-139.
תקציר המאמר

לאחר שמחנה הריכוז ברגן-בלזן נמחה מעל האדמה הוקם סמוך לו מחנה עקורים הגדול ביותר בגרמניה לאחר השואה , שקלט אלפי ניצולים יהודים והיה "התחנה האחרונה בדרך רווית היסורים של המתים והחיים" . במחנה עקורים זה הוקם יש מאין גן ילדים שהביא שמחה ואושר למאות ילדים ניצולים בני שנתיים וחצי עד שש. ילדים אלו הגיעו  למחנה העקורים עם הוריהם וישבו בו עד לעלייתם למדינת ישראל.
בכל שנות קיומו היה גן הילדים "מוסד שכל עיר גדולה בעולם הייתה גאה להתברך בו" , כדברי ציפי אורלין , פקידת הסעד מטעם הג'וינט שהופקדה על רווחת ילדי הגן .
באוקטובר 1946 הקים הג'וינט בברגן-בלזן את גן הילדים , שהיה חוליה חשובה במערכת החינוך שם עבור הילדים הצעירים בני שנתיים וחצי עד שש.  הג'וינט קיבל עליו את האחריות לתקציב , לאספקת הצרכי…

בני קידר , ילד בן 8, דפי ילדות - שנים של אימה בבודפשט

מאת : בני קידר ה"בתים המסומנים" סיימו את תפקידם ויהדות בודפשט רוכזה בגטו. למדנו על בשרינו מה פירושה של צפיפות נוראית במסגרתה עשיית הצרכים הופכת להיות בעיה ולמבצע של ממש. בימים אלה אני כבר ילד גדול בן שמונה ורבע ואני לא זוכר ואין לי מושג מה עשינו בשעות הלילה כיצד עברו עלינו שעות היום, האם שחקנו ? האם בהינו בחלל האוויר או שמא המבוגרים העסיקו אותנו ? אני ממש לא זוכר והדבר הזה מרגיז ומתסכל אותי עד היום כשאני חושב על כך. לא עוברים ימים רבים והתחלנו לטעום טעמו של רעב מהו. נוצר קשר בל יינתק בין קיבתך ובין מוחך, תרצה או לא תרצה אתה חושב על זה ועצם המחשבה על אוכל הופכת להיות העיסוק המרכזי וכל היתר תפל. שנים רבות אחרי המלחמה היו אמא וכל המשפחה צוחקים עלי שבשיא הרעב אמא הצליחה בדרך כלשהיא להשיג כמה עגבניות רקובות ולבשל מרק עגבניות שערכו לא יסולא בפז והנה התכשיט שלה, עבדכם הנאמן, מצהיר שהוא לא אוהב מרק עגבניות, לא עזרו האיומים ולא עזרו התחינות הילד נשאר במריו וסרב אפילו לטעום מהמעדן הנדיר שנפל בחלקינו.
אמא לא הייתה גיבורה גדולה אבל הדאגה והיצר החייתי לשמור על אפרוחיה מכל משמר נתנו לה את ה…

יחיאל פרנקל , ילד בן 10 , מסע הישרדות בשואה בין יערות וכפרים

קורות יחיאל פרנקל מקיבוץ רבדים : נולד כהנריק בשנת 32' בוורשה, בן יחיד למשפחה יהודית חילונית, מבוססת. לאביו היה מפעל לייצור לבנים בעיר רדזינין, אמו עבדה בחנות הבגדים ("האקסקלוסיווית") של הוריה בוורשה. כשפרצה המלחמה, בספטמבר 39', היה בוגר כיתה א'. את כיתה ב' כבר לא התחיל ויחד עם הוריו מצא את עצמו בגטו רדזינין, שם עבר את המשבר הראשון - "הייתי הילד היחיד שלא דיבר יידיש". 
באוקטובר 42' הקיפו הגרמנים את הגטו ושלחו את יושביו לטרבלינקה. אמו, אשה רבת תושייה שפירנסה את המשפחה בהברחות מזון, אירגנה קבוצת בריחה. אביו בחר להישאר בגטו. "אני רק אפריע", אמר, "אני דומה יותר מדי ליהודי". מאז לא ראו אותו. לאחר מסע רב תלאות מזרחה (בדרך לביאליסטוק), מצאה אמו איכר פולני שהסכים לקחת את הנריק. היא עצמה יצאה לדרכים. הנריק (יחיאל) נותר לבד. הוא היה אז בן 10. כל בוקר הוביל את הפרות למרעה, עד שלילה אחד ירו גרמנים באיכר שלו בחצר המשק. חשדו בו שהסתיר כמה נשים רוסיות. למחרת, מספר, הפרות געו מעל הבור שאליו הושלכה הגווייה ומיאנו לזוז.
המשך: החווה עברה לידיו של …

אהבתה של הנערה תמרה לזרסון

הקורא את הספר  "יומנה של תמרה" מגלה כי תמרה לזרסון, נערה צעירה מגטו קובנה שבליטא, חוותה אהבה ברבדים שונים, למרות גילה הצעיר והמציאות שבה חיה. מושאי אהבתה של תמרה נעו בין משפחתה, חברותיה ואהובה. אהבתה של תמרה לא הייתה פשוטה, והיא התייסרה והתאוותה לזכות בה. תמרה הייתה נערה רגישה, נבונה ובוגרת, שבדומה לאנה פרנק, כתבה יומן החושף את רגשותיה ואת חוויותיה כנערה המתבגרת בצל המלחמה. אך בניגוד לפרנק, תמרה ניצלה והמשיכה לכתוב בתקופת הבדידות הנוראה שעברה עליה לאחר המלחמה.
להמשך המאמר בעיתון המקוון "זיקה" של יד ושם
ראו גם : יומנה של תמרה

רות קלוגר , ילדה בת 12 באושוויץ

רות קלוגר נולדה בווינה. היא הייתה בת שש כשהיטלר פלש לווינה. אביה נשלח לבוכנוולד, שוחרר וברח מווינה, עבר לצרפת, נכלא בדרנסי ושולח למזרח ונספה. היא ואמה נשלחו לטרזיינשטט במשלוח האחרון שיצא מווינה בספטמבר 1942.


הן היו שם במחנה המשפחות. ביוני 1944, כשהייתה רות בת 12, הצליחו לעבור את הסלקציה ונשלחו למחנה העבודה כריסטיאנשטט (תת-מחנה של גרוס-רוזן). מחנה המשפחות חוסל חודש אחר כך, ביולי 1944.
רות ואמה ועוד נערה שאומצה בידי אמה באושוויץ ברחו מצעדת המוות שיצאה מכריסטיאנשטט וניצלו. הן שהו בגרמניה עוד כשנתיים ואז היגרו לארצות-הברית והתיישבו בניו יורק. רות קלוגר נעשתה פרופסור לספרות גרמנית. עם ספרה האוטוביוגרפי הזה במהדורתו הגרמנית זכתה בפרס היינריך היינה (1997) ובפרס היוקרתי ע"ש תומס מאן (1999). 
רות קלוגר אינה מאמינה שאפשר לשחזר את אירועי השואה כי לעולם יהיו חסרים שם " הריח, והפחד העולה מגופיהם של בני אדם, התוקפנות המרוכזת, הרוח המתכווצת ונחלשת". ולכן ספרה נופי זיכרון אינו כרוניקה של אירועים דווקא אלא אנטומיה של זיכרון. התחנות נמצאות כאן: ילדות ונערות בווינה, הגירוש שלה ושל אמה לטרז…

דולה אור מאפר

רלי רובינזון הייתה רק ילדה בת 4 כשהוריה בחרו להציל אותה בזמן מלחמת העולם השניה ומסרו אותה למשפחה פולנית שהסתירה אותה.
שנים אחרי ששרדה את השואה ועלתה לישראל, רלי רובינזון משחזרת את העבר ב"דולה אור מאפר "לאחר המלחמה הוריי המאמצים גילו לי שאני יהודיה. נרתעתי מאד, אפילו שינינה הראתה לי תמונות של הוריי בהן ניכר הדמיון שלי לאבא", היא אומרת בבכי. 
בספרה "דולה אור מאפר"
חוזרת רלי רובינזון אל ילדותה כפעוטה יתומה שהועברה מגטו ורשה אל זוג פולנים, נאלצה להסתתר ולהחליף זהויות, התייתמה גם מאמה המאמצת וביקשה למצוא את הטוב בכל דבר ולבנות לעצמה ילדות נורמלית, ומאוחר יותר חיים נורמליים בארץ.
הספר, שנקרא בנשימה עצורה, נפתח בלילה שבו הובאה רלי הקטנה מורדמת בתוך שק מהגטו, שבו גרה בדירה זעירה עם הוריה, מיכאל ופרנקה, ועם סבה, אבי אמה. ההורים, שהבינו שימיהם ספורים, החליטו להיפרד מבתם היחידה ולמסור אותה לידי יוזף וינינה אברמוביץ', זוג פולני שחי בצד הארי של ורשה.
חלקו הראשון של הספר, הכתוב בגוף שלישי, מתאר את חייה של הילדה היהודייה בזהות בדויה של ילדה פולנייה בשם ללה (למזלה התברכה בשי…

הילדה בסוודר הירוק

    הילדה בסוודר הירוק , קריסטינה חיגר , הוצאת דני ספרים , 2012


לפעמים, דווקא הסיפורים שנראים ממבט ראשון פחות הרואיים, משאירים רושם עז על הקורא וכך קורה בספר "הילדה בסוודר הירוק" בהוצאת "דני ספרים". סיפורה של קריסטינה חיגר הוא אחד מאלה. זהו סיפורה של ילדה בת 7 שהסתתרה בתוך תעלות הביוב במערכת העירונית של לבוב שבפולין. משפחת חיגר ירדה לביוב כקבוצה ושם שהתה 14 חודשים, עד שחזרה לראות אור יום.
התנאים האיומים עימם התמודדו חברי קבוצה כללו הליכה בתוך צינורות בקוטר 40 ס"מ מדי יום, כדי להצליח לאסוף מעט מי שתיה ממזרקה שטפטפה דרך החורים. מגורים יומיומיים לצד עכברושים וחולדות, שטפונות באביב של מי שלגים שגבו חיים יקרים של הדוד שטבע ועוד.
הניסים בהצלתה של המשפחה הובלו ברובם ע"י לאופולד סוחה - פולני קתולי שבא לבקר בביוב ולעזור באופן קבוע.
מלבד התנאים הפיזיים הקשים היה על המשפחות להתמודד עם חוסר הפרטיות, חוסר היכולת לראות אור שמש ולשחק ומצבי רוח המשפיעים על כל חברי הקבוצה, במין אינטימיות שנכפתה עליהם.
רק לאחר שהרוסים שיחררו את האזור, יצאו בני המשפחה אל האור ומאוחר יותר עלו לארץ.