דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך ספטמבר, 2016

הלינה בת 9 : " האכלתי את החזירים, חטבתי עצים לתנור. בהדרגה שכחתי את השם האמיתי שלי."

במארס 1941 הוקם הגטו היהודי בדרוהוביץ ואילנה ומשפחתה עברו להתגורר בו. האחות מלכה והאח וולף נלקחו על ידי הגרמנים לעבודות כפיה. אילנה מספרת שהיתה עדה יום אחד לאירוע טראומטי בחייה שמלוה אותה עד היום. היא שיחקה עם חברות בשדה ליד היער ופתאום הגיעה מתוך העיר דרוהוביץ משאית גרמנית ובתוכה עשרות רבות של יהודים, גברים, נשים וילדים. המשאית נעלמה בין העצים ואז נשמעו מכוון היער יריות שנמשכו שעה ארוכה. אחר כך חזרה המשאית ריקה ללא אנשים. כאשר שבה אילנה הביתה וסיפרה לאימה מה התרחש ביער, הרגיעה אותה רבקה בראונר ואמרה" לנו זה לא יקרה.." אילנה מספרת " לאחר כשבוע באו הנאצים וחטפו את אבא ואמא ואחי הצעיר השו. כאשר חזרתי הביתה גיליתי שכולם נעלמו. הם לא חזרו ולא ראיתי אותם יותר. אמרו לי ששלחו אותם לתאי הגזים במחנה בלז'ץ. מצאתי שני בני דודים שלי שנשארו לבד. ילדים צעירים ממני. חיפשנו בגטו ביחד משהו לאכול. לבן דודי הצעיר קראו סאלק (שלום) והוא היה בן 7 שנים. אמרתי לו 'מעכשיו קוראים לך ברבנקו, אם ישאלו נגיד שאתה אוקראיני, אבא שלך נהרג במלחמה ואמא עובדת אצל הגרמנים. לבד הדוד השני קראו וולודיה…

דב וייסברג , ילד בן 13 באקציה של אוגוסט 1942

אמי נלקחה בזמן הפעולות הגדולות, שגרמנים נכנסו לגטו לקחת מספרים גדולים של יהודים – אקציה. אמי נלקחה יחד אתי ועם אחי באקציה הגדולה של אוגוסט 1942. אקציה ידועה, הגדולה ביותר, אז נלקחו למוות במחנה בלז'ץ 50 אלף יהודים, שזה כולל שתי סבתות, דודות, בני דודים, וגם אימא ואני נלקחנו. בזמן שהיינו במקום איסוף אומשץ פלאג, יותר ויותר יהודים נכנסים, ואימא ידעה שאנחנו נוסעים למוות, אח שלי היה צעיר בשנתיים ממני, והייתה שם כניסה דרך שער אחד, והתמונה נמצאת בספר. עמדנו שם, ואימא אמרה: תברחו, תברחו. אנחנו - עדיין ילדים - פחדנו, אני בן 13 ואחי 11, פחדנו ולא רצינו. ואימא אז השתמשה בטריק, אמרה: אני אברח אחריכם. היא ידעה טוב מאוד שהיא לא תוכל לברוח, אבל שהרבה אנשים נכנסו דרך השער לחצר שהייתה סגורה מכל הכיוונים, חצר של בית מגורים עם כמה מאות תושבים. היא אמרה: תברחו בין הרגליים של האנשים. שנינו היינו קטנים ורזים, אבל בין הרגליים והנעליים של קציני אס-אס ששמרו על כל האזור הזה ושוטרים אוקראינים, אנחנו שנינו יצאנו - ואנחנו ברחוב.  היינו ברחוב, ואין עלינו שום סימן שאנחנו יהודים. הלכנו מהר, אבל לא בריצה, למקום העבו…

בני וירצברג – נער שליח אצל יוסף מנגלה באושוויץ ולוחם פלמ"ח ב1948

בני וירצברג נולד באלטונה שבגרמניה, בן יחיד לגבריאל ורחל. ביולי 1939 גורשה משפחתו לרובע היהודי של סוסנוביץ בפולין. ב-1942 גורשו יהודי סוסנוביץ לגטו שרודולה (בפולנית: Środula). ב-23 ביוני 1943, וירצברג והוריו לצד יהודים נוספים, שנלכדו לילה קודם לכן בבונקר שבו הסתתרו, נשלחו לאושוויץ. אמו של וירצברג נרצחה מיד עם הגיעם למחנה. וירצברג שימש כנער שליח בבלוק המרכזי של בית החולים במחנה וכמשרת של ד"ר יוזף מנגלה. הרופא הגרמני שחרר את אביו מהסלקציה הראשונה.  בסלקציה אחרת ב-1944, שבה אמור היה האב להישלח להשמדה, נעתר לתחנוני  הנער וירצברג מנהל המחנה החדש פרנץ הסלר (Hössler), ומסלקציה נוספת הציל וירצברג את אביו בסיוע "המפלצת" של אושוויץ, איש האס.אס אוסוולד קאדוק. בינואר 1945 השתתף וירצברג בצעדת מוות לצד אביו, שנורה לנגד עיניו בידי חייל אס אס. לאחר השחרור מהמחנה שהה בעיירת הדייגים סנטה מריה באיטליה עד העלייה לארץ ישראל בנובמבר 1945. במסגרת עליית הנוער נקלט וירצברג בקיבוץ גבעת השלושה, ובו למד ועבד ועבר הכשרה לקראת השירות בפלמ"ח. בנובמבר 1947 גויס לפלמ"ח והשתתף בקרבות מלחמת העצמאו…

ג'ואנה ב' מיכליץ , "מי אני? ילדים יהודים מחפשים את זהותם בפולין שלאחר המלחמה" ,

ג'ואנה ב' מיכליץ , "מי אני? ילדים יהודים מחפשים את זהותם בפולין שלאחר המלחמה"בתוך: בועז כהן (עורך), הנשמע קולם?עדויות מוקדמות של ילדים ניצולי שואה , הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית , 2016 , עמודים 33-62
סיכום עיקרי דברים :
סיכם : עמי סלנט, עורך התוכן של המיזם
המאמר של פרופסור ג'ואנה ב' מיכליץ מתאר כיצד השפיעו המלחמה, התנאים הרצחניים, וחיסולן הפיזי של המשפחות הביולוגיות על הראייה העצמית של ילדים יהודים ששרדו את המלחמה במחבוא, מוגנים על ידי משפחות פולניות בפולין הכבושה, בתקופה הראשונה שאחרי המלחמה.
המאמר בוחן  כיצד השפיעה התחזותם של ילדים בתקופת המלחמה ל'מישהו אחר' ­ אשר הביאה להסתרת זהותם היהודית ­ על האופנים שבהם ניגשו אל זהותם אחרי המלחמה, ובמקרה של ילדים שבזמן המלחמה היו תינוקות ופעוטות, כיצד השפיעה אי­ מודעותם לזהותם היהודית על תפיסות הזהות שלהם. המחברת ניגשת לנושא מנקודת מבטו של ילד ניצול, אשר מיד אחרי המלחמה עדיין היה ילד ­ מבחינת הגיל ­ ומתייחסת אליו כאל סובייקט היסטורי.גישה זו, כפי שציין ההיסטוריון הבריטי ניקולס סטארגרדט, נדחקה לשוליים בהיסט…

ביאטה מולר, " היסטוריוגרפיה בהקשר של טראומה: עדויות שואה של ילדים לאחר המלחמה,

ביאטה מולר, " היסטוריוגרפיה בהקשר של טראומה: עדויות שואה של ילדים לאחר המלחמה, " בתוך: בועז כהן (עורך), הנשמע קולם?עדויות מוקדמות של ילדים ניצולי שואה , הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית , 2016 , עמודים 95-110
סיכום עיקרי דברים : סיכם : עמי סלנט, עורך התוכן של המיזם
 עדויות מוקדמות של ילדים עדויות השואה הרבות שנאספו עד כה הן משאב חשוב להכרת קורות רדיפתם והשמדתם של היהודים בתקופת השואה. רבות מעדויות אלו הן חדשות למדי, וניתנו על ידי ניצולים קשישים שנים רבות אחרי הרדיפה שפגעה בילדותם. סיפורי הישרדות אלו הופיעו, בדרך כלל, בזמן שמחבריהם התקרבו לסוף חייהם . מאמר זה, לעומת זאת, מתמקד בעדויות השואה המוקדמות של ילדים ניצולי השואה ­ אלו שניגבו בשנים הראשונות שלאחר השואה. שלא כמו במחקר העדויות הנוטה עדיין להתמקד בתוכן העדות, כוונת ד"ר ביאטה מולר כאן היא לבחון את ההקשר של נתינת העדויות ואת הדרכים שבהן הקשר זה היה יכול להשפיע על המבנה, הסגנון והתוכן של טקסט העדות.
הפסיכולוג והמחזאי הנרי גרינשפן צדק באמרו ש'למעשה כל העדויות המוקדמות נכתבו ולא הוקלטו הקלטה אלקטרונית', אך טעה באמרו…

שרון גבע, “מאה ילדות של מי? המפגש בין ניצולות צעירות לחברה הישראלית” ,

שרון גבע,“מאה ילדות של מי?  המפגש בין ניצולות צעירות לחברה הישראלית”, בתוך: בועז כהן (עורך), הנשמע קולם?עדויות מוקדמות של ילדים ניצולי שואה , הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית , 2016 , עמודים 155-175

סיכום עיקרי דברים : סיכם : עמי סלנט, עורך התוכן של המיזם
עניינו של המאמר שנכתב ע"י ד"ר שרון גבע הוא המפגש בין ניצולות צעירות שבאו לחיות בישראל בשנות החמישים לבין החברה הישראלית שהייתה אז חברה בהתהוות, כפי שהוא מיוצג בשיח הציבורי בן הזמן. בתקופת השואה הן היו ילדות, לעתים נערות. בארץ הן בגרו ולפעמים כבר היו לאימהות בעצמן. הקורפוס העיקרי של המקורות להצגת מאפייניו של מפגש זה הוא עיתונות התקופה לגווניה, שכללה עיתונים שהיו בעלי זיקה ישירה וגלויה למפלגות או לתנועות פוליטיות, משמאל ומימין, ביניהם 'דבר', 'הבוקר', 'על המשמר', 'למרחב', 'חרות' ו'קול העם'. כן נכללו בה עיתונות דתית, כגון 'הצופה' הדתי­ לאומי וביטאון פועלי אגודת ישראל 'שערים', עיתונות מסחרית, כדוגמת 'מעריב', עיתונות בלתי תלויה ('הארץ') ועיתונות נשים, מ…