דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך ספטמבר, 2018

ההישרדות של של הילד דני ירון, בן 3, בדנמרק במלחמת העולם השנייה

"שמי דני ירון, נולדתי בשנת 1940 בזמן התחלת מלחמת העולם השנייה. להורי היה ילד בן שנה והם נקלטו כפליטים בחווה במרכז דנמרק. נאמר לאמי שהייתה בהריון עם תאומים כי החוואי לא יכול לקבל אותנו בחזרה אחרי הלידה, עקב חוסר מקום בחווה ולכן אמי נאלצה מחוסר ברירה להשאיר אותי ואת אחי התאום בבית החולים שנתיים. לאחר מספר חודשים עברנו לבית יתומים בקרבת מקום שם היינו כשנתיים וחצי. כאשר פלשו הגרמנים לתוך דנמרק והדנים שלא שיתפו פעולה עם הגרמנים אירגנו תחנת הצלה ליהודי דנמרק וריכזו את היהודים במטרה להעבירם בסירות דייגים בחסות הלילה לשוודיה שלשם המלחמה טרם הגיעה. בשוודיה עברנו לבית יתומים ומשם למשפחת אומנה שבעיר הבירה שטוקהולם. משם עברנו למשפחה, לאבא חורג שקיבל אותנו בזרועות פתוחת , וכעבור זמן מה הלכנו לגן ולאחר מכן לבית ספר. חיינו חיים ממש מאושרים. בגיל 16 בשנת 1956 עלינו ארצה לישראל יחד עם האיש שגידל אותי ואת אחי התאום. בארץ הייתה אז מלחמה בשם מלחמת קדש. באמצע הלילה אניית מלחמה מצרית נכנסה למפרץ חיפה והפגיזה את חיפה. בארץ נקלטנו בקיבוץ גניגר שם היינו כשנה. משם עברנו לבית ספר טרום צבאי ולאחר כשנה התגייסנו…

הילד הפליט מרדיפות הנאצים בדנמרק הפך לישראלי לוחם ( אל"מ במילואים) ורופא בכיר

מאתדני כצנלסון ארץ לידהדנמרק ב- 8.10.1943 עמד ילד יהודי קטן על סיפון ספינת דייגים, בנמל הצפוני של קופנהגן, רועד מקור ומפחד. בזכות עזרת אנשי המחתרת הדנית, הצליחו הילד והוריו להימלט מרדיפת הנאצים לשבדיה. הילד הזה הוא אני. נולדתי בפרדריקסברג, אחד מפרברי קופנהגן, וגדלתי במשפחה יהודית אמידה ומאושרת. אבי היה רופא שיניים מצליח בקופנהגן, פעיל בקהילה היהודית ושימש בין היתר כיושב ראש ההסתדרות הציונית בדנמרק. לסיפור החיים המלאד"ר דני כצלנסון במאגר סיפורי מורשת , תכנית הקשר הרב דורי


הילד מהשואה שהפך להיות קצין תותחנים בכיר

אל"מ (מיל') יעקב ארז הגיע ביולי השנה לגבורות.


"בשנת 1948, כילד בן 12, עליתי עם הוריי לארץ באוניה 'נגבה'. השם 'נגבה' עוד יהווה בהמשך אבן דרך נוספת במשפחתנו".  "רגע", אני מפסיק אותו, "אתה לא תדלג על פרק משמועתי בחייך – מלחמת העולם השנייה. אמנם היית רק בן 4 אבל משהו אתה בטח זוכר עד לעלייתך ארצה". כאן מתחיל סיפורו של יעקב אייזנבאום, בן יחיד להוריו, שנולד בעיר בריסק (ברסט ליטובסק) אשר בזמן מלחמת העולם השנייה הייתה שייכת לפולין. יעקב: "עם התקרבות הצבא הגרמני לעיר, אבי הזעיק את אמי ואותי לתחנת הרכבת במגמה לעזוב את פולין. תחת אש כבדה של מטוסים גרמניים הצלחנו להיחלץ והגענו לסיביר. לאחר כשנה בסיביר, סטלין יזם להוציא את היהודים מסיביר לאוזבקיסטן. חיינו שם בקולחוז בתנאי רעב ומחסור. אבא גויס לצבא הרוסי ובמשך 5 שנים עד לסיום המלחמה לא ראינו אותו. עם סיום המלחמה נדדנו דרך צ'כסולבקיה ומשם למחנה עקורים בגרמניה המערבית. שם התארגנו לעליה והגענו לחיפה באוניה 'נגבה'. שנה של התערות במעברה 'דורה' שליד נתניה. מדורה הובלנו ללוד למגור…

הילד חיים דרוקמן וקורותיו בשואה

מאת : אלישיב רייכנר

שלוש פעמים בתוך שנתיים היה הילד חיים דרוקמן מרוחק כפסע מהמוות. כמעט מצאו אותו חיילים נאצים, נהר איים להטביעו, ואוניית מעפילים שבה היה אמור להפליג שקעה למצולות. מכל אלה, הוא מספר, צמחה תחושת השליחות המפעמת בו עד היום. פרק מתוך הספר "הנני", המגולל את סיפורו של הרב חיים דרוקמן – ראש ישיבת "אור עציון", מבכירי תלמידיו של הרב צבי יהודה קוק, וממנהיגיה הבולטים של הציונות הדתית..קרוב לשלושת אלפים יהודים, כמחצית מהאוכלוסייה המקומית, התגוררו בעיירה קיטוב בראשית שנות ה־30 של המאה הקודמת. רק מעטים מהם שרדו את השואה, שהחלה בסוף אותו עשור. בין יהודי קיטוב היו גם אברהם מרדכי ומילכה דרוקמן, שניהם ילידי העיירה. אברהם מרדכי נולד בשנת תרס"ו למנחם וריינה דרוקמן. מילכה נולדה בשנת תרס"א לחיים ושיינדל הוזן. השניים נישאו והקימו את ביתם בעיירה בשנת תרצ"ב.
בית משפחת דרוקמן הצעירה היה בית יהודי פשוט ולא תורני במיוחד. ספרים לא היו בבית. בסוכות לא תמיד היתה סוכה. בית הכנסת שבו התפללה המשפחה היה בית הכנסת של חסידות צ'ורטקוב, שהיה סמוך לבית, אך למרות חצרות החס…

הנער פתחיה פייג , בן 15 , מאושוויץ לאל"מ בחיל הקשר

מאתפתחיה פייג (paul) פייג ארץ לידהצ'כיה
"שמי הוא פתחיה פייג, נולדתי בצ'כוסלובקיה בעיירה קווסי בשנת 1928. המקור של שם המשפחה פייג הוא מרומניה והונגריה. כשנולדתי קראו ליPaul (שמי הלועזי) אבל שמי העברי היה פתחיה (אני מאד אוהב את השם הזה). להורים שלי היה כל בו שקראו לו "פייג לאזר" בעיירה שלנו. כשהייתי בן 15 הגרמנים אספו אותנו בגטו בכפר קווסי היה ערב פסח הגרמנים התנפלו אלינו באמצע הסדר והתחילו להרביץ מכות לכולם. אני הצלחתי לברוח מהדלת האחורית יחד עם האח הקטן שנולד לפני מספר חודשים. אבא שלי לא הצליח לברוח וקיבל מכות "רצח". לאחר שהרביצו לכולם הם עזבו את המקום. אחרי יומיים 3 שיחררו אותנו. זו היתה החוויה האנטישמית הראשונה שחוויתי. כעבור שבועיים דפקו באמצע הלילה ועצרו את כל היהודים (את כל משפחתי) והביאו אותנו ברכבת לגטו גדול שקוראים מטאסולקו שם אספו את כל היהודים מכל הגזרות. הגטו היה כ 30 אלף איש. שם היינו בחוץ כמה ימים תחת גשם. אחרי 10 ימים אספו את כולנו והובילו אותנו ברכבת למחנה השמדה אושוויץ בירקנאו. הנסיעה לקחה 3 ימים ובכל קרון היו 75 איש שהקרון נועד ל35 אנ…

הצלתו של הילד גרגורי כצמן

מאתגרגורי כצמן ארץ לידהאוקראינה נולדתי בשנת 1938 באוקראינה. העיירה שלנו הייתה לא רחוק מגבול עם פולין. משנת 1939 פולין נפלה לשלטון נאצי. בשנת 1941 נאצים התנפלו על ברית המועצות. נולדתי בשנת 1938 באוקראינה. העיירה שלנו הייתה לא רחוק מגבול עם פולין. משנת 1939 פולין נפלה לשלטון נאצי. בשנת 1941 הנאצים התנפלו על ברית המועצות. אבא שלי, יצחק כצמן מיד הלך לצבא להילחם, בעוד שבוע מתחילת המלחמה הגרמנים התקרבו לעיר שלנו. באותו יום (בערך ב-30 ביוני), הופיע בחצר שלנו אבא שלי עם משאית צבאית. הוא נתן פקודה להיכנס למשאית כמה שיותר מהר כדי לברוח מהנאצים. הוא לקח את כל המשפחות היהודיות של השכנים וגם משפחות של הדודות שלי והסיע אותנו לתחנת רכבת בקייב שזה מרחק נסיעה  כ- 220 ק"מ, כי הדרך הייתה מלאה באנשים שבורחים מהנאצים ובחיילי הצבא האדום. אבא מיד חזר ליחידה הצבאית שלו, מאז נעלמו עקבותיו ואין לי ידע איפה הוא נפל, אך הוא עשה דבר גדול, הוא הציל המון נפשות יהודיות מהנאצים. החיים באוזבקיסטן בעיר טשקנט
אני לא זוכר יותר מדי מחיי שם,אך אני זוכר שיום אחד אמי לקחה אותי למפעל שבו עבדה, ייצרו שם לחם ועוגיות, נתנו לי …

חיותה צורנמל, ילדה בת 8 עם טלאי צהוב וההעפלה לארץ-ישראל

מאתחיותה צורנמל (הרשקוביץ) ארץ לידהרומניה שמי הוא חיותה. אני נולדתי בווסלוי שברומניה ורציתי לספר לכם על מעט מחוויותיי מתקופת השואה ומעלייתי הבלתי לגלית לארץ ישראל. בין השנים 1940-1941 התחילו לאסור יהודים בעירנו (וואסלוי) כבני ערובה, כולל  את אבי שנלקח למחנה עבודה רומני עד סוף המלחמה. הוא חזר הביתה, כשהוא חלש וחולה מאוד… הייתי אז בכיתה ב' בבית ספר יהודי "עשה טוב" שנסגר ע"י כוחות המשטרה הרומנים ונאלצנו להתפצל ל – 8 בתי הכנסת שהיו בעיר. מאוחר יותר, גם אותם סגרו ולימודינו הופסקו למשך כל המלחמה. אני זוכרת עד היום את מה שקרה לי באחד הימים כשחזרתי מבית הספר. נגש אליי איש משטרה או נאצי, משך מעליי את תיק הלק השחור שאבי הביא לי עם תחילת הלימודים בכיתה א', פיזר את ספריי על הכביש ולקח את התיק. בוכה, אספתי את ספרי וחזרתי הביתה. כל היהודים היו חייבים לענוד טלאי צהוב. למרות שהייתי רק בת 8 גם אני ענדתי טלאי צהוב. גם הנשים נלקחו לעבודת כפיים בעבודות ניקיון של משרדים, בתי חולים וכו'. רומנים פרצו לבתי היהודים כולל הבית שלנו. הם רוקנו את הבית מהרהיטים, פרט לשולחן גדול וכבד המתא…

ישראל נימרק, בן 6 , הישרדות בשואה בין מסתור ביער למסתור במלונת כלבים

"נולדתי בוורשה ב1936 . השואה בשבילי זה לא דבר ערטילאי, חוויתי אותה באופן המוחשי והטראומטי ביותר.  ילדות מייסרת בצורה שלא תיאמן. היינו משפחה אמידה. ב1939  נסענו לנופש בעיירה סמוכה ושם נתקענו . אבא שלי נסע הביתה בשביל לנסות להציל את הרכוש ולא חזר משם. אני , אמי , אחי ואחותי הבוגרת נשלחנו לגטו . ברחנו לפאתי יער ושיירה של גרמנים תפסה אותנו.  בדיוק התפצלנו. אני הלכתי להביא מים , ואחותי הלכה לחפש שיירי מזון בפחי אשפה. ראיתי ממרחק של 40 מטר את אמא שלי מתחננת, "יש לי עוד שני ילדים"  ואז  איך יורים בה ובאחי.

אני ואחותי הסתפחנו לקבוצת ילדים וכל יום מצאנו מסתור אחר ביער. הייתי הקטן בחבורה , כיוון שלא היו לי נעליים נורמליות , הלכתי הרבה יחף בשלג וכתוצאה מזה נאלצתי לזחול . הייתי מוצא מסתורים ארעיים במלונה של כלב , בחדרי מדרגות , בבתי שימוש. גם לזחול נעשה לי קשה ושיכנו אותי באיזה בית עזוב לבד.
יש לי הבזק של זיכרון , שעבר שם רופא פולני שאמר לי שאם לא יקטעו לי את הרגליים אין לי סיכוי לשרוד כי הנמק יתפשט. ואני אמרתי , "לא , בלי שתי רגליים אין לי טעם לחיים" .. ובאמת באורח פלא נר…