דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך יוני, 2018

לאון הוכמן , בן 16 , לנדוד כנוצרי בכפרים פולנים

כאשר החלו המשלוחים הראשונים מגטו וורשה לטרבלינקה , החליט הנער לאון הוכמן להימלט מהגטו לאחד הכפרים. עיקר עיסוקו אצל האיכר היה לקושש עצי הסקה ולהוציא את הפרות למרעה.
עברו מספר חודשים והכפרי החל לחשוד בלאון שהוא יהודי . הנער לאון הבין שהאדמה בוערת תחת רגליו והחליטלברוח משם לפני שימסרו אותו לגרמנים. כיוון שהמעבר לכפר אחר ללא תעודות היה מסוכן מאוד, החליט לאון לגנוב את תעודותיו של בן האיכר. הוא הסיר את תמונת הבן , ובמקומה הדביק את תמונותו. אולם בכך לא תמו הבעיות : לאון הבין שעליו להתרחק מכפרו ככל הניתן.
לאחר מספר ימי הליכה הגיע לכפר , נכנס לאחד הכפריים והציע עצמו לעבודה. השאלה הראשונה שנשאל היתה אם יש לו תעודה ( אף כפרי לא רצה להסתכן ולקבל עובד ללא תעודה). לאון הראה לו התעודה שגנב. אבל ,האיכר הפולני שלאון עבד אצלו היה עשיר מאד ומפורסם באזור , והמעסיק החדש לא הבין מדוע בנו של כפרי כה עשיר מחפש עבודה אצל זרים ( למזלו של לאון לא הכירו שני הכפריים זה את זה באופן אישי). לאון סיפר שהסתכסך עם אביו ומסיבה זו עזב את ביתו. ההסבר היה משכנע למדי , והכפרי הסכים לקבל אותו לעבודה. למרות זאת הבין הנער לאון ש…

ילדים כמבריחי מזון בגטו ורשה , פרץ הוכמן , בן 13 ושק תפוחי האדמה

                      בצילום : פרץ הוכמן ואחיו זאנק בורשה , 1942

מתוך ספר הזיכרונות של פרץ הוכמן ז"ל : "העוני והרעב בגטו ורשה החמירו. קבצנים ישבו בקור ובשלג . לעתים לא היה בכוחם אף לקום על רגליהם , והם מצאו את מותם על המדרכות. התמותה בגטו גדלה מאד ומגרש הכדורגל הוקצה במיוחד לצורך הקמת בית קברות חדש. בשלב זה כבר מכרו הורי את כל תכולת ביתנו כמעט , ובכלל זה ארון הבגדים , שתוכנו נמכר מזמן. הוחלט שאני אצא שוב מחוץ לגטו, אקנה מזון בחלק הארי ואשתדל לחמוק חזרה. 
יצאתי מהפתח שבתחתית החומה והלכתי לשוק בחלק הארי לקניות. קניתי מצרכי מזון והתחלתי צעוד לכיוון הגטו . ליד החומה עמד פועל ניקיון פולני ורצה לקחת ממני בכוח את שק תפוחי האדמה. הוא תפס את השק, ואני לא הרפיתי ממנו, מבקש ומתחנן שיניח לי. אך ללא הועיל. במקרה עבר במקום גוי אחד טוב לב וראה את המתרחש . הוא ניגש אליו ואמר לו : " אני רואה שאתה גיבור גדול מול ילד קטן. שמא ברצונך להתמודד אתי ? " והעניק לו סנוקרת. פועל הניקיון הפולני הרפה מן השק. אני תפסתיו ורצתי באפיסת כוחות לחומה של הגטו.
אחי הגדול ממני , לאון , שעמד מן הצד השני של ה…

ילדים כמבריחי מזון בגטו ורשה , פרץ הוכמן , בן , 13 ו"הארון המנגן"

המזון אשר הוכנס לגטו וארשה היו ברובו פרי הברחה. ההברחה היתה כרוכה בסיכון חיי המבריח. יתרה מזאת, כל יהודי שנתפס מחוץ לתחום הגטו , אחד היו דינו דינו : מוות . אלא שהיו גרמנים שעשו יד אחת עם היהודים ועם השוטרים הפולנים, ולמרות שתפקידם היה למנוע הברחות לתוך הגטו , סייעו להבריח מזון לגטו בכל מיני שיטות. שיטת הברחה אחת היתה דרך מרתפי הבתים. לבתים רבים בגטו, ולבתים הגדולים בהם באזור הפולני , היו מרתפים בעלי קירות משותפים. באמצעות חורים ומעברים שנפרצו בין המרתפים , זרמה הסחורה המוברחת.

שיטה אחרת היתה דרך שער הכניסה לגטו. תוך הצגת רשיונות הוכנסו לגטו כלי-רכב עמוסי מזון, בעוד השומרים הגרמנים והפולנים נטשו את משמרתם לרגעים ספורים- מעשה עבורו קיבלו שוחד.  להברחה כזו היה שם מיוחד בפולנית : ,"הארון המנגן" . אינני יודע מה מקור השם , אך בהשמע הקוד , ידענו שעתידה להתבצע הברחה ( בשירים שחוברו בגטו וארשה נזכר השם "הארון המנגן" ) . ואז אחי ואני ניצלנו את הרגעים בהם נטשו השומרים את משמרתם , ורצנו לתוך הגטו עם הסחורה המוברחת שהבאנו מהצד הארי של העיר וארשה. רבים מילדי הגטו סיכנו את חייהם כ…

פרץ הוכמן, ילד בן 12 , והתור ללחם בעיר ורשה

היהודים בורשה ספגו עלבונות והשפלות בעיר ורשה עוד בטרם הוקם גטו ורשה. הפולנים הלשינו בפני הגרמנים על כל יהודי שעמד בתור לקבלת לחם והיו מורים עליו באצבע: "הנה ז'יד"ומיד הוצא זה מהתור, ולא די שלא קיבל לחם – הוא קיבל מכות הגונות , ולהבא כבר לא העז לעמוד בתור. היו כאלה שמרוב מכות לא היו מסוגלים לקום ונורו למוות. הגרמנים נהגו לומר : "האם ליהודי נחוץ בכלל לחם? "
כותב פרץ הוכמן בספר זיכרונותיו : כיוון שמראי היה "ארי", עמדתי בתור עם הפולנים בורשה ולא הכירוני. ליד מאפיות השתרכו תורים ארוכים , וגם שם לא הכירו אותי כיהודי. כך יכולתי להביא הביתה כמה כיכרות לחם נוספות .
מקור וקרדיט :
פרץ הוכמן. להעז לחיות .  מודן , הוצאה לאור , משרד הבטחון הוצאה לאור, 2013
ראו גם : קורות החיים וגבורתו של פרץ הוכמן

מלחמותיו של הנער פרץ הוכמן בתקופת השואה ובמלחמת העצמאות בארץ

שמו של פרץ הוכמן ז"ל יצא למרחוק כלוחם אמיץ בנאצים בפולין וכאחד ממובילי המרד הפולני בוורשה. הוא נולד בשנת 1927 בוורשה בשם פאוול, רביעי בין שמונה אחים. עם הקמת הגטו בבירה הפולנית נותרו מרבית האחים הגדולים מחוץ לגטו, בעוד ההורים,  פאוול ואחיו הקטן זנק הועברו אל תוך החומות. כשהחמיר המצב בגטו, הצליחו הילדים להימלט והתפרנסו משירה ברחובות וממכירת סיגריות ועיתונים, תוך כדי שהם מבריחים לגטו מזון ובגדים להוריהם. על אף המאמצים, מת האב בנימין מרעב בגטו, והאם מרים נורתה למוות באקציה של קיץ 1942
. את הסיגריות ואת העיתונים מכרו פרץ וזנק בעיקר עם חבורת ילדים יהודים בכיכר שלושת הצלבים בעיר. רוב לקוחותיהם היו גרמנים, ובהם אנשי אס.אס. פרץ הוכמן סיפר לאנשי יד ושם לפני פטירתו כי "ישנו בחדרי מדרגות והיינו חייבים להיות שקטים בזמן שהתגנבנו פנימה. לאחר תקופה ארוכה שבה לא היו לנו נעליים השגנו נעליים מעץ, אבל הן עשו המון רעש, אז מצאנו פטנט - להדביק רצועות מצמיגים לסוליות".
עם תחילת המרד היה זנק בגטו. הוא נתפס והועבר לאומשלגפלץ, כיכר השילוחים, אבל במהלך העלאת היהודים לרכבת הצליח לברוח לחלק הפולני של …

שושנה , בת 12 , שנתיים, במסתור, אצל האוקראינים מחוץ לגטו

בצילום : שושנה (משמאל) וחברתה נחמה אריאל, אחרי השחרור, 1944
שושנה ברגמן (לבית שטיין) מפולין חבה את חייה למשפחת חסידי אומות עולם, שפתחה לה את דלת ביתה ברגע המכריע. בסוף המלחמה גילתה כי היא היחידה ממשפחתה שנותרה בחיים, עלתה לישראל, הקימה משפחה והיתה למורה. 
בתחילת ספטמבר 1942 זחלה שושנה שטיין בת ה–12 מתחת לגדר שהקיפה את הגטו בעיר לודמיר (וולודימיר־וולינסקי),שנמצאת היום באוקראינה ליד הגבול עם פולין. מצוידת במזוודה קטנה שארזה לה אמה בלומה, היא שמה פעמיה לבית של בני הזוג ניקולאי ומריה וברישביץ', זוג אוקראינים שגרו ליד הגטו, וביקשה מסתור.
בקיץ 1944, מקץ כשנתיים בהן שהתה שושנה במחיצתם, שיחררו הרוסים את העיר מידי הכובשים הנאצים. רק אז גילתה שושנה כי היא היחידה מבני משפחתה ששרדה את השואה. אמה, בלומה, אביה ראובן ושתי אחיותיה, הניה והדסה, נרצחו. זה היה גם גורלם של עוד רבים מקרובי משפחתה. אחרי קום המדינה עלתה לישראל, הקימה משפחה ועבדה כמורה. לפני שנה וחצי מתה בגיל 86.
סיפור ההצלה של שושנה החל בספטמבר 1939, כשהיתה בת תשע. אחרי שהגרמנים כבשו את עיר הולדתה הרובישוב בפולין, משפחתה החלה במנוסה לכיוון …

התקוממות הנערים בעיירה ז'טל

קבוצת נערים מהעיירה  ז'טל בבלארוס הצליחה להשיג נשק ולהתקומם במהלך האקציה לריכוז היהודים בעיירה ב1941 . חלקם נהרגו בקרב עם הגרמנים וחלקם ברח ליערות והצטרף לפרטיזנים . את הנשק הם מצאו ביערות מסביב לעיירה לשם נסוגו חיילי הצבא האדום מפני הגרמנים.
הנערים  מהעיירה ז'טל נלחמו שכם אחד עם הפרטיזנים וביצעו פעולות מול שיירות של הגרמנים .
הנערים האלו היו חלק מפלוגת פרטיזנים של"גדוד ז'טל". היחידה חולקה לשלוש מחלקות. היו גם כמה נשים בגדוד, שתפקדו כאחיות, טבחיות, מזכירות וכובסות וכמה מהן אף לקחו חלק בפעולות לחימה.
הבסיס של היחידה היה כעשרים קילומטרים לז'טל ביער ליפיצ'אני. כל פעולותיהם תואמו עם פרטיזנים סובייטים אחרים שפעלו באזור, במיוחד עם יחידת אורלנסקי המנותקת בפיקודו של ניקולאי ווקהונין.

הם שיבשו את תנועת הרכבות הגרמניות.
מקור וקרדיט : משא איש : זיכרונותיו של גבריאל גרצובסקימימי השואה , הוצאה עצמית , 2012

סיפור הצלת הילד היהודי רישיאק, בן 7, בגטו ורשה

"באוגוסט 2003 רישיאק , בן אברם וברונקה , סיפר לי שהוברח מגטו ורשה לצד הארי על ידי מר דומב , פולני ממוצא גרמני. ברשות מר דומב היה אישור לעבודה בצד הארי מחוץ לגטו, בתוקף היותו עוסק בחיטוי ובהדברת מזיקים, חולדות וכדומה. הוא עבד אצל הפולנים וגם אצל שלטונות הכיבוש הגרמנים.
בתקופה שהילד היהודי רישיאק סבל בגטו ורשה משעלת , אירע שמר דומב הזמין בצד הארי חיילים גרמנים לשתייה. הם השתכרו מעט, ואז סיפר להם כי ישנו ילד פולני בשם רישיאק , שהוכנס לגטו במטרה לבקר אצל רופאו היהודי ונתקע שם. בפעם אחרת, בסמיכות זמנים, הוא ביקש עזרה מאותם חיילים גרמנים להחזיר את רישיאק , הילד הפולני התקוע אל מחוץ לגטו. דומב והחיילים, וביניהם קצין , הגיעו עם רכב-פיקוד בעל גג פתוח, וכך רישיאק הוסע על ידיהגרמנים אל מחוץ לגטו. הילד רישיאק הוברח אחר כך למקום מסתור בעיר אוטבוצק...."
מקור וקרדיט : יוסף קומם , העוז והחסד , מסעות בהולים מעמקי האופל , הוצאת כרמל, 2012

יוסף קומם , ילד בן 11, עם ילדי לנה קיכלר

כאשר הועבר הילד יוסף קומם לצרפת הוא סופח למוסד הילדים היתומים היהודי של לנה קיכלר בעיר בלווי בצרפת.
כותב יוסף קומם בספר הזיכרונות שלו : " תקופת שהותי במוסד של לנה קיכלר כילד-חוץ, היתה לי קשה בשעתה ומופלאה בהתבוננות לאחור.
גיל הילדים , בנים ובנות , היה משנות-הגן ועד לגיל 16. אני הייתי הילד היחיד שהיה לו הורה מחוץ למוסד ונתפסתי כמיוחס שלא בטובתי. הילדים , המחנכים וההסגל הקטן אצל לנה קיכלר היו מגובשים בדפוס של משפחה חלופית מורחבת. הם עשו יחדיו דרך חתחתים מביתם שבזאקופנה שבהרי טטרה בפולין , שעליו הגנו בנשק חם מול פורעים פולנים, בגניבת גבולות לצ'כוסלובקיה ועוד חוויות מחשלות וגם בנדודים בתוך צרפת עצמה.
לכל ילד יהודי אצל לנה קיכלר היה סיפור סבוך משלו של אובדןמשפחה והינצלות טראמטית ממוות: אם במנזר , אם בהישרדותבזהות בדויה ואם בהסתפחות ליחידות פרטיזנים ביערות ולחימה באויב. הילדים התחלקו לקבוצות אחדות על פי גילם והתאמה אישית, ושוכנו בהתאם בחדרים רחבי הידיים שבבית היתומים של לנה קיכלר בצרפת.
לנה , המנהלת והאם המשותפת , שמה דגש עיקרי על שיקום, על חינוך ועל השכלה , מעת ההשכמה ועד לכיבוי האו…

המסע האחרון של ינקה, בת 10, הלוך ושוב מגטו ורשה

"דומה שהיה זה בקיץ 1941 . אבא שב מאחתמנסיעותיו החשאיות למרחקים מלווה בילדה כבת עשר, ינקה, שאמר כי תישאר עימנו בדירת המסתור בקאליש. “
ינקה ואחותה הצעירה רות'קה חיו מסוגרותבחומות הגטו בוורשה עם אמם רגינה , האחות הבכירה של אבא. אבא הצליח לחדור לגטו וורשה , להבריח פנימה אמצעי מחיה , לחלץ את ינקה ולהסיעה אלינו להתאוששות. ינקה סיפרה לנו על משפחתה ועל המשפחה המורחבת בגטו. כבדרך-אגב סיפרה גם על רעב קשה, על מחלות ועל גוויות ילדים המונחות ברחובותמכוסות בעיתונים. שילובה של ינקה במשפחתנו היה אירוע משמעותי בחיי המסתור שלי כילד בתקופת השואה.הילדה היתה ברוכת כישרונות , שופעת מרץ ונישאת על כנפי הדימיון- "אש להבה". בגיל שלוש ביקרה עם הוריה בארץ ישראל אך הם חזרו לפולין.
הגטו לאשבר את רוחה , גם שם היו ילדים שהמשיכו לחלום ולשחק.
בביתנו , בדירת המסתור, היא סילקה בקלות ובחן את המשמעת הקפדנית שנכפתה עלינו על ידי ההורים. כילדה מלאת חיים היאהייתה שרה , מדקלמת שירים, ממציאה ומביימת משחקים והצגות, בהם שותפנו בתפקידים שונים ומלהיבים. הייתה לה אישיות סוחפת המקרינה חום ושאיפה להיטיב. גם כמה מילדי …

דוד ברגמן , ילד בן 11 בשואה , בכה על אמו כל חייו

בחדר השינה של דוד ברגמן, בביתו בתל אביב, היתה תלויה כל השנים תמונה של אמו, הלן. גם כשהיה בעצמו אב לילדים ואחר כך סב לנכדים, המשיכה דמותה ללוות אותו באשר הלך. כשנשאל פעם מתי הבין שאמו לא תשוב, השיב בשתי מילים: "אף פעם". לימים סיפר, כי כמה פעמים במהלך חייו נדמה היה לו שהוא רואה אותה באוטובוס או בתחנת רכבת. "ראיתי אישה, וניגשתי אליה ושאלתי אותה", סיפר. "על אמי בכיתי כמעט כל חיי. זה לא מגליד", הוסיף. ברגמן נולד ב-1931 בפריז כבן למשפחה מתבוללת מפולין. עם פלישת הנאצים לצרפת, ב-1940, בעודו ילד בן תשע, צפה מקרוב בכניסתם של החיילים הגרמנים לעירו. "המראה היה זוועה", סיפר בסרט התיעודי "כמו מלכת אנגליה", שביים מיכה שגריר.
ברגמן חי עם אמו בקומה החמישית של בית דירות. אביו עזב את הבית עם פרוץ המלחמה. באחד מימי חודש יולי 1942 אמו קראה לו לשיחה. "מחפשים אותי. יכול להיות שנצטרף להיפרד", אמרה לו. "ואז היא הכינה אותי לחיים", סיפר. "מה שלא יקרה - תברח. ותמיד תעשה ככה שיאהבו אותך", אמרה לו.
למחרת מילא אחר הוראותיה, כשאנשי הגסטאפו,…

מריאן , ילד בן ,10 מסתתר בתוך ארון קיר

מתוך ספר הזיכרונות של יוסף קומם , העוז והחסד, 2012 :
הגב' ליאופולדה אשת הקצין הפולני השבוי מחליטה להמשיך ולהסתיר את הילד היהודי מריאן (יצחק קומם) במסתור.
אביה של ליאופולדה שהיה נגר , בנה מחבוא בתוך ארון הקיר- סוג של ארון פנימי. מריאן היה אמור להיכנס לתוכו ולעמוד בשקט גמור במידה ונשמעה דפיקה בדלת או בשעה שהיה אמור לבקר אורח אצל אחד מילדי המשפחה או אצל בעלת הבית, והיו לא מעטים כאלה .
נאסר עליו להתקרב לחלון. לעתים הילד מריאן שהה במחבוא בארון במשך שעות בדממה מוקפדת . כיוון שלא הותקן בארון אור חשמל , היה מוחו אמצעי הבידור היחיד.
למזלו ,מריאן לא נתגלה בעת ביקור-סחטנות של איש הלובש מדי "שוטר כחול" פולני ואזרח מלשין שגילו את המחבוא בעקבות הלשנת שכנים. הוא ישב בארון הקיר בחושך מקופל על מדף נסתר במחבוא. אז גילו אותי , בן ה6 , ונאלצתי להימלט מהבית ולהסתתר במקום אחר.
הסכנות שניצבו בפני המשפחה הפולנת והילד מריאן היו עדיין רבות. 
בבוקר יוני שנת 1944 הילד מריאן שהה עדיין בדירה עם אם המשפחה הפולנית ליאופולדה . ילדי המשפחה הפולנית היו בבית הספר.
נשמעה דפיקה בדלת. ליאופולדה פתחה את הדלת בפנ…

יוסף קומם , ילד בן 8 , ופשיטת הגסטאפו בבית המשפחה הפולנית שהסתירה אותו

מתוך ספר הזיכרונות של יוסף קומם , העוז והחסד, 2012 :
משפחת לוזה-נובאק המורחבבת ניאותה לקלוט אותי לביתה בפרוור העיירה הפולנית סלוטבינה.
נקלטתי כילד בזהות פולנית נוצרית בזכות התעודות המזוייפות שסידר לי אבי. הייתי חופשי לנוע ברחבי הבית ובגן האחורי , אך לא ברחוב.
שיחקתי עם ילדי המשפחה הפולנית שלא ידעו שהייתי ילד יהודי והתפללתי איתם תפילות נוצריות.
כזכור לי , השבר התרחש בטרם רדת שלגי-החורף . נדמה לי כי זה התחיל השכם בבוקר לפני שהתעוררתי .
שמעתי מבעד לקיר המטבח קולות גבריים אחדים בגרמנית צורמת ונרגזת ובפולנית רצוצה, ומולם קולות תחינה והכחשה של נשות הבית.
אחר כך נכנסה הלנה , עזרה לי להתלבש במהירות ואמרה לי כי יש אנשי גסטאפו בבית, ועלי להיות עם הילדים בצד. לרגע נתקפתי בפחד משתק מבפנים. הנה זה קרה – אני בידיהם .
התחילו להתרוצץ מחשבות תזזיתיות: מה יקרה עם כולנו אחר שאיחשף, הרי אני עצמי ממילא כבר חשוב כמת. המצב חמור לאין שיעור מאשר בעת החשיפה אצל גב' קורופייסקה. אין לי מה לעשות אלא להחזיק מעמד, לשתוק ולהיעלם מן העין ככל האפשר.
ראיתי את שוטרי הגסטאפו חולפים במדיהם , בנשקם ובסמליהם במטבח , בחדרי…

יוסף קומם , בן 6, בחדר המסתור, כמו עטלף במערה

מתוך ספר הזיכרונות של יוסף קומם , העוז והחסד, 2012 :

הסתירו אותי בזהות של ילד פולני נוצרי בבית של אשת קצין פולני , הגברת ליאופולדה קורופייסקה, בעלת הבית. בחדר המסתור היה ילד נוסף בשם מאריאן . הזהירו אותי לסכור את הפה. אסור היה לדבר בקול רם אלא רק ללחוש חרש מפה לאוזן. גם ההליכה שלי צריכה להיות איטית, היה עלי לפסוע על קצות הבהונות. אין מזיזים כיסאות או חפצים כבדים. אין להתקרב אל וילונות החלונות ביום, וודאי שאין להימצא לידם בלילה, אלא אם כן התריסים נבדקו והם מוגפים היטב. יש גם נהלים לשטיפת אפלת-השירותים במים באופן חרישי וממותן ככל האפשר. אנו חיים בדממה ובלתי-נראים מבחוץ בצד המשפחה הרשמית כעטלפים במערה. מעשי הזהירות הם הכרח נוכח הסכנות ממלשינים פולנים .
בקיר הניצב של החדר, מימין לחלון החיצוני , נראתה דלת עץ צבועה בלכה לבנה, שמאחוריה היה חדר-ארונות קטן מבלבנים מטויחות . בתוך חדר הארונות מימין נמצא המחבוא שלנו.זהו תא צר שהופרש מחדר-הארונות על-ידי מחיצת עץ עם דלת עץ תואמת, הסובבת על צירים פנימה. על ארבעת קירות הארון – חדר הארונות שהוצר – הובק במיומנות טאפט כחלחל עם דוגמת פרחים. 
המחבוא הפנימי …