ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט

ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט
אלפי עדויות של ילדים בשואה

יום שבת, 25 בספטמבר 2021

הצילום האחרון של הילד אביגדור כץ ז"ל

 



ילדותו של אביגדור כץ בעיירה Eisiskes, כיום חלק מליטא, תועדה היטב. הוריו, יצחק ואלטה, היו בעלי סטודיו לצילום שבו צילמו תמונות רבות של משפחתם, כולל תמונות אלה בהשתתפות אביגדור.

התצלומים האחרונים של אביגדור הם משנת 1941.

 ב -25–26 בספטמבר 1941, אביגדור, אמו, אחת מאחיו ואחת מאחיותיו נורו ונהרגו על ידי הגרמנים , יחד עם כ -4,000 יהודים נוספים מהאזור המקומי. קהילה יהודית בת יותר מ -250 שנה חוסלה ביום אחד .

מקור


לכל סדרת הצילומים הצילומים של משפחת כץ ז"ל .

 


יום שישי, 24 בספטמבר 2021

אברהם כרמי , בן 14 ,להסתתר בין הקברים בבית העלמין היהודי בורשה

 



§        כרמי הסתתר כשלוש שנים קשות בבית העלמין היהודי של ורשה, שם דאג לו שומר בית הקברות

 

 

"שני מקומות מסתור הכנתם : האחד – ארגז אשפה גדול שטמנתם באדמה על צדו , הצמדתם אליו שני מרזבים בפינות לכניסת אוויר, ואת פתח הכניסה הסתרתם בשיחים, השני – שני הקברים שאת המצבות שעל גבם אפשר היה להזיז. את מקומות המסתור האלו הכנתם בכל דקה פנויה, אמרתם שגם אנחנו בבית הקברות כבר לא יכולים להיות בטוחים. אף אחד לא יכול. אם צ'רנקייב עצמו, על אף כל קשריו, לא יכול לעשות דבר, ואם אנשי היודנראט והשוטרים נשלחו בעצמם , מי יכול להיות רגוע?"

 

"מול שני לוחות האבן סיפרתי לרב קליין ולשמעון אדלר בשנת 2006 את כל הסיפור. איך חפרנו את מסתור הקבר על כל צרה שלא תבוא, איך באה הצרה, והקבר לא הספיק לשמש לנו כמסתור..


 

היינו חופרים בכל לילה לעצמנו קברים, ולנים בתוכם" , אלא שאנחנו לא חפרנו לנו קבר כדי למות בו . חפרנו קבר כדי להסתתר… "

 

"כאשר התחילו היריות שמענו אותן היטב. אימא אמרה לי לרוץ מהר למטה, אם הגרמנים ייכנסו גם לבית הקברות נצטרך להסתתר. אנחנו ירדנו למטה והדוד פוזנר עלה למעלה, הוא לא היה צריך לחשוש. " אל תדאג" , הוא טפח על כתפי, "אני אעמוד במקומך בחלון, ואבוא לספר לך מה רואים, טוב" ..

 

"ירדנו למטה. אתה היית עבורנו הסימן. אם התקרבת לחלקות הקבורה, ידענו שיש גרמנים בקרבת מקום, ונכנסנו למחבוא, אימא , ד"ר אייזיק וגוטקה, יורק ובת דודתו ואני נכנסנו אל הבור בקבר. הסטנו את המצבה, ירדנו פנימה , ומשכנו אותה מעלינו. אימא השאירה חריץ קטן לאוויר ולאור, אבל על אף זאת, היה חשוך בבור. חשוך כל כך שבקושי הצלחתי לקרוא את האותיות הכתובות על המצבה שסגרה מעלינו, האדמה הייתה לחה , והריח היה טחוב. יורק אמר שאם כל זה היה קורה בחורף , כלל לא היינו מצליחים לנשום פה."

 

"דודה רוחצ'קה , אייזיק הקטן והנקה הסתתרו בארגז האשפה הגדול שקברתם באדמה מול הקבר של קמינסקה, כל אחד ידע לאן הוא צריך לרוץ, הכול תואם מראש, ארגז האשפה היה קרוב יותר לבניין שגרנו בו ,דודה רוחצ'קה צחקה  ואמרה שלהיות שכנה של קמינסקה זה מבחינתה בסדר גמור, ואימא הסבירה לי שקמניסקה היתה שחקנית ידועה, והיא הקימה את התיאטרון היהודי בוורשה. ד"ר אייזיק אמר שדווקא הסמיכות לקבר הנצ"יב שבחלקת הרבנים, שם היה הקבר שלנו , נראית לו מכובדת יותר. גם אני העדפתי את הקבר על פני ארגז האשפה, אך מסיבות אחרות, ארגז האשפה היה סתם מחבוא, הקבר היה אמיתי, וכשישבתי בתוכו, אם אימא לא חזרה איתי על פה על שיריו של ביאליק או על משפטים בלטינית, יכולתי לנסות לדמיין מה מרגיש מי שמת ושמים אותו בקבר."

 

"כל אחד  ידע בדיוק לאן עליו לרוץ, ולכולנו היו תרמילים מוכנים לקחת אתנו. תרמילים ובהם מעט אוכל , שתייה , נרות , גפרורים וגם בגדים להחלפה. אבל לא פתחנו את התרמילים אף לא פעם אחת. מעולם לא ישבנו במקומות המסתור זמן רב. שעתיים אולי שלוש, לא יותר. הגרמנים מעולם לא נשארו זמן רב בבית הקברות. הם נכנסו, סקרו את הבניין , סבבו עם הכלבים שלהם מעט והלכו. ואז אתה והדוד הייתם באים, צועקים לנו מבחוץ , מסיטים את המצבה ועוזרים לנו לטפס מעלה".




 "הגרמנים לא נתנו לנו מנוח. הם נכנסו לבית הקברות יום אחר יום , לפעמים אפילו פעמיים ביום. כך במשך כמעט שלושה שבועות. בבוקר , לפני שהתחילו את איסוף האנשים בתוך הגטו , הם הגיעו אלינו, מוודאים שאף יהודי מהגטו לא ינסה להימלט אל בית הקברות;;, ובערב כאשר סיימו את היום ,  באו שוב לבדוק. אני לא יודע איך הם חשבו שמישהו יצליח לעבור, הרי שעות העוצר התחילו כה מוקדם בערב והסתיימו רק ממש באור היום, והאוקראינים לא עזבו את הגטו ואת הרחובות המקיפים אותו , גם לא בלילות".

 

"אתה היית אתנו כמעט כל הזמן, רק בשבתות היית מסתנו החוצה. שערי בית הקברות היו נעולים וחתומים, אני חושב שמלבד הגרמנים אתה היחיד שעברת בהם. זוכר איך היית בודק שהשטח נקי ואין גרמנים ? ואז יוצא בריצה , ועובר להליכה מתונה ותמימה על המדרכה…"

 

 

מקור :אברהם כרמי , חלקי בארץ החיים , הוצאת ידיעות ספרים , 2014

 

 



יום ראשון, 19 בספטמבר 2021

הנער יהודה מימון ,מגטו קרקוב לסא"ל בשייטת חיל הים הישראלי

 


יהודה מימון לבית וסרמן נולד ב-1924 בקרקוב בפולין לשרה ומאיר וסרמן. לשניים נולד עוד בן, גדול מיהודה, ושמו משה. יהודה למד בבית הספר היהודי ובגימנסיה העברית בקרקוב. הוא היה חבר בתנועת נוער יהודית-ציונית, ובגיל 14 נעשה מדריך בה.

בסוף 1939, כחודשיים לאחר כיבוש קרקוב בידי הגרמנים, נסגרו בתי הספר היהודיים בעיר והחינוך היהודי הפורמלי בעיר ירד למחתרת. הילדים, ובהם יהודה, חולקו לקבוצות של חמישה תלמידים בכל קבוצה, והמורים עברו בין הבתים שבהם התכנסו הקבוצות. גם תנועות הנוער ירדו למחתרת. הן חינכו לעלייה לארץ ישראל וקיימו פעילויות חברתיות של עונג שבת.

במרס 1940 הצטרף יהודה לתנועת הנוער "עקיבא", והמשיך בפעילותו בה גם אחרי הקמת גטו קרקוב במרס 1941. בקיץ 1942, עם ייסוד קבוצת "החלוץ הלוחם", הוא גויס למחתרת החלוצית. הוא היה הקשר של המפקדה, וביצע שליחויות שונות בפקודת דולק ליבסקינד ושמשון דרנגר. עם הפעולות המסוכנות שביצע היו הכנסה לגטו של פעילי "החלוץ הלוחם".

אמו ואחיו של יהודה הועברו למחנה העבודה פלאשוב, שם נרצחה אמו. אביו גורש למחנה ההשמדה בלז'ץ ונרצח בו.

ב-22 בדצמבר 1942 נמנה יהודה עם חברי המחתרת שהשתתפו בהתקפה על בית הקפה ציגנריה בקרקוב

החוליה בפיקודו עסקה בהדבקת כרוזים שקראו לפולנים למרוד, ואילו על חוליות מחתרת אחרות הוטלו משימות אחרות, ובהן התקפת בית הקפה וחבלה בכלי רכב ובמוסכים גרמניים. ההתקפה, שבה נהרגו חיילים וקצינים גרמנים, זכתה להד נרחב בפולין.

במהלך פעולה נועזת אחרת מטעם המחתרת נעצר יהודה בידי הגרמנים. הוא נכלא בבית סוהר ובאפריל 1943 נשלח לאושוויץ. באושוויץ עבד יהודה בבית מלאכה והצטרף כציוני למחתרת הקומוניסטית שפעלה במקום. ב-1996 העניק לו נשיא פולין את עיטור הכבוד "צלב אושוויץ" על פעילותו במחתרת באושוויץ.

ב-18 בינואר 1945 ברח יהודה עם חמישה מחבריו מצעדת המוות מאושוויץ, והסתתר עד השחרור. לאחר מכן הוא שב לקרקוב והחל לפעול במסגרת ארגון "הבריחה", שעסק בהברחת פליטים יהודים לארץ ישראל. ביוני 1946 עלה יהודה ארצה עם אביבה ליברמן, לימים רעייתו, באוניית המעפילים "יאשיה וג'ווד". הוא התגייס לפלי"ם ולאחר קום המדינה שירת בחיל הים.

ב-1963 נשלח יהודה לפולין כמזכיר ראשון בשגרירות ישראל בוורשה, וב-1968 הוא שוגר לווינה כשליח מיוחד להעלאת יהודי פולין וברית המועצות. בשליחויותיו מטעם המדינה אימץ את שם המשפחה העברי "מימון". ב-1972 סיים יהודה את שירותו בצה"ל בדרגת סא"ל, ולאחר השחרור הקים מפעל לעיבוד שבבים במפרץ חיפה. ב-1995 הוענק לו אות יקיר חיפה.

ליהודה ולאביבה שני ילדים, שבעה נכדים ושתי נינות.

 מקור


אם המנזר בפולין שהצילה מאות ילדים יהודים בשואה

 


האם מטילדה גטר הוכרה בשנת 1956 על ידי ‘יד ושם’  כחסידת אומות עולם אודות לסיוע שהעניקה ללמעלה מ-700 יהודים, בעיקר ילדים שחייהם ניצלו בזכות המאמצים של האם מתילדה ונזירותיה במהלך הכיבוש הנאצי בפולין.

לפני מלחמת העולם השנייה הייתה גטר אם מנזר פרנציסקני בשם “משפחתה של מריה” (Zgromadzenie Siostr Rodziny Marii) ועבדה למחייתה כעובדת סוציאלית. במהלך המלחמה שיתפה גטר פעולה עם אירנה סנדלר וארגון ז’גוטה בהצלת חייהם של מאות ילדים יהודים מגטו ורשה.

בתפקידה כאם מנזר ניהלה גטר מספר בתי ילדים ובתי יתומים באזור, ושם החביאה ילדים יהודיים רבים במהלך תקופת הכיבוש הגרמני. בשנים 1942 ו-1943 יצרה גטר קשר עם ארגון צנטוס שטיפל בילדים יהודים וביתומים יהודים בגטו ורשה. רבים מילדים אלה הוברחו מהגטו והוסתרו מיד לאחר מכן בבתי הילדים שתחת ניהולה של גטר. רבים מילדים אלה ניצלו ממוות בשואה.

מניעיה של האם גטר, על פי הצהרתה, היו אמונתה הדתית. היא לא דרשה מעולם תשלום עבור מעשיה, אם כי מספר הורים ומספר קרובי משפחה של הילדים שהוסתרו ביקשו לשלם את עלויות ההחזקה של הילדים או את חלקן. חלק מהילדים הוטבלו לנצרות במהלך הסתרתם, אך לאחר השחרור הושבו כולם ליהדות.

הנזירה הקתולית, מטילדה גטר, הלכה לעולמה בשנת 1968 בגיל 90.

 

מקור

 


כיצד הציל אותו אביו : סיפורו של הנער מרטין גרינפלד באשוויץ

 


 

זמן קצר לאחר שהגיעו לאושוויץ, מרטין גרינפלד ואביו הופרדו משאר בני משפחתם. כשרק אביו אחז בו, מרטין, אז נער, נעצב מאוד כשאביו התעקש להיפרד בזמן שהותו במחנה.

 

"כך נהיה חזקים יותר," אמר אביו. "יהיה לנו יותר סיכוי אם לא נסבול ביחד."

 

מאוחר יותר הבין מרטין שאביו נתן לו מתנה. האב ראה בנים ואבות שנשארו יחד ולא שרדו. כל מה שקרה לאחד הורגש על ידי השני.

 

"סבלתי כפול," נזכר מרטין.

 

מאוחר יותר נודע למרטין שכל אחד מבני משפחתו הקרוב נרצח במהלך השואה. מרטין שרד, הוא האמין, בגלל עבודתו באשוויץ באחת הסדנאות למיון וכביסה באשוויץ .

 

לא היה לו ניסיון בכביסת בגדים עד שנאלץ לכבס כאסיר באושוויץ.

 

הוא ניצל והיגר לארה"ב .

 

מאוחר יותר  בארה"ב בנה קריירה של חייט בייצור חליפות בהתאמה אישית, כולל לנשיאים וספורטאים אמריקאים. נחשב מטובי החייטים בארה"ב .

 

בצילום: משפחת גרינפלד

 

 

מקור וקרדיט


ה"בַּלֵרִינָה" הקטנה באושוויץ

 




כשהיא הייתה כלואה באושוויץ ב -1944, ססילי קליין-פולק זוכרת שראתה נערה רקדנית  שנאלצה להופיע עבור האס אס.

 

"היא הייתה אחד הילדות היפות ביותר שראיתי", נזכרת ססילי. "היא הייתה בערך בת 14, והיא רקדה, וכשהיא רקדה ... דמעות זלגו על לחייה, כי היא נזכרה בזמנים שבהם רקדה על הבמה בהונגריה למחיאות כפיים לקהל ולהנאתה הורים, ועכשיו היא רקדה במקום  האכזרי הזה נטוש האלוהים ".

 

הילדה היהודיה הרקדנית נלקחה על ידי האס אס והוחזרה  לצריף של ססילי כעבור שלושה ימים.

 

"היא עונתה, היא נאנסה, היא הייתה בערפול. היא אפילו לא ידעה שהיא צריכה לקום בבוקר כדי לצאת למסדר".

 

ססילי ואחותה ניסו לדאוג לרקדנית. הם האכילו אותה ועזרו לה לעמוד במהלך המסדר למרות שלא ידעו את שמה.

 

כמה ימים לאחר שחזרה, הילדה הרקדנית הופרדה מססילי ואחותה במהלך המסדר. הילדה הרקדנית ניסתה לרוץ אליהם בחזרה, אך שוטרי SS  במחנה תפסו אותה והכו אותה למוות.

 

 

מקור וקרדיט

 

 

 


אירניה וייס בת 13 והארובה של אושוויץ

 



חייה של אירנה וייס בת ה -13 השתנו לנצח כאשר היא ומשפחתה גורשו מהונגריה ב1944 למרכז ההרג של אושוויץ-בירקנאו.

 

בזמן שהיא ואחותה סרינה הוקצו לקבוצת עבודה עם הגעתם, נרצחו מייד אמה, שלושה אחים קטנים ואחיה הבכור בתאי גזים שהוסוו למקלחות.

 

"שאלנו את האסירים האחרים מתי נראה את משפחותינו", נזכרת איירין.

 

אישה הצביעה על הארובה ואמרה "את רואה את העשן?  שם המשפחה שלך" !!

 

ניסויי הגז הראשון באושוויץ נערכו בספטמבר 1941. הקורבנות היו כ -600 שבויי מלחמה סובייטים ו -250 אסירים פולנים חולים. גז ציקלון B שימש אז ברצח המוני של יהודים בתאי גזים באושוויץ.

 

הרגע הטראומטי בו אירינה (כשהיא לובשת צעיף, משמאל למטה) הגיעה לאושוויץ-בירקנאו והופרדה מאמה ומאחיו הצעירים נתפס בצילום זה.

 

מקור וקרדיט

 


הנער סולי , ספר הגיאומטריה והמורה אדלשטיין בגטו קובנה

 



 

עצם הלמידה בתוך חומות גטו קובנה סיכנה את התלמידים והמורים.

 

לאחר שהגרמנים הורו להחרים את כל הספרים בגטו, הסתיר הנער סולי גנור ספרים בבניין נטוש. השמועה  על הספרייה החשאית עברה מפה לאוזן בגטו קובנה  ואנשים החלו להחליף ספרים.

 

יום אחד, המורה של סולי, מר אדלשטיין, שאל את סולי אם הוא יכול להשיג ספר לימוד במתמטיקה. המורה אדלשטיין חיבק את הילד כשהביא לו ספר גיאומטריה. אך מאוחר יותר באותו יום, סולי הבין עד כמה למידה והוראה הפכו למעשי התנגדות.

 

בביקורת בשער בגטו נמצא אצל המורה אדלשטיין ספר הגיאומטריה ,  ושוטר  נאצי שאל אותו: "מאיפה השגת את הספר הזה? ספר לי או שאני אהרוג אותך". סולי, אז בערך בן  15, שמע זאת . סולי היה קפוא מאימה כשהביט בשוטר הנאצי מכה את המורה שלו. ואז רץ סולי וניסה להתרחק .

 

"שמעתי ירייה והבטתי לאחור וראיתי לצערי את המורה אדלשטיין נופל על ברכיו", כתב סולי.

 

  

מקור

 


יום ראשון, 12 בספטמבר 2021

כיצד התפתחה אהבת הקריאה של אברהם מלאך , ילד ניצול שואה מאושוויץ

 

 

ילדים רבים, במיוחד ילדים יהודים כמו אברהם מלאך, ראו את השכלתם משתבשת לחלוטין על ידי מלחמת העולם השנייה והשואה. אברהם היה רק ​​בן ארבע כשפרצה המלחמה בשנת 1939. שנה וחצי לאחר מכן נאלצה משפחתו לעבור לגטו ראדום שבפולין הכבושה בגרמניה. "לא היה בית ספר לילדים", נזכר אברהם. "לא היו לנו זכויות, לא היה לנו חופש לצאת מהגטו".

 

אברהם ומשפחתו נשלחו למחנות עבודות כפייה ולבסוף גורשו לאושוויץ. כאשר הוא לא יודע על מי הוא יכול לסמוך, ברח אברהם במהלך שחרור המחנה בינואר 1945.

 

בסופו של דבר , הוא נלקח לבית יתומים במנזר פולני .

 

אחד הזיכרונות החזקים ביותר של אברהם מהתקופה הזו הייתה החוויה ,סוף סוף,  ללמוד איך לקרוא בגיל 10.בתושייתו  הוא החליף מזוודה נטושה שמצא עבור שיעורי קריאה של נערה מבוגרת שידעה לקרוא ולכתוב.

 

"קלטתי את האלפבית מהר מאוד," אמר. שנה לאחר מכן, כבר קראתי ספרים בפולנית."

 

מאוחר יותר התאחד אברהם עם הוריו, מורדקה וחנה, ואחותו הגדולה, בלה. אחותו הצעירה, יטה, ואחיו הבכור, חיים, נהרגו שניהם במהלך השואה.

 

אברהם מלאך עלה לישראל , סיים ביה"ס תיכון בישראל ושירת ביחידה קרבית בצה"ל .

 

 בשנות החמישים היגר אברהם לארצות הברית.

 

הוא שמר על אהבת הקריאה כמבוגר, והתוודה: "לעולם לא אוכל  לקרוא מספיק  ספרים . ומה שאני רוצה לנסות הוא ... לקחת קורס קריאה מהירה. אולי זה יעזור לי לקרוא יותר" .

 

מקור

 

אברהם מלאך סיים בהצטיינות את אוניברסיטת קולומביה  בארה"ב ( מקור)

שמי היה 🌼 MOTEL SHMERKOVITZ 🌼, נולדתי בשנת 1933 ובגיל 8 נרצחתי בטבח ברומבולה בנובמבר 1941.

 

 


שמי היה 🌼 MOTEL SHMERKOVITZ 🌼, נולדתי בשנת 1933 ובגיל 8 נרצחתי בטבח ברומבולה בנובמבר 1941.

 

חיילים גרמנים שעמדו בראש הבור ירו ביהודים וירקו , הם נכנסו למכוניות שלהם בשעת בין הערביים חזרו בחזרה לגטו ריג, משם הם הסיעו אותנו ליער.


המערכה השנייה של הטבח ברומבולה התקיימה ב- 08 בדצמבר 1941 והרגה 25,000  יהודים.

 

עורבים וטורפים שחורים מסתובבים מעל מקום מותנו, שאינם יכולים להבריח את חשכת היום בנובמבר האחרון.


 ראו גם :  טבח יער רומבולה - ויקיפדיה

 

מקור

 


ילדה יהודייה הונגרית, קטו ניסל, ז"ל , נרצחה באושוויץ

 

 

9 בספטמבר 1937 :נולדה  ילדה יהודייה הונגרית, קטו ניסל,

ביוני 1944 היא גורשה לאושוויץ ונרצחה בתא גזים.

---

כ -430,000 יהודי הונגריה גורשו לאושוויץ. 30% מהם היו ילדים.


תגית האלומיניום של לאה יהודית דלפנייא ז"ל במחנה סוביבור

 

 




אחרי המרד בסוביבור החליטו הגרמנים לסגור את המחנה ובסוף 1943, כחלק ממבצע 1005, פורק המחנה לחלוטין, השטח נחרש, בחלקו האחד נטע יער ובחלקו האחר, השדות נזרעו והוקמה חווה חקלאית.

כל זכר ממחנה השמדה סוביבור אמור היה להימחק מדפי ההיסטוריה.

 משנת 2007 מתקיימות באתר המחנה חפירות ארכיאולוגיות בהן משתתפים צוותים מטעם רשות העתיקות, יד ושם וצוותים מקומיים.

בחפירות שליד רציף הרכבת נמצאה תגית האלומיניום של לאה יהודית דלפנייא. תגית שלאה ענדה על צווארה ונשאה את שמה, את תאריך הלידה שלה ואת שם העיר ממנה הגיעה.

 לאה נולדה בהולנד ב- 11 למאי 1937, ליהודית ולדוד דלפנייא. הם התגוררו באמסטרדם ברחוב Graaf Florisstra5 III.

 

ב-9 ליולי 1943 המשפחה כולה נרצחה בסוביבור. לאה היתה בת שש.

 


תגיות נוספות עם שמות ילדים נמצאו במחנה. התגיות שנמצאו שונות זו מזו, ולכן נראה שלא היה מדובר ביוזמה מסודרת, אלא ביוזמות פרטיות של הורים, שהכינו עבור ילדיהם לצורך זיהוי.

סביר להניח שההורים ביקשו לוודא שניתן יהיה לאתר את הילדים בכאוס של מלחמת העולם השנייה.

יהי זכרם ברוך.

מקורות: יד ושם, רשות העתיקות, מוזיאון מיידנק

 מקור מדווח ( גלעד לוי, קבוצת הפייסבוק , השואה בצבע) .

 


"וברעש המחריד של צווחות ונביחות כלבים, היא חיבקה את הילדה ודחפה אותה לשורה שבצד ימין"

 

"וברעש המחריד של צווחות ונביחות כלבים, היא חיבקה את הילדה ודחפה אותה לשורה שבצד ימין"


עליזה בונצל 1932 – 2021 – יהי זכרה ברוך

חן שובל מנהל בית להיות בחולון מספר לנו על עליזה ז"ל

כשעליזה בת ה- 11 ירדה מרכבת המשא שהביאה אותה מצ'כיה לאושוויץ, היא נשלחה לצד שמאל ביחד עם סבתה ואמה, שהספיקה עוד קודם לחפור בור בחצר הבית ולהטמין בו את טבעת הנישואין שלה ואת טבעת האירוסין ועוד זוג עגילים משובץ ביהלומים וברעש המחריד של צווחות ונביחות כלבים, היא חיבקה את הילדה ודחפה אותה לשורה שבצד ימין -"לכי תהיי עם אחותך".חצי שנה אח"כ, באחת האקציות לבלוק הנשים, כשד"ר מנגלה שאל אותה "בת כמה את"? היא התמתחה וענתה לו "16".

היא אמנם היתה גבוהה לגילה, אבל בכל זאת ילדה והתשובה לא הניחה את דעתו של ה"רופא", אז הוא סימן אותה באיקס שצייר בגיר על גופה העירום כשבדיוק החלה מאחוריו מהומה שהסיטה את פניו מהילדה שמולו ועד שחזר אל עצמו ואליה, הסימון כבר נמחק ואחותה הגדולה נעמדה לפניה.כך שרדו האחיות את השואה, בניסים ומזלות.לאחר המלחמה שבו לביתן שנתפס בינתיים ע"י גויים ולמרות שאלה גרשו אותן משם בבושת פנים, הן חזרו בלילה מתגנבות לחצר, מחפשות ומוצאות את בור המטמון ובו תכשיטיה של האם שלא חזרה מאז היום בו ירדו מהרכבת ונשלחה לצד שמאל.



בתמונה: עליזה בונצל ז"ל וטבעת הנישואין של אמה

מקור : עליזה בונצל אשת עדות וחינוך לשימור זכר השואה ומעמודי התווך של בית להיות-לטיפוח תודעת השואה ולקחיה הלכה לעולמה


סיפור ההישרדות של שורדת השואה טובה רוגנשטיין, בת 8 בשואה

 




רוגנשטיין הייתה אז בת 8. "עבורי זה היה משחק, לא באמת הבנתי את מה שקורה", סיפרה ופירטה: "הגרמנים היו מגיעים בהפתעה וחוטפים את היהודים למחנות. חוטפים את הנשים כדי לשלוח אותם למחנות, אחי בן ה-11 רץ להציל אותנו, הוא מצא אותי ואת אמא שלי והתריע בפנינו על האיסוף. את אחותי הוא לא מצא והיא נשלחה לדכאו. אני זוכרת בעיקר את תחושת הפחד שליוותה אותי בתור ילדה קטנה. היום בתור מבוגרת אני מבינה שאמא שלי הייתה הסובלת העיקרית, היא רצתה להציל אותנו ודאגה
".

רוגנשטיין עברה את הסלקציה במחנה ההשמדה בגיל 11. "אמרתי שאני בת 17, "אם את כל כך חכמה" תעברי. אמרו לי הגרמנים, זה היה מזל, נס מאלוהים שרצה שאהיה כאן היום".

היא נישאה בגיל 17 לניצול שואה והם עלו לארץ ונולדו להם שני ילדים. אחרי חמישים שנה בארץ עזבה בשנים האחרונות לטורנטו בעקבות ילדיה, וכעת יש לה גם נכדים ונינים. "אנחנו צריכים לזכור ולא לשכוח, ולהעביר את הדברים לדורות הבאים", סיכמה.

 

מקור

 


יום ראשון, 5 בספטמבר 2021

צעדת המוות של הנער מיכאל גולדמן , בן 17

 


ב17 בינואר 1945 , התחיל פינוי  אסירי  כל המחנות של אושוויץ ובתוכם גם המחנה שלנו, בונה , והחלה " צעדת המוות" הידועה של עשרות אלפי האסירים אל תוך גרמניה, ברגל , בקור העז של החורף הפולני. מלווים ומזורזים על ידי אנשי הSS וחיילי הוורמאכט, שירו למוות בכל מי שכשל בדרך.  יצאנו מהמחנה בשבע בערב , הלכנו כל הלילה  ומאחורינו איש SS  חמוש.

בשארית כוחותי צעדתי עשרות  רבות של קילומטרים בקור העז  עד שהצלחתי לברוח ולהסתתר ברפת של אחד מאיכרי וויאלופולה הפולנים שדרכו עברנו. אחר כך הסתתרתי בעליית הגג, לשם הייתה  הבת של האיכר מביאה לי אוכל עד שהגיעו החיילים הראשונים של הצבא האדום.

רקע ביוגראפי

מיכאל (מיקי) גולדמן-גלעד הוא שריד השואה, מקציני המשטרה שניהלו את חקירתו של אדולף אייכמן לאחר לכידתו. סיפורו היה השראה לסרט "המכה ה-81". הוא הדליק משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות בשנת 2011.

בשנת 1960, לאחר לכידתו של אדולף אייכמן, צורף גולדמן-גלעד כקצין חקירות ללשכה 06 – יחידה מיוחדת שהוקמה לשם ניהול החקירה. הוא היה עוזרו האישי של גדעון האוזנר, היועץ המשפטי לממשלה, שעמד בראש התביעה.

במהלך משפט אייכמן נחשף מעט מעברו של גולדמן כנער בזמן השואה, כאשר תושב גטו פשמישל, רופא השיניים ד"ר בוז'מינסקי (לשעבר דיאמנט), סיפר בעדותו שראה נער שהוכה 80 מלקות על ידי פרנץ שוומברגר, מפקד הגטו מטעם הס"ס. כאשר נשאל על ידי האוזנר אם הוא רואה באולם בית המשפט את הנער שהוכה, ענה בוז'מינסקי: "זהו קצין המשטרה שיושב לידך" והצביע על גולדמן. שם הסרט "המכה ה-81" לקוח מעדותו זו, באשר המכה השמונים ואחת באה, לדבריו, כתוצאה מההתעלמות שהייתה בארץ לסיפורי הניצולים.

בתום המשפט, נכח גולדמן בהוצאתו להורג של אייכמן. בשנת 1987 עצרה משטרת ארגנטינה את שוומברגר ולאחר מכן הסגירה אותו לשלטונות גרמניה

מקור :

מיכאל גולדמן גלעד

מי באש ומי במים , מיומנו של שריד שואה

הוצאת ידיעות אחרונות , ספרי חמד , 2011

 

 

 


הנער מיכאל גולדמן , הישרדות באושוויץ -3

 

בסוף דצמבר 1943  הועברתי לאושוויץ -בונה Aushwitz-Buna) ) או "אושוויץ 3"  כפי שהוא נקרא גם, היה במרחק של 7 ק"מ מבירקנאו. נמצאו בו בדרך כלל בין 14 ל15 אלף אסירים, שהועסקו בעבודות בבתי חרושת לגומי  ודלק סינתטיים שהשתייכו לקונצרן  I.G. FARBEN  עם הנהלה משותפת של הSS ומינסטריון התעשייה מלחמתית הנאצית.

בהיותנו  בצריף שנועד ל55 סוסים גרמנים , אנו האסירים נאלצנו  להצטופף מעל 900 נפש בכל אחד מ16 הצריפים  שבמחנה הנורא הזה- תוך מכות , הרעבה , ריצות , נשיאת אבנים  כבדות מקצה אחד של המחנה לקצה השני- היו כל חושינו מופנים אך ורק ליצר ההישרדות.

באותם ימי דצמבר 1944  נהרס  מבנה בית החרושת שבו עבדתי על ידי פגיעה ישירה של פצצה במשקל טונה שהופלה ממטוסי בנות הברית , שמאז חודשי  הקיץ של אותה השנה המשיכו כמעט מדי יום להוריד אלפי טונות של פצצות על בתי החרושת מסביב למחנה.

עם השמעת האזעקה פינינו את את המבנה וראינו את נפילת הפצצה כששכבנו בשוחה לידו , כי נאסר עלינו להיכנס למקלטים של הגרמנים .

באותה הפצצה שנמשכה שעות , גל אחרי גל , נהרגו ונפצעו עשרות אסירים יהודים. למזלי יצאתי שלם ממנה , כפי ששיחק  לי המזל בהפצצות אחרות , אבל בפינוי הריסות הבניין נפצעתי בידי השמאלית בהתמוטטות אחד הקירות . עקב הפציעה הותר לי לא לעבוד  במשך כשבוע , אבל הייתי חייב לצאת לעבודה  כדי להיות נוכח יחד עם יתר חברי לקבוצה.

רקע ביוגראפי

מיכאל (מיקי) גולדמן-גלעד הוא שריד השואה, מקציני המשטרה שניהלו את חקירתו של אדולף אייכמן לאחר לכידתו. סיפורו היה השראה לסרט "המכה ה-81". הוא הדליק משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות בשנת 2011.

 בשנת 1960, לאחר לכידתו של אדולף אייכמן, צורף גולדמן-גלעד כקצין חקירות ללשכה 06 – יחידה מיוחדת שהוקמה לשם ניהול החקירה. הוא היה עוזרו האישי של גדעון האוזנר, היועץ המשפטי לממשלה, שעמד בראש התביעה.

 במהלך משפט אייכמן נחשף מעט מעברו של גולדמן כנער בזמן השואה, כאשר תושב גטו פשמישל, רופא השיניים ד"ר בוז'מינסקי (לשעבר דיאמנט), סיפר בעדותו שראה נער שהוכה 80 מלקות על ידי פרנץ שוומברגר, מפקד הגטו מטעם הס"ס. כאשר נשאל על ידי האוזנר אם הוא רואה באולם בית המשפט את הנער שהוכה, ענה בוז'מינסקי: "זהו קצין המשטרה שיושב לידך" והצביע על גולדמן. שם הסרט "המכה ה-81" לקוח מעדותו זו, באשר המכה השמונים ואחת באה, לדבריו, כתוצאה מההתעלמות שהייתה בארץ לסיפורי הניצולים.

בתום המשפט, נכח גולדמן בהוצאתו להורג של אייכמן. בשנת 1987 עצרה משטרת ארגנטינה את שוומברגר ולאחר מכן הסגירה אותו לשלטונות גרמניה

מקור :

מיכאל גולדמן גלעד

מי באש ומי במים , מיומנו של שריד שואה

הוצאת ידיעות אחרונות , ספרי חמד , 2011

 


הבריחה של הילדה צינה וינקלר מהחייל הגרמני ברומניה

    העיר פיאטרה ניאמץ . רומניה הוריה של הילדה צינה נאלצו להחזיר את הבית ובית מרזח שהיה להם לגויים, בעקבות החוק שחוקקו הגרמנים ברומניה ....