דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך יוני, 2016

הנער מיכאל שמייביץ בעת חיסול גטו וילנה , ספטמבר 1943

"יהודי הגטו עמלו יומם ולילה וחיפשו דרכים לבניית מקומות מסתור, "מלינה". שם זה "הושאל" מסלנג העולם התחתון של וילנה, כינוי למקום בו מוסתרת סחורה גנובה. גם בבית שלנו נבנו שתי "מלינות".  אני ואימא ועוד מספר דיירי הבית רצנו להסתתר. "המלינה" הייתה בקומת הקרקע של הבניין בשטח החנויות, (כפי שציינתי, חזית הבניין שלנו הייתה מחוץ לתחום הגטו.) לחנויות היו שתי כניסות, האחת בחזית הבניין והשניה בצד האחורי. שתי כניסות אלה נאטמו בלבנים על ידי הגרמנים. פרצנו את הכניסה של הדלת האחורית, ובחנות הצבנו דרגשים, מיכל מים ותיק עזרה ראשונה. את הפתח סגרנו באמצעות ארון גדול שצדו האחורי חושק בטבעות ברזל. כשנכנסנו פנימה משכנו את הארון, שהסתיר את פתח הכניסה.  אתנו ב"מלינה" הייתה משפחה, הורים עם כלתם ונכדם בן כשנתיים. הילד בכה והייתה סכנה שנתגלה. הסבתא הודיעה שהיא מוכנה להקריב את עצמה ואת הילד כדי לא לסכן את חיי האחרים. היא מוכנה לצאת מהמחבוא ולהסגיר את עצמה עם הילד. למזלנו נרגע הילד ונרדם.  שהינו במקום כ – 6 שעות ואז הוזז הארון מבחוץ והתפרצו אלינו שוטרי הגטו. הם ריכז…

אקציית הילדים במחנה ה.ק.פ

מאת : מיכאל שמייביץ , נער יתום בן 14 בעת תקופת השואה "מאז בריחתה של גניה חייתי באימה ופחד, פן הגסטאפו ישים את ידו עלי ובעינויים יוציא מידע על מקום המסתור של גניה. בלילות ישנתי במרתפים. השקט היחסי ששרר במחנה לא נמשך עוד זמן רב. הגרמנים הודיעו שברצונם להוציא את הילדים מהמחנה, ולשלחם למקום שיקבלו טיפול טוב יותר, ייהנו מאוויר צח, וישחררו את הוריהם מעול הדאגה לילדיהם, דבר שפוגע בפריון העבודה. בהלה ופחד שררו במחנה. לא היו ספקות מה היא כוונת הרוצחים. הורי הילדים חיפשו מקום מסתור כדי להצילם. לגרינר האחראי למטבח היה נכד בן שלוש. הוא הכין מראש מחבוא אצל משפחה פולנית. מדי יום היינו יוצאים להביא מים מברז שהיה בבוסתן תפוחי עץ מעבר לגדר המחנה. הוצאנו את הילד במיכל ובבוסתן מסרנו אותו לפולניה שחיכתה לילד. עשרות ילדים נחטפו מהוריהם "באקצית הילדים". התרחשו מחזות קורעי לב, שלא בנקל יימחקו מזיכרוני. בקורות ההתנגדות והגבורה היהודית בשואה ראוי שיירשם המקרה של גברת זוקובסקי שירקה בפרצוף איש הגסטאפו שבא לחטוף את בנה הקטן. הוא הוציא אקדח וירה בה במקום. אווירת נכאים שררה במחנה לאחר "אקציית הי…

הילד גוז'יצ'נסקי שלמה, להסתתר מאחורי הארון אצל משפחה פולנית

גוז'יצ'נסקי שלמה, סאלק או סלומוןבפולנית, נולדתי בעיר לודז' בפולין, בשנת 1935. לאחר שהגרמנים התחילו באקציות ליהודים אבי אף פעם לא התייצב במקומות שהגרמנים ציוו להתאסף והמשיך להתחבא עד לגמר האקציה. פעם היינו אצל משפחת צ'כונסקי בטומשוב ושם התחבאנו אד הפעם האחרונה כאשר אבי השאיר אותי אצל המשפחה ואמר שעוד מעט הם יחזרו לקחת אותי. מהיום ההוא הם לא חזרו ואני נשארתי אצל המשפחה הפולנית.
מה קרה להורים שלך?

אני לא יודע, כי הם יותר...בכלל יותר לא ראיתי אותם ולא פגשתי, הם בכלל לא חזרו. מה אני חושב? אני חושב שהם נרצחו. זה שמעתי לאחר המלחמה אבל אני עצמי לא ... אילו היו נשארים בחיים הם היו חוזרים לטומשוב והיו שואלים עלי, היו מחפשים אותי
אמור לי, מה זכור לך מימי המחבוא במשך השנתיים?

קודם כול, אני קצת מתקשה לדבר פולנית וזה לוקח לי זמן. אבל אני הייתי שם כל הזמן בביתם והיו להם בעיות ולקראת הסוף היו להם בעיות כלכליות, לא היה מה לאכול. אני הייתי בחדר קטן מאחור והם כל הזמן דאגו להחביא אותי שם מאחורי ארון והיו זמנים ש...... זה היה ליד הכביש הראשי ושם היו עוברים אנשי הצבא הגרמניים ולעתים החיילים ה…

סיפורו של צבי בן עמי

צבי לא ידע איך קוראים לו, מי היו הוריו, מתי נולד, ומהי זהותו האמיתית. רק בגיל מבוגר מאד בערך בגיל 60, כשהוא נסע לפולין למסע חיפוש אחר שורשיו, הוא גילה מי הוא, מה שמו, בן כמה הוא, מי היו הוריו אחריו, היכן גדל ומה קרה לו ולבני משפחתו מלחמה?
כשהיה בגיל 9 פרצה מלחמת העולם השנייה (השואה). 
בשנת-1939 צבי יחד עם בני משפחתו נמלט מהעיירה דוגרובושיצה, עיירה ליד טשנסטחובה ליערות. הם היו משפחה דתייה, מאד מבוססת, עם אדמות רבות ורכוש רב. תושבי העיירה, שכניהם הפולנים נהגו בהם בעוינות, והוריו שחשו בסכנה, החליטו לברוח ולחפש מקום מסתור עם תשעת ילדיהם בקור המקפיא ובשלג של אירופה. הם חיו במערה בלב היער לא רחוק מביתם באיזור מאד קר ומושלג, ומשפחה פולנית, משפחתו של יורק ננזה דאגה לכל צרכיהם ביערות. בשלב מסוים, כשהמשפחה הפסיקה לדאוג לצרכיהם, ומשפחתו של צבי רעבה ללחם, החליט אבי המשפחה לצאת לחפש מזון. בכך הוא לקח סיכון גדול ! הוא השאיר עקבות בשלג והשכנים הפולנים מצאו את עקבותיו. שלושה צעירים פולנים ששנאו את היהודים, והיו לא מעט כאלה, התחקו אחר העקבות, הגיעו למערת המסתור, הוציאו את כול בני המשפחה מחוץ למערה וירו…

אביבה מרומי: סוס ללא רוכבת

כשהייתה אביבה בת ארבע נרצחו הוריה ודודה, לאחר שהפולנייה שהסתירה אותם הלשינה עליהם. אביה, יוסף פלדמן, ניהל את החווה של סבה. אמה, נלי, אהבה לרכוב על הסוסים של אביה.  "64 שנים אחרי שאיבדה את הוריה, החלה אביבה לצייר את הסוס של אמא - ונתנה לו שם - סוס ללא רוכבת.את הסיפור הבא היא מקדישה להוריה ולכל בני משפחתה שנרצחו בשואה. כשהחלו הטיהורים בגטו, התפזרה המשפחה למקומות שונים. אני הייתי מאוד צעירה והם לא יכלו להסתתר איתי, לכן החליט אבי למסור אותי לאישה פולנייה בכפר קיבריץ, הוא שילם לה כסף רב והבטיח לה שאחרי המלחמה ייתן לה כסף נוסף.
לאחר שמסר אותי לאישה הפולנייה עבר אבי בין קרובי המשפחה שלו וסיפר להם למי מסר אותי, כדי שאם מישהו יישאר אחרי המלחמה, שייקח אותי ושלא אגדל בין גויים".
אביבה מרומי: סוס ללא רוכבת

הנער צבי (גרישה) גולדגמר: בתוך הגורן, חורף 1942 היה חורף קשה מאוד.

צבי (גרישה) גולדגמר, יליד SUWALKI, פולין, 1926.
גדל בבית דתי, למד בחדר ובבית-ספר יהודי. לאחר כניסת הגרמנים, ברח ועבר את הגבול לאוגוסטוב. אחר כך הגיעו גם אחיו ובן-דודו. שם למד בבית-ספר ואחיו עבד ופרנס אותם. הרוסים העבירו אותם לסלונים. עבר ב-1941 ללוצק. ניצל ע"י משפחה צ'כית שהוציאה אותו מהגטו. כנער הוא הסתתר בגורן שלהם יחד עם עוד 17 יהודים. כך ניצול מהשמדת כל יהודי לוצק שנרצחו. כשהגרמנים נסוגו מערבה, הסתתר בכפר קרוב אותו שרפו הגרמנים, והוא חזר לגור אצל הצ'כים, בחורף 1944. לאחר שחרור הרוסים עבר לביאליסטוק. לאחר שהות באיטליה ושנתיים בקפריסין, עלה לארץ בשנת 1948. בגטו הייתי עם אותה אשה וילדים. אחרי 4 ימים באה ילדה שלמדתי אתה בבית ספר עם אבא שלה וסוס ועגלה ושאלה עלי ולקחו אותי לכפר הצ'כי.
ש. הם לא היו יהודים.
ת. לא. הם היו גויים.
ש. והם ידעו שאתה יהודי.
ת. ודאי שהם ידעו. היו יהודים שהיו עובדים בכביש. אז אותו גוי צ'כי סידר עם מנהל העבודה, שכאילו אני עובד בכביש. הוא בטח היה משלם לו ואני הייתי עובד אצלו במשק. פעם אחת, אינני זוכר את התאריך, לא באו לעבוד והגוי אמר: תדע, שהורגים שם…