דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך אוגוסט, 2018

סיפור חייו של דויד נחמיאס, הילד היהודי שנולד בכפר של פרטיזנים יוונים

בצילום הפתיחה: פרטיזנים יוונים , 1943
עדותו של דויד נחמיאס באתר הקשר הרב דורי :
"משפחת הורי נספתה ברובה בשואה.
בין הנספים היו סבי , סבתותיי , דודי, דודותי ובני דודיי שלא זכיתי להכיר. מרבית המשפחה המורחבת הייתה חלק ממשלוח היהודים שנשלחו לסלוניקי ומשם ברכבת לאושוויץ.
לפי עדות אחד הניצולים (לימים הפך להיות חמי ) רוב יהודי פלורינה נשלחו לתאי הגזים עם הגיעם לאושוויץ.
הוריי הצטרפו לפרטיזנים שהתרכזו בחלק ההררי של מרכז יוון.
נולדתי באחד הכפרים הקטנים והמבודדים – קלינובו, בבית ראש הכפר (טנסיס פיספה) ובסיועה של רעיתו המיילדת ( אבנגליה ).
הכפר נמצא במרכז יוון באזור הררי ששם היה מרכז ההתנגדות של הפרטיזנים היוונים.
עם תום המלחמה חזרו הוריי יחד איתי לעיר הולדתם פלורינה.
עם חזרתם נודע להם גורל בני המשפחה שנשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ. לפני כשנה הצלחתי לאתר את נכדיהם של אבנגליה וטנסיס ולבקשתי המשפחה הוכרה כחסידי אומות העולם על ידי "יד ושם".
בטקס מרגש שהתקיים בביתו של שגריר ישראל באתונה ובנוכחות חברי פרלמנט יוונים וראשי הקהילה היהודית ובנוכחות שתי המשפחות הרחבות נסגר מעגל חיים שלם.
העליה לארץ
עם חזרתם …

הצלת הילדים היהודים פרדי, ג'אנין וג'קלין ביוון ע"י חסידת אומות העולם וואסיליקי אטירידיס

תואר של חסידת אומות העולם הוענק בשנת 2017 לוואסיליקי אטירידיס, שלמרות גילה המופלג עדיין ערנית ומודעת היטב לקורה סביבה והגיעה לטקס מלווה בבני משפחה ונכדים. בתקופת השואה, הסתירה יחד עם בעלה קוסטאס, שאינו בחיים, את חמשת בני משפחת אסל: הזוג מרקוס ואידה והילדים פרדי, ג'אנין וג'קלין. 
מרקוס היה איש עסקים שגם תיווך בנדל"ן וסייע בזמנו לקוסטאס, שהבטיח לו: "אני חייב לך". בשעת מצוקה מרקוס חיפש מקום מסתור וסורב פעמיים. בלית ברירה הוא הגיע לקוסטאס, שהסכים לקבלו והסתיר אותו ואת משפחתו במשך חודשים ארוכים עד לסיום המלחמה.
במהלך אותו הזמן, החליטה חסידת אומות העולם ובן זוגה, שלא לשלוח את בתם הקטנה לגן, מחשש שתפלוט את הסוד הגדול ותספר שם שבביתם מתארחים יהודים שנמלטים מהנאצים. 

"קיום הבטחה שיכלה להיות סתמית, הפכה להבטחה מצילת חיים", סיפרה בהתרגשות סאוסן חסון, סגנית שגרירת ישראל ביוון .  מקור

הוסתרה כנוצרייה ושמרה על קשר במכתבים עם הוריה

סיפור חייה של ברט בדיחי ברט בדיחי, נולדה בצרפת, אז בת יחידה להוריה יצחק וסבינה אלזון. סבתה אלנה, האם של אמה, היא שטיפלה בה בינקותה, מפני שההורים היו חברים בארגון ההתנגדות הקומוניסטי. ב- 1941, כשהגרמנים החלו לעצור יהודים בפריז, מצאו חברי הארגון מקומות מסתור לילדים, וברט הגיעה אל משפחה נוצרית. שלוש שנים ברט חיה עם המשפחה כנוצרייה לכל דבר, והלכה לבית-הספר של הקהילה ולכנסייה. 
בתקופה זו היה לה קשר מכתבים עם הוריה. כעבור שלוש שנים הגיע אביה לקחתה. בתום המלחמה התברר כי שתי אחיותיו של האב ואחותה של האם נרצחו בפריז, וכי כל בני המשפחה בפולין נרצחו. בשנת 1952 נישאה ברט לבן ציון בדיחי ונולדו להם שני בנים; בשנת 1956 הם עלו ארצה. נכדה הבכור של ברט, סגן גיל בדיחי, נהרג ב-2002 ברמאללה, בקרב מול מחבלים. 
מקור

הילדה חיה אדלמן במסתור בהולנד

שנת 1940, בעת כיבוש הולנד, עברו בני משפחת סלחטר רבקה, לאון וילדיהם לאמסטרדם. מחתרת הילדים ההולנדית אספה את ילדי המשפחה, ובהם את הילדה חיה, והם נמסרו למשפחות של גויים בכפרים בדרום הולנד. גויים הלשינו על מקום המסתור שלהם והם נשלחו לברגן בלזן. שם גם נפטרה האם רבקה בזרועות בעלה, ממחלה קשה, חודשים ספורים לפני שחרור המחנה ב- 1945. לאחר השחרור הגיע האב אל המשפחות שטיפלו בילדיו, אך הן ובמיוחד המשפחה ש"אימצה" את חיה סירבו להחזיר את הילדים. אחרי מאמצים רבים הוא הצליח לאחד את מה שנותר ממשפחתו והגיע עם הילדים ארצה.  מקור

הילדה שושנה חסיד בת 9 מסתתרת בכפר אריקוסה ביוון

שואת יהודי יוון נלמדה לאורך ההיסטוריה בישראל דרך חורבנה של הקהילה היהודית הגדולה והמפוארת בסלוניקי שכמעט ונמחקה כליל. הקהילה הקטנה יחסית אך הפורחת באי קורפו, שמנתה כ-2,000 איש לפני המלחמה, הועברה בדרך לא דרך באמצעות סירות דיג רעועות אל רכבות משא לאושוויץ והושמדה כמעט כולה, זכתה לאזכורים מועטים בספרות ההיסטוריוגרפית.
ואם על קורפו נכתב מעט, הרי שעל האי הסמוך אריקוסה כמעט ולא נכתב דבר. מאמר בודד שפורסם בישראל ב-1977 מתאר את האי הזעיר כמקום קסום שמאות תושביו מנהלים קהילה סולידרית במיוחד, "חברה שוויונית להפליא". ימאי שהתגורר באי סיפר: "אין לנו משטרה ואין לנו בית משפט, התושבים אחראים במעשיהם כלפי הזולת. כולנו משתייכים למשפחה אחת, ואין בינינו שארי בשר שאינם לפחות דודנים או דור שני של דודנים".
החייט היהודי סאבאס ברח לאריקוסה עם שלוש בנותיו ונכדתו כשהנאצים הגיעו לקורפו, ותושבי האי אריקוסה החביאו אותם.
הילדה שושנה חסיד הסתתרה יחד משפחת סאבאס, בכפר אריקוסה ביוון . כאמור, הם ברחו לשם מהאי קורפו.
היוונים הנוצרים של הכפר אריקוסה הסתירו אותם כל תקופת המלחמה.
מסמך ביוונית שנמצא בדירתה…

מאבקי ההישרדות של אורי חנוך , בן 13 , בשואה

אורי חנוך נולד ב-1928 בקובנה, שבליטא. הוא התחנך בבית הספר עברי והיה חבר בתנועת "בית"ר". באוגוסט 1941 נכנסה משפחתו לגטו. אורי, שהיה אז בן 13, החל לעבוד כשליח במשרד העבודה הגרמני. הוא גויס למחתרת ותוך סיכון חייו גנב תעודות עבודה שאפשרו לרבים לברוח מהגטו ולהצטרף לפרטיזנים. בזמן אקציית הילדים הסתיר אורי את אחיו בן ה-9 במחבוא, ולמרות מכות הרצח שספג, לא הסגירו אותו וכך הציל את חייו. 
ביולי 1944 פונה הגטו, והמעטים שנותרו בו אחרי האקציות הועברו ברכבות משא לגרמניה. בדרך הורדו הנשים והילדים בשטוטהוף שבפולין. זו היתה הפעם האחרונה שאורי ראה את אחותו ואמו. הגברים הוסעו למחנה העבודה קאופרינג לנדסברג בדכאו. לאחר מספר ימים נשלחו הילדים שנותרו לאושוויץ, וביניהם דני אחיו. 

לאחר שב-1944 נשלח אביו לאושוויץ, אורי נותר לבדו. כדי להשביע את רעבונו הרבה באכילת מלח ובשתיית מים. הוא התנפח, נחלש ואיבד את הרצון לחיות. במסדר צעד קדימה, תוך ידיעה שזה סופו. עוזריו היהודים של מפקד המחנה שהכירו אותו מהגטו עזרו לו, והמפקד פקד להוציאו מהמסדר ונתן לו עבודה - לנקות את המשרד. 

באפריל 1945 פונו הנותרים במחנה ברכ…

חנק'ה ילדה בת חמש , לבדה ,ללא הורים, ברחובות של עיר פולנית

עיקרי דברים מתוך ספר הראיונות של חנה עזר –אוליצקי עם ניצולי שואה שהיו ילדים בתקופת השואה .
שם המרואיינת : חנה בטיסטה – שרה רוזן , חנק'ה
"אני זוכרת את עצמי עם אמא, כאשר אנחנו מתחבאות במקומות שונים." "אמא נפרדה ממני במרכז העיר , כאשר עמדנו על גשר מעל נהר וורטה. אני זוכרת אותה מתבוננת בי כמה דקות, מוסרת לי פתק שעליו רשומה כתובת שאליו אני אמורה להגיע, שם תאמר לי אשה מה עלי לעשות , ואמא אמרה שתגיע מאוחר יותר . היא נתנה לי פרוסת לחם עם ריבה , עטופה בבד, ואמרה לי לשמור עליה " זאת פרוסת הלחם האחרונה , אין יותר , תשמרי עליה" . ואני שמרתי. לא אכלתי אותה גם כאשר הייתי רעבה.. אמא אמרה "לשמור", ולא עלה בדעתי שאני יכולה לאכול...הרגשתי שיתוק, לא הבנתי , לא נבהלתי , 
לא שאלתי, פשוט ידעתי.. רק תגובה אחת ברורה אני יכולה להדגיש- בכל פעם, לאורך כל שנות המלחמה , כאשר ראיתי חייל גרמני , רעדתי כולי מפחד." "הגעתי אל הכתובת שהייתה רשומה בפתק שבידי, אך האישה לא הייתה בבית. חיכתי לה ושיחקתי עם ילדים בחוץ. כאשר האשה הגיעה , היא לקחה אותי במהירות לכנסייה שנמצאה במרחק ר…

ילדי ביאלסטוק בגטו טרזיינשטאט , טרגדיה ותעתוע

מקור :
ד"ר מרגלית שלאין, "ילדי ביאלסטוק בגטו טרזיינשטאט , טרגדיה ותעתוע, 75 שנים לשילוחם למוות באושוויץ" , בית טרזין
ב-42 באוגוסט 1943 הוטל במפתיע הסגר על כל האזור של מסילת הרכבת החדשה,שחיברה את העיירה בוהושוביצ'ה עם גטו טרזיינשטאט. בצהרי היום נכנסה לאיטה רכבת קיטור קטנה, לתחנה שבתוך הגטו. ואולם, גם לאחר עצירתה, לא נפתחו הקרונות, הם נותרו חתומים, ולא נשמע מהם כל קול. 
הסקרנות בגטו לגבי נוסעי הרכבת גאתה. סבלים מהגטו הביאו מיכלי אוכל והניחו אותם ליד הקרונות, אבל רק לאחר שהתרחקו מהמקום פתחו אנשי ה-ס"ס את דלתות הקרונות. שוטרים ממשמר הגטו שצפו ברכבת מרחוק, סיפרו לד"ר קארל לוונשטיין, מפקד משטרת הגטו, כי כאשר נפתחו הדלתות התפרצו משם יצורים מוזרים, שרק לאחר שבחנו אותם היטב, הסתבר להם כי המדובר בילדים:
יכולנו לראות שהמדובר במשלוח של ילדים ... הם היו כמעט שלדים, פניהם היו של אנשים זקנים, בקושי יכלו לעמוד על רגליהם. והבגדים? סמרטוטים שהיו תלויים על גופותיהם הקטנות. מיד כשנפתחו הדלתות הרשו לילדים לאכול, אבל אי אפשר היה לקרוא לזה אכילה. הילדים המסכנים טרפו את האוכל כמו חיו…

דליה לידר , בת 4, מוסתרת בשק של תבן

אמו של עברי לידר, דליה, הייתה רק בת ארבע כשאביה הסתיר אותה בתוך שק של תבן, והבריח אותה על עגלה רתומה לסוסים אל מחוץ לגטו ורשה. מאז, לא ראתה אותו יותר, וגם כמעט לא דיברה על מה שקרה שם. יותר מ־70 שנה אחרי, הצליח לידר סוף־סוף לשכנע אותה לחזור לפולין ויחד עם אחיו ואחותו, הם יצאו למחוזות ילדותה המודחקת. בין כותלי הגטו לגדרות של מחנה מיידנק, חומות השתיקה המשפחתית החלו לקרוס, ופתאום, לקבל חיבוק מאמא כבר לא נראה מוזר. רגע לפני יום השואה, עברי לידר מגיש: יומן מסע השורשים שלנו..
לכתבה המלאה בעיתון "ידיעות אחרונות"

הנער ישראל אבירם( קליסקי) ותנועת הנוער בגטו לודז' – עדות בוידאו

ישראל אבירם (קליסקי) נולד בשנת 1926 בעיר לודז' שבפולין. בהיותו בן 13 פרצה מלחמת העולם השנייה. בשנת 1940 גורשו ישראל ומשפחתו לגטו, שם הצטרף לתנועת הנוער הציונית. באוגוסט 1944 נשלח ישראל למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ-בירקנאו. במחנה נרצחה אמו ואחותו נשלחה למחנה עבודה. ישראל ואביו הועברו למחנה יבוז'נו, שם עבדו בכריית פחם. בינואר 1945 שוחררו במחנה בלכהאמר. בתום חודשים של נדודים בין ארצות אירופה השונות ולאחר שהתאחדו עם אחותו הניה, הגיעו השלושה במסגרת קיבוץ "בוני הנגב" לנמל לה-ספציה שבאיטליה. בשנת 1946 עלו ארצה באוניית דב הוז, והיו בין מקימי קיבוץ רמות-מנשה. לישראל שלושה ילדים ותשעה נכדים.
לעדות בוידאו ביוטיוב
שראל אבירם - תנועת הנוער בגטו לודז' - YouTube

מרשימותיו של יוסף זלקוביץ' על גירוש ילדים וזקנים מגטו לודז', ספטמבר 1942

יום ו' , 4 בספטמבר 1942
שילוח הילדים והזקנים – עובדה
הגטו הופתע הבוקר הפתעה איומה ונוראה על ידי כך, שמה שאתמול נחשב כבלתי אפשרי וכלא-ייאמן הפך, למרבה הצער, לעובדה: ילדים עד גיל 10 נקרעים מהוריהם ומאחיהם ונידונים לשילוח. זקנים בני 65 ומעלה מאבדים את קרש ההצלה האחרון שהחזיקו בו בכוחותיהם האחרונים – ארבעה קירות ומצע קשה. כנטל מיותר בגטו הם נשלחים מחוץ לתחום.
והילדים הקטנים המסכנים אינם יודעים עדיין מאומה. הפעוטות שאינם מסוגלים לתפוס כי חרב דמוקלס תלויה מעל ראשיהם התמימים, חשים אולי מבלי משים את הסכנה הגדולה המרחפת מעליהם והם מתרפקים בחוזקה בשתי ידיהם הקטנות על צוואריהם הדקים והמכווצים של אבותיהם ואמותיהם.
בן-אדם, צא לרחוב, התבונן וספוג לתוכך את האימה של הגוזלים הקטנים המוכנים לשחיטה והתחזק ואל תבכה ואל יפול לבבך, כדי שתוכל אחר-כך בישוב-דעת ובאופן מסודר לתאר מקצת מן המקצת ממה שהתחולל בגטו בימים הראשונים של ספטמבר שנת אלף תשע מאות ארבעים ושתיים!
האמהות מתרוצצות ברחובות. רגל אחת נעולה, השניה יחפה, הראש מחציתו מסורקת ומחציתו פרועה. המטפחת מקצתה תלויה על הכתפיים ומקצתה נגררת על האדמה. הילדיםעד…

בן אברהם, נער בגטו לודז' ובמחנות

בן אברהם, שם עט של ניצול שואה שכתב כמה ספרים על התקופה הנוראה ההיא, היה נער צעיר באותם הימים ושהה בגטו לודז' ובמחנות במשך שש שנים ארוכות. בגטו לודז' פקד את בן אברהם הרעב והחולי והוא שקע בייאוש.  רק הודות למסירותה של אמו שחסכה אוכל מפיה וסיכנה את חייה כדי להשיג בעבורו תרופות ומזון, הבריא בן אברהם וניצל מגורלם של אלפי הילדים ובני הנוער שקיפחו את חייהם בגטו לודז'.  הנער הצעיר ניחן בכישורים מכניים ורכש לו מיומנות במלאכת המכונאות – עובדה שהצילה את חייו. לאחר חיסול גטו לודז' נשלחו בן אברהם ואמו לאושוויץ.  בן אברהם הופרד מאמו ולא שב לראותה לעולם.  מאושוויץ נשלח בן אברהם לשורה של מחנות עבודה וצער בצעדת המוות למחנה רוונסבריק. משנשמעו צהלות השמחה עם השחרור לא מצא בן אברהם בקרבו כוח לעלוז.  "אנחנו היהודים, לא צעקנו.  רק בכינו ובכינו בלי הפסק". לספרו המלא של בן אברהם בפרוייקט בן-יהודה

סיפורה של הילדה ניושה שלאג ז"ל

ניושה היא האחיינית היתומה של האומנת  שהובאה מהעיר הגדולה משום שאמה נפטרה ממחלה. והיא מקבלת שם נוצרי – אולי מאריה, אולי באשיה, אולי אנה?.
 ניושה, ילדה יהודיה חכמה, שמבינה עד כמה מסוכן מצבה, לוקחת על עצמה ברצינות את תפקידה החדש.
"אני ילדה נוצרייה" – היא משננת לעצמה – "אין לי שום קשר עם משפחתי הקודמת אף פעם לא הייתי יהודייה, אני נוצרייה מבטן ומלידה".
אני רואה אותה בדמיוני מתלווה לאומנת שלה לתפילת יום ראשון בכנסייה, מסמנת על עצמה את סימן הצלב, בכריסטמס היא מדליקה נרות על עץ האשוח ומקשטת אותו בשרשראות צלב. ואולי... אולי  היא חיה בעוני נורא, כי המלחמה פוגעת גם בכפריים וצריך לעבוד קשה בשדה כדי להשיג מזון.
היא בודאי מתגעגעת לאימא ולאבא אבל איננה בוכה ואיננה מתלוננת, היא משחקת את המשחק עד הסוף. והסוף מהיר ומר...
שכניה של האומנת  בוחשים ורוחשים: "מי זו הילדה, מאיפה הבאת אותה לכאן, היא לבטח ילדה יהודייה, איך את מעזה להביאה לכאן ולסכן את כולנו". בסופו של דבר הם פונים לשלטונות ומלשינים על ניושה והאומנת שלה.
והשתיים נתפסות. לסיפור החיים הקשה של הילדה ניושה שלאג, בת 9 , שהוצא…

הילדה שנעלמה בגטו לודג'

הוריי, חיים ורוזה נפטאל, לפני השואה היו נשואים זה לזו והיתה להם בת, מרים. בתקופת המלחמה, הם גרו בגטו לודג׳. בשנת 1942, הנאצים תלשו בכוח את מרים הקטנה, בת השש, מידיה של אימי, למרות הבכי, קורע הלב של מרים ושל הוריי. מרים הקטנה נשלחה למחנה השמדה, כנראה לחלמנו. הוריי הופרדו זה מזו ונשלחו למחנה ההשמדה, אושוויץ. מאושוויץ הם נשלחו למחנות עבודה. אמי נלקחה למחנה עבודה שעסק בתעשיית נשק, ״קרופס״. אבי נלקח למחנה העבודה וההשמדה, ״בירקנאו״, שם, נחקק לו מספר על היד. במחנה זה עבד, עד שנישלח למחנות אחרים. הוא היה במיידנק, בדכאו והשתתף בצעדת מוות לבוכנוולד לקראת סוף המלחמה, למחנה עבודה וההשמדה בוכנוולד שבגרמניה, שם שהה עד ששוחרר מהמחנה, על ידי הצבא האמריקאי בשנת 1945, בתום המלחמה. אחרי המלחמה, הוריי חיפשו את בתם, זה את זו ובני משפחה נוספים. לאחר שנתיים של חיפושים, הם מצאו רק זה את זו. אז גם התבררה להם האמת המרה והעצובה שרק שניהם שרדו, כל שאר בני משפחתם לא שרדו ומאומה מביתם ורכושם לא שרד. שבורים נפשית וחולים, ללא משפחה, בית ורכוש הגיעו הוריי למחנה עקורים (מחנה פליטים) בגרמניה, שוונדורף, שם  נולדתי. לאחר ק…