דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך נובמבר, 2017

יהודית יגרמן – ילדה בת 11 בגטו טרזין ובאושוויץ

"נולדתי בצ'כיה בעיר קרלסברג, ושם הייתה לאבא שלי מסעדה כשרה מאוד יפה עם אוכל טעים מאוד, ובאו אנשים מאוד מכובדים לאכול אצלנו, כי זאת עיר נופש ושם מרפאים כל מיני מחלות עם מים שבאים מהאדמה, וכל שנה היו לנו אותם אורחים. היינו בבית שלוש בנות: אסתר, שמבוגרת ממני ב-14 שנה, ורות - שמבוגרת ממני בשנה. אני הייתי הקטנה ואהבתי מאוד בובות: היו לי 30 בובות. הייתה לי ילדות מאוד נחמדה עם המון בובות שאהבתי. בפראג תפסה אותנו המלחמה. הגרמנים נכנסו ב-1939 לפראג, החיילים שלהם עם הטנקים, עם הדגלים והשירים שלהם, שכל שיר שלהם היה נגד יהודים. אני זוכרת שיר אחד, כמה מילים: "מתי שדם יהודי ישפריץ מהסכינים שלנו, העולם יהפוך להיות יותר טוב". זה רק כמה מילים של שיר אחד. מאות שירים הם שרו – וכולם נגד יהודים. היה קטסטרופה. העיר הייתה מלאת דגלים עם צלבי קרס, וכבר ליהודים אסור היה ללכת לבית ספר. בשמונה היינו חייבים להיות בבית, וכל יהודי קיבל את הטלאי הצהוב. בפנים היה כתוב 'יודה' כדי להשפיל אותנו, לבייש אותנו. זה היה צריך להיות טוב-טוב תפור מסביב, ומי שלא הלך עם הטלאי הזה היו מרביצים לו. הנאצים ה…

“זכרונות ממחבוא”, יעל רוזנר

כיצד ילדה בת שנתיים נשארת לבדה למשך כמה ימים, סגורה בתוך מרתף? וכמה זה בלתי נתפס ביחס לאיך שאנחנו תופסים היום ילדים.עדות אישית של יעל רוזנר, שורדת שואה, שאמא שלה החביאה אותה למשך שנתיים במרתף בגטו וילנה, כשהיא הייתה בין הגילאים שנתיים-לארבע. הן היו רק שתיהן, ואמא שלה הייתה יוצאת מידי פעם על מנת להבריח ילדים מהגטו, לפעמים לכמה שעות, ולפעמים לכמה ימים. סיפור מדהים ועצוב, שמתואר באופן מקסים מנקודת המבט של ילדה כה קטנה."אין משחקים ילדותיים" - Yad Vashemראו גם : “זכרונות ממחבוא” יעל רוזנרמהזווית החינוכית : הבובה שלי – מזיכרונותיה של יעל רוזנר (עיבדה לסיפור: ד"ר עדינה בר-אל.)
עידית מילים | “זכרונות ממחבוא” יעל רוזנר - 
מהזווית החינוכית : הבובה שלי – מזיכרונותיה של יעל רוזנר(עיבדה לסיפור: ד"ר עדינה בר-אל.) [PDF]הבבה שלי - מזכרונותיה של יעל רוזנר

אליזבת אַיְדֶנְבֶּנְץ מצילת התינוקות

אליזבת אַיְדֶנְבֶּנְץ נולדה בעיירה וילה (Wila) בשוויץ, ב-1913, בת לפסטור פרוטסטנטי מציריך. כאשר סיימה את חוק לימודיה היתה למורה בשוייץ ובדנמרק. עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד, חברה לקבוצת סיוע הומניטרי, בשם "Asociación de Ayuda a los Niños en Guerra (אגודת הסיוע לילדים במלחמה)" שהתארגנה בדרום צרפת. היא הגיעה למדריד ב-24.4.1937 והמחלה לטפל ביתומי המלחמה שהסתובבו בחוצות העיר.

כאשר נפלה מדריד, במארס 1939, לידי צבאותיו של פרנקו, העבירה אליזבת את מוקד פעילותה לדרום צרפת, לצד הצפוני של הרי הפירנאים, לחבל רוסיון (Roussillon), הידוע גם כ"קטלוניה הצפונית". חבל זה היה המקום אליו התרכזו פליטים שנמלטו מספרד. כאן גילתה אליזבת, למרבה הזוועה, מאות תינוקות גוועים בשל תת תזונה ונשים שהפילו את עובריהן בשל הרעב הכבד. בשל המצב התברואתי הקשה, רבות מהיולדות מתו במהלך הלידה.

מזועזעת עד עמקי נשמתה, החלה הצעירה השוויצרית מחפשת מקום לטיפול באימהות ובילדיהן. סמוך לעיר אֶלנֶה, היא מצאה ארמון נטוש שהיה שייך למשפחת אצילים שירדה מנכסיה, משפחת ברדו-ז'וֹבּ (Bardou-Job). כדי לשפץ את המבנה, שהיה במצב הת…

סיפורו המופלא של הנער שהקים מפעל למשלוחי מזון לאסירים בגטאות אך לא שרד בעצמו

פרוסניץ נותר אלמוני. שמו לא הונצח בשום אנדרטה או יער (להוציא מחקר שכתבה עליו אמי, ותיעוד שנשמר בארכיונים). מתי מעט יודעים עליו, אף על פי שהציל עשרות אנשים מרעב וממוות. מיעוטם עדיין כאן כדי לספר על כך. בלי אמצעים כמעט, שלא לדבר על טלפונים, תחת עיני הנץ של הגסטפו הקים פרוסניץ בן ה-17 רשת שלמה של אספקה בעזרת ידידים לא יהודים או יהודים למחצה, אנשי סוד אריים וסיוע מחו״ל. את המימון מצא מהגורן ומהיקב, משארית קופת הקהילה היהודית, מתורמים שאיתר בשווייץ ומקרובים לא יהודים של אלה שנשלחו למחנות (וגם קצת מהוריו, שכעסו על כך מאוד). כדי לספק את הצרכים ההולכים וגדלים, שלח היינץ חלק מהחבילות דרך שני אנשי קשר שמצא בגרמניה - פאול ישראל רוט מברסלאו (היום בפולין) והנס באואר מדרזדן, כנראה יהודים למחצה, שהתנדבו לסייע.

מלאכיות תכולות עיניים

שתי חברות יהודיות למחצה שנותרו בחוץ עזרו להיינץ במפעל הענק שלקח על עצמו - אריקה וולף, שאמה הייתה גרמנייה ארית, ואדית ברזינה (נעמי), בת לאב ארי. שתיהן היו בלונדיניות ותכולות עיניים, ולא אולצו לשאת את הטלאי הצהוב. זו הייתה עזרה

עצומה, מסתבר. ״היה רק סניף דואר אחד בכל פראג שהיה …

הילד בן ה-14 שיצא בחיים מתא-הגזים ביום שמחת תורה: הסיפור של דוגו

מקור וקרדיט: הסקירה נכתבה ע"י Zeev David
דוד (דוגו) לייטנר נולד בשנת 1930 בעיר נירג'אהאזה שבצפון-מזרח הונגריה, כילד השני מתוך ארבעה ילדים. ילדותו עברה עליו בנעימים, הוא פיתח חוש-הומור ייחודי, שנון וציני, נהנה ממטעמיה של אמו וסבל ב"חיידר": בקיצור, ילדות טיפוסית של ילד יהודי באותה התקופה. במרץ 1944, עם כניסת הגרמנים להונגריה ורומניה, חייהם של משפחת לייטנר, יחד עם כל יהודי נירג'האזה והסביבה, קיבלו תפנית חדה: הם נלקחו לגטו ואיבדו את כל רכושם. אם הייתם שואלים את רוב היהודים אז, הם היו חושבים שיותר גרוע מזה לא יכול להיות. האמת הייתה מרה בהרבה. בנירג'האזה, עיר גדולה וחשובה בהונגריה, היו שני גטאות גדולים. גטו אחד עבור תושבי העיר (שרוכזו רובם בניריאש) וגטו שני עבור יהודי הכפרים והעיירות בסביבה (אליו הגיעה גם משפחתה של סבתי, רחל, שסיפורה פורסם גם הוא כאן.
הטרנספורטים הראשונים מהונגריה לאושוויץ יצאו בסוף אפריל-תחילת מאי, ואיתם נשלחו סבתי ומשפחתה. גטו ניריאש, לעומת זאת, פונה מספר שבועות אחר כך. כך, משפחת לייטנר, יחד עם 3,000 מיהודי נירג'האזה, הגיעה לבירקנאו. בסלקציה שנער…

סיפור הישרדותו המופלא של לולק, מצעירי ניצולי בוכנוולד

מקור וקרדיט : הסקירה נכתבה ע"י Zeev David
"דמותו של אבא, ניצב במגרש השילוחים. זוהי תמונה המלווה אותי בכל אשר אלך; זיכרון הילדות הראשון הצרוב במוחי". זהו זיכרון ילדותו של לולק, ילד יהודי-פולני בן חמש וארבעה חודשים, שהתגלגל לבוכנוואלד, ניצל בעור-שיניו והיה לאחד הניצולים הצעירים ביותר ששוחררו מהמחנה, עלה לארץ ולימים הפך לרב הראשי לישראל. לולק, הלא הוא ישראל-מאיר, נולד בשנת 1937 בעיירה פיוטרקוב-טריבונלסקי (עיר סמוכה ללודג') שבפולין, כבן הזקונים של חיה (לבית פרנקל-תאומים) והרב משה חיים לאו, נצר לשושלת רבנים בת 36 דורות, המיוחסת אלף שנים אחורה - עד לרבי יצחק בכור-שור, מבעלי התוספות. אביו של לולק שימש כרב העיר פיוטריקוב, אשר ערב המלחמה גרו בה כ 15,000 יהודים שהיוו כ 30% מאוכלוסייתה, ונחשב לנואם-בחסד עליון.
בשנת 1939, כאשר לולק היה בסך הכל בן שנתיים, הגרמנים כבשו בסערה את פולין, ומלחמה כלל עולמית פרצה. גטו פיוטרקוב-טריבונלסקי היה לגטו הראשון בפולין הכבושה.
ביוני 1941 נשלח אחיו, טולק (נפתלי, אחיו הבכור, הגדול מלולק בעשור) לאושוויץ. לאחר 40 ימים של עבודות פרך, בתעוזה ובמזל גדול –…