אווה ארבן, , ניצחה את המוות כמה פעמים: כילדה בגטו, וכנערה בצעדת המוות באושוויץ

אוה ארבן,  ילידת 1930

"קיבלנו פקודה לעזוב את הבית. התירו לנו לקחת רק מזודה אחת קטנה לכל איש ואשה. עמדתי בפתח והבטתי, בפעם האחרונה, בחפצים שהשארנו.

המיטה שלי – מי יישן בה? מי יהנה משמיכת הפוך הרכה?
מי ישחק בצעצועים שלי?
על מי יסתכל הליצן הצוחק בתמונה שעל הקיר?
הוי, מה עצוב לעזוב הכל וללכת.
יצאנו לרחוב. אנשים הביטו בנו. התביישתי. הרגשתי בלבי כאב וכעס נורא.
הפכנו להיות אנשים חסרי בית".

מקור 

אווה ארבן נולדה בכפר דצ'ין בצ'כוסלובקיה והיתה בתם היחידה של מרתה ויינדז'יך לויט.

האב היה כימאי ותעשיין

 בשנת 1935 עברה משפחתה של אווה לפראג, שם גדלה. עם כיבושה של צ'כיה בידי גרמניה הנאצית וכינונו של "הפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה" יושמה מדיניות אנטי יהודית שכללה מעצרים, עבודות כפייה, גזרות והגבלות בכל תחומי החיים. בדצמבר 1941, נשלחו אווה והוריה לגטו טרזינשטט (טרזין), שם חיו עד גירושם לאושוויץ-בירקנאו באוקטובר 1944.

בתקופת מחנה טרזין הם גרו בתנאים קשים , עם הקצבות מזון  זעירות ולכן הילדה אווה ארבן  עם ילדים יהודים אחרים היו גונבים ירקות מהשדות במחנה בהם גידלו ירקות עבור הצבא הגרמני .

אווה אורבן ואמה הצליחו לעבור את הסלקציה של מנדלה כי אווה התחזתה לנערה בת 18 למרות שהייתה רק בת 14 .

מאושוויץ-בירקנאו, הועברו אווה ואמה למחנה עבודה ומשם הוצאו בצעדות המוות. בתחילת צעדת המוות בחורף הקשה של 1944 לא היה לאווה נעליים , עד שגרמני אחד השיג לה נעליים .  בצעדת המוות אווה ואמא שלה צעדו כל יום בין 25 ל30 ק"מ ביערות  מושלגים ובדרכים לא דרכים . ברגע שימשהו היה מתיישב לנוח אנשי הס"ס שליוו את  צעדת המוות היו מייד יורים בו למוות.

אחרי צעידה של 750 ק"מ  הגיעו למקום שנקרא צוואדו שם שוכנו באורווה מסריחה. מכל האלף  איש שיצאו לצעדת המוות נותרו רק 250 איש , וגם האמא שלה מתה .

אווה שנרדמה חזק מאד  באורווה  כל הלילה התעוררה בבוקר וגילתה שהיא לבדה , כל השאר המשיכו בצעדת המוות והיא  נותרה לבד . אנשי הס"ס וגם הכלבים חשבו שהיא מתה וכך היא ניצלה .

בעזרת פליטים צ'כים באזור היא הגיעה , אחרי 3 ימי הליכה  לכפר צ'כי.

אווה שרדה את צעדת המוות והגיעה לכפר הצ'כי פוסטז'קוב, שם מצאה מקלט אצל קריסטוף ולודמילה יאהן שהצילו את חייה.  הם הסתירו אותה בפינה נסתרת במרתף של הבית שלהם בכפר הצ'כי עד ל8 למאי 1945..

לאחר השחרור, שבה אווה לפראג, השלימה את לימודיה ושם פגשה את פטר ארבן, בעלה לעתיד. הזוג עלה לישראל ב-1948. לאווה ולפטר ילדים, נכדים ונינים. אווה היא אשת עדות המספרת את סיפורה בפני קהלים מגוונים בארץ ובעולם.