דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך אוקטובר, 2017

אריקה לנדאו , בת 10 , נכלאה במחנה עבודה ליד נהר דנייסטר

לנדאו נולדה בשם אריקה שכנר ב-1931 בעיר צ'רנוביץ שברומניה, בתם של רוזה ואוסקר שכנר, שעסק בייבוא תפוזים מארץ ישראל. עם הפלישה הסובייטית לעיר ב-1940, בעת מלחמת העולם השנייה, ירדה המשפחה למחתרת כדי להימנע מגירוש לסיביר. כשנכבשה העיר על ידי הנאצים ביולי 1941, כשהייתה כבת עשר, נשלחה לנדאו עם משפחתה למחנה עבודה ליד נהר דנייסטר. בתום ארבע שנים במחנות שוחררו בני המשפחה. אביה נפטר כשנה לאחר השחרור, וב-1947 עלתה לארץ ישראל עם אמה החולה. כדי לפרנס אותה ואת אמה יצאה לעבוד כפועלת במפעל לטקסטיל. שם החל רומן עם מנהל המפעל, שלומי לנדאו, שלחם במלחמה עם כוחות בנות הברית. בהיותה בת 17 וחצי נישאה ללנדאו, שהיה מבוגר ממנה בעשרים שנה. ב-1960 החלה ללמוד פסיכולוגיה ותולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב. לאחר שקיבלה תואר בוגר, המשיכה ללמוד בה לתואר מוסמך בפסיכולוגיה. ב-1965, לאחר שסיימה, נסעה בעצת מרטין בובר לכתוב את הדוקטורט שלה בשפת אמה, גרמנית, באוניברסיטת מינכן שבגרמניה. הדיסרטציה (1968), בנושא "הפסיכולוגיה של היצירתיות" (Psychologie der Kreativität), התפרסמה ב-1969 כספר ותורגמה למספר שפות. ב-1968,…

ישעיהו (שעיה) לזרסון, בן 15 לבד, מול ד"ר מנגלה

תת-אלוף (מיל') ישעיהו (שעיה) לזרסון איבד את כל עולמו ומשפחתו בשואה. לאחר שעלה ארצה והשתתף במלחמת השחרור, התגייס לחיל האוויר, שם מצא בית חדש ומשפחה חדשה. ישעיהו (שעיה) לזרסון נולד בשנת 1927 בעיר לודז', העיר השניה בגודלה בפולין. בלודז' היו אז מליון תושבים, כשליש מהם יהודים. שעיה היה בן אחת עשרה כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה. לפניה היו לו בית, משפחה גדולה, ילדות מאושרת, אחריה לא נשאר לו דבר מכל אלה. סבו שהיה מנהל בית-ספר פרטי בעיר נאלץ לברוח עם משפחתו לוורשה מפחד הנאצים מייד עם פרוץ המלחמה. שעיה נשאר עם הוריו ואחותו בלודז' וזמן קצר אחר כך כבר הוכנסו כולם לגטו. "בשנה הראשונה הגטו התנהל כמו קהילה ועוד הלכנו לבית-הספר, אבל אחר כך כבר יצאנו לעבודה. העבודה היתה תעודת החיים שם. נשארתי בגטו עד הסוף כמעט, למרות שפעם אחת ניסו לשלוח אותי להשמדה, אבל הצלחתי לברוח מהאקציה". לבד, מול ד"ר מנגלה "ב-1944 נשלחתי לאושוויץ. הייתי אז בן 15 והצלחתי לעבור את המיון ה"מפורסם" של ד"ר מנגלה. שלחו אותי לעבודה. אחרי שישה שבועות באושוויץ נשלחתי עם קבוצה של גברים לעיר גרלי…

ברנקו לוסטיג , מפיק הסרט רשימת שינדלר וקורותיו כילד בשואה

ברנקו לוסטיג נולד בשנת 1932 באוסייק שבקרואטיה (באותה עת ממלכת יוגוסלביה) למשפחה יהודית קרואטית. אביו עבד כמלצר הראשי בקפה סנטראל, אוסייק, אמו הייתה עקרת בית. בניגוד להוריו, סבו וסבתו של לוסטיג משני הצדדים היו דתיים, והוא הלך עמם בקביעות לבית הכנסת.

בהיותו ילד, במהלך מלחמת העולם השנייה שהה במשך שנתיים באושוויץ וברגן-בלזן. רוב בני משפחתו נספו במחנות ההשמדה ברחבי אירופה, בכללם סבתו שנרצחה בתאי הגזים ואביו שנרצח בצ'אקובץ' ב-15 במרץ 1945. אמו של לוסטיג שרדה את השואה והתאחדה מחדש עמו אחרי המלחמה. ביום שחרורו שקל לוסטיג -30 ק"ג. הקריירה הקולנועית בשנות השמונים עבד לוסטיג על המיני-סדרה "רוחות מלחמה" (1983) ועל המשכה "מלחמה וזיכרון" (1988), שתיהן התבססו על ספריו של הרמן ווק. הוא היגר לארצות הברית ב-1988. לוסטיג זכה בפרס האוסקר הראשון שלו ב-1993 עבור הפקת הסרט "רשימת שינדלר", המבוסס על הרומן פרי עטו של תומאס קנילי (שמבוסס על סיפור חייו של אוסקר שינדלר, תעשיין גרמני שהציל מאות יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה). הוא זכה בפרס האוסקר השני שלו ב-2001, עבור הפקת…

סוזן "סאנה" לדרמן, חברתה היהודיה של אנה פרנק שנספתה בשואה

סוזן "סאנה" לדרמן (Susanne "Sanne" Lederman‏ 7 באוקטובר 1928 - 19 בנובמבר 1943) הייתה נערה יהודייה שנספתה בשואה. היא נודעה כחברתה ובת כיתתה של אנה פרנק, ומוזכרת מספר פעמים ביומנה של אנה פרנק. באוסף החיבורים של אנה פרנק, שיצא לאור אחרי הצלחת יומנה, שולב גם חיבור מאת לדרמן. ביוגרפיה סאנה נולדה בברלין כבתם הצעירה של פרנץ לדרמן (Frantz Ledermann), עורך דין ומוזיקאי, ואילזה לואיזה (Ilse Luise Ledermann) פסנתרנית ואחות לברברה לדרמן (Barbara Ledermann) הגדולה ממנה בשנתיים. לדרמן ומשפחתה ניספו בשואה. המעבר להולנד בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון, עברה משפחת לדרמן להתגורר באמסטרדם, והוריה רשמו אותה לבית ספר מונטסורי בו למדו גם אנה פרנק וחנה גוסלר, שהיו ידועות כשלישייה אנה, חנה וסאנה. לאחר פלישת הנאצים להולנד חויבו הילדים היהודים ללמוד בבתי ספר נפרדים מההולנדים, וסאנה עברה ללמוד בבית ספר יהודי אחר מבית הספר שבו למדו אנה פרנק וחנה גוסלר, אך עדיין נשמר הקשר ביניהן, והיא גם עזרה לה בכתיבת הסיפור על הברווזים עליו כתבה אנה פרנק ביומנה. סאנה הייתה גם חברה במועדון הפינג פונג "הדובה…

קורותיו של איתמר יעוז-קסט כילד בשואה

איתמר יעוז-קסט נולד בשם פֵטֶר אֶרווין קסט (Péter Ervin Keszt) בשנת 1934 בעיירה סארוואש (Szarvas) שבמחוז בֵּקֵש בהונגריה (בדרום-מזרח הונגריה של ימינו) במשפחה יהודית-הונגרית. סבו מצד אביו, אלכסנדר קסט, היה סוחר עצים בעיירה סארוואש. מצד אמו הוא נצר לשושלת רבנים גדולה וידועה, שושלת זילברשטיין (הבולטים בשושלת זו הם שלמה, דוד וישעיהו, מראשי האורתודוקסיה ההונגרית). יעוז-קסט נולד למשפחה שעברה תהליך של התבוללות - סבו מצד אמו, עוה"ד יוליוס אֶזֶה, האמין כי השתלבות בחברה ההונגרית-הנוכרית היא הפתרון לבעיית היהודים וכדי להקל על תהליך ההתבוללות הוא בחר בשם "אֶזֶה", שם בעל צליל הונגרי מובהק (שם זה עוברת על ידי המשורר ל-"יעוז"). ההתבוללות לא הצילה את המשפחה בימי השואה. עוה"ד יוליוס אֶזֶה ורעייתו נרצחו באוסטריה באפריל 1945. אביו של המשורר, ד"ר בילא קסט, אימו ואחותו נשלחו יחד עמו למחנות הריכוז. הם היו במחנה הריכוז ברגן-בלזן, והשתחררו מרכבת-מוות בלב גרמניה ב-13 באפריל 1945. משפחת קסט עלתה לישראל בשנת 1951. באחד הראיונות שנערכו עִמו אמר יעוז-קסט: הייתה לי ילדות מוגנת עד שנת…

ההישרדות של הילד צבי ינאי בתקופת השואה באיטליה

ביוגרפיה צבי ינאי נולד בפֶּסקַרָה שבאיטליה בשם סַנְדרוֹ טוֹט. אביו, קלמן טוֹט, היה זמר אופרה נוצרי פרוטסטנטי הונגרי-רומני, ואמו יוּצי גַלַמבּוֹש הייתה רקדנית יהודייה ממוצא הונגרי. השניים לא נישאו, והופיעו יחדיו ברחבי איטליה. צבי ינאי היה בן הזקונים שלהם, אחרי שתי אחיותיו ואחיו. מסיבה לא ברורה ננטש אחיו רוֹמוֹלוֹ אצל האומנת ששכר הזוג לתינוק בקטנזארו שבמחוז קלבריה שבדרום מערב איטליה, ועקבותיו אבדו. הוריו של ינאי לא קיבלו נתינות איטלקית ובתחילת מלחמת העולם השנייה גורש אביו של ינאי להונגריה, חזר למשפחתו בעיר אורדאה שבטרנסילבניה, וככל הנראה מת ממחלה ב-1942 או 1943. האם נשארה עם שלושת הילדים בעיירה קסטיליון פיורנטינו, סמוך לפירנצה שבטוסקנה. ב-1942 עברו ינאי ואחיותיו טקסי מעבר לנצרות קתולית. האם התפרנסה מהוראת גרמנית, ועם השתלטות הצבא הגרמני על האזור עבדה כמתורגמנית לצבא הגרמני. בתחילת 1944 מתה האם, שסבלה מבעיות לב, ואידה בְּרוּנֶלוֹ, שהייתה האומנת, התנדבה לטפל בשלושת היתומים. החיילים הגרמנים, שלא ידעו על הרקע היהודי של המשפחה, סיפקו להם מזון והסיעו אותם לאמהּ של האומנת בעיירה מונסליצ'ה, ש…

יהויכין יוסף :הילד היהודי מברגן-בלזן הפך לאחד מגדולי חוקרי האקלים בעולם

פרופ' יהויכין יוסף (1931 - 1 באוקטובר 2008), פרופסור לאסטרופיזיקה וחוקר אקלים ואטמוספירה שלימד במסלול הדו-חוגי לגיאופיזיקה ומדעים פלנטריים באוניברסיטת תל אביב, ומיוזמי ניסוי MEIDEX שבוצע במשימת החלל STS-107, טיסתה האחרונה של מעבורת החלל קולומביה בשנת 2003. קורות חייו יוסף נולד בגרמניה, ועלה עם משפחתו לארץ בשנת 1932. משפחת יוסף התגוררה ברחוב נחלת בנימין בתל אביב, אך בשל מחלת אחיו הקטן המליצו הרופאים למשפחה לחזור לאירופה. המשפחה עברה לאמסטרדם, לא הרחק מביתה של אנה פרנק שאותה הכיר. עם כניסת הגרמנים להולנד, סבלו בני המשפחה מהגזירות של הנאצים, ובראשית 1942 הועברה למחנה המעבר וסטרבורק, ולאחר כשנה הופרדו שני האחים מהוריהם והועברו למחנה הריכוז ברגן-בלזן שבגרמניה. לפני שנפרד מעליהם הורה האב ליהויכין לשמור על אחיו הצעיר ולהיות לו לאב ולאם. לימים כתב יוסף בזכרונותיו כי בקשה פשוטה זו חידדה את חושיו וסייעה לו להינצל. לילה אחד בתחילת שנת 1944, כמה ימים לפני יום הולדתו ה-13 נערכה ליוסף חגיגת בר-מצווה בצריפו במחנה ברגן-בלזן. הייתה זו יוזמה של הרב שמעון דסברג, רבה הראשי של אמסטרדם שהיה אסור אף הוא במח…

מרים חירם , ילדה בת 5 בתקופת השואה

נולדתי באמצע המלחמה. בכל שנות ילדותי נדדנו ממקום למקום באוקראינה, כדי לברוח מהגרמנים. החיים היו מאוד קשים: כפור עז ושלגים בחורף, רעב, מחלות קשות ועוני נורא. עד גיל 5, הייתי חולה מאוד ורעבה מאוד. הכיף הגדול שלי היה כשמישהו מבני המשפחה הביא לחם. לא ידעתי מה זה שוקולד, גלידה, משחקים, צעצועים.
לא היו לי אחים ולא חברים. רק עם תום המלחמה, כשהגענו למחנה עקורים בגרמניה, התחלנו בחיים נורמליים. לפני העלייה לארץ, אבא שלי, קיבל הצעת עבודה בקנדה, אבל אמא התעקשה והודיעה שהיא תגדל את הילדה שלה בישראל.
העלייה לישראל עלינו על האנייה הרעועה גלילה בצרפת. שטנו בתנאים קשים מאוד. בהפלגה הייתי חולה  והקאתי ללא הפסקה. כשהאנייה עגנה בנמל חיפה,  כולם שכחו מהצרות ובעיניים מבריקות מדמעות, שרו את התקווה. כשירדנו לנמל, קיבלו אותנו בארגזי תפוזים טריים- זה היה התפוז הטעים ביותר שאכלתי!
חוויות ראשונות בארץ: הבית הראשון שלנו בישראל היה אוהל במעברה ליד פרדס חנה. זה היה בתקופת החורף ועד מהרה האוהל שלנו היה מוצף ממי הגשמים. הימים הראשונים היו ימים של קור, גשמים עזים ובוץ בכל מקום. לאחר מספר חודשים קיבלנו בית ברמלה שהייתה עיר…

אריה לאון "לונק" זלינגר , ילד בן 6 במחנה הריכוז ברגן בלזן

זלינגר נולד בקרקוב, פולין. אביו היה מהנדס בניין ואמו אחות. הוריו נישאו בארץ ישראל אך חזרו לפולין ב-1937. הוא עבר במדינה את מלחמת העולם השנייה, שנתיים מתוכה במחנה הריכוז ברגן בלזן. אביו נספה באושוויץ.  הוא עלה בגפו לארץ ישראל, מאחר שאימו נישארה לחפש את אביו "הנעלם". ב-16 ביולי 1945 האוניה עגנה בחיפה והוא הועבר ביחד עם כל נוסעיה במשאיות למחנה המעצר בעתלית. בישראל פגש באחותה של אמו. בעצת הרופא שבדק אותו, הוא נשלח לקיבוץ עין המפרץ. לאחר עלייתו החל לעסוק באתלטיקה ובין השנים 1954–1963 היה חבר נבחרת ישראל בכדורעף, עמה השתתף בשנת 1956 באליפות העולם בכדורעף. בשנת 1963 סיים לימודי חינוך גופני במכון וינגייט והחל לעבוד כמורה לחינוך גופני, לצד עיסוק פעיל בספורט כשחקן ומאמן. כמאמן, זלינגר עבד עם נבחרת הנשים של ישראל בכדורעף ובשנת 1967 זכתה הנבחרת במקום השמיני באליפות אירופה. לזכותו נזקפו החדרת מהלכי משחק חדשים שזכו להכרה בינלאומית. בשנת 1969 עזב את ישראל וסיים לימודי תואר שני ודוקטורט באוניברסיטת אילינוי. בשנת 1975 החל לאמן את נבחרת הנשים בכדורעף של ארצות הברית, אותה הוביל בשנת 1982 לזכייה ב…

אפרים וסרפוגל, פעוט בן שנתיים באושוויץ

ד"ר אפרים ווסרפוגל נולד בשם פרנסואה ווסרפוגל (בצרפתית: François Wasservogel) בכלא הסמוך למחנה המוות אושוויץ בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. אביו, יוסף צימר, פסנתרן, מתמטיקאי ובנו של הרב שמעון צימר מבוקרשט, נרצח על ידי הנאצים עוד לפני לידתו. אימו, מרים לבית וינגר, עורכת דין יהודיה פולניה, שמרה במהלך מאסרה על זהותה הבדויה כנוצריה, וכך שרדה. לאחר שחרור אושוויץ עברה אימו לפריז ושם נישאה למשה ווסרפוגל, יהודי מברלין, שהוצג לילד כאביו ונתן לו את שמו. רק ב-1984, כשהייתה על ערש דווי, גילתה לו אימו את זהותו של אביו הביולוגי. ווסרפוגל גדל הרחק מן הדת היהודית. הוא למד מתמטיקה וכלכלה באוניברסיטה העירונית של פריז, ובהמשך שימש כשליח מטעם ממשלת צרפת לוונצואלה. במקביל השלים דוקטורט בכלכלה. פייר דרייפוס, נשיא חברת רנו, מינה אותו ב-1968 לעוזרו האישי, וב-1969, בגיל 25, לסמנכ"ל, ממונה על המחלקה לפיתוח מוצרים. ווסרפוגל נטל חלק מרכזי בפיתוח המכונית החדשה רנו 5, ובמשך כשנה היה אחראי גם לקבוצת המרוצים של רנו. ב-1977 עזב את רנו, והיה סגן נשיא בחברת באטל, המתמחה באינטגרציה בין תעשיית ההייטק לתעשיית הרכב…

אלכס וייס , בן 14 , ניצל מצעדת המוות באוסטריה

אלכס וייס נולד בבודפשט שבהונגריה. בילדותו ניגן בפסנתר שהיה בביתו ובגיל 9 החל גם לנגן באקורדיון. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נשלח אביו לעבודות כפייה בצבא ההונגרי. הוא ואמו נשלחו לצעדת מוות לאוסטריה. הוא נפרד מאמו, הצליח להמלט ושב לבדו לבודפשט, שם הסתתר במרתף עד תום המלחמה בפברואר 1945. אחרי המלחמה עבר וייס בין מחנות עקורים והגיע לבסוף עם האקורדיון שלו לעיר קרמונה שבאיטליה. שם התחיל לעבוד בתחום המוזיקה - הוא ניגן בפסנתר ובקונטרבס, וגם הצליח ללמוד מעט בקונסרבטוריון. באיטליה החליט שברצונו להתפרנס מעיבודים מוזיקליים ומכתיבה ללהקות ותזמורות. בשנת 1949 עלה לישראל, בגיל 20. בישראל הכיר את רעייתו, גאיה, ילידת הארץ. הוא התיישב תחילה בנהריה, שם התפרנס מנגינה בבתי קפה ומלונות. מאוחר יותר עבר לתל אביב. ב-1952 התגייס לצה"ל ושירת בתזמורת חיל האוויר, אז בניהולו של אריך טייך. בתזמורת ניגן וייס בפסנתר וכתב עיבודים לתזמורת. הוא נמנה עם המעטים מבין המוזיקאים הישראלים בדורו שעסקו בעיבוד מוזיקלי בלבד, וכמעט שלא בהלחנה. שירו הידוע ביותר כמלחין הוא "הדודה מחדרה" בביצוע אריק לביא. וייס היה שותף לה…

מרטין וייל , תלאותיו של ילד בשואה

מרטין וייל, בן 77, הוא נצר למשפחה הולנדית אריסטוקרטית מרוטרדם ששורשיה נעוצים במאה ה-15 בספרד. בני משפחתו שימשו כרופאים של המלך, ולאחר שגורשו הצליחו להתברג בתפקיד דומה בחצר המלוכה בפורטוגל. התחנה הבאה היתה אנטוורפן ולבסוף הולנד, שם הקים אחד מהסבים הגדולים את בית הכנסת הפורטוגלי הידוע של אמסטרדם. בחלוף השנים הפכה המשפחה לחילונית וליברלית. אביו של וייל היה עורך דין מצליח ואמו, ממשפחת דה פינטו, היתה עקרת בית.
מרטין וייל נולד שבועיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. המשפחה "המפונקת עם המשרתים" כהגדרתו, נושלה באחת מכל רכושה והועברה למחנות. ראשית למחנה ברנוולד שהיה מיועד לאליטות ההולנדיות ומשם למחנה וסטרבורק - ממנו שולחו כ-100 אלף יהודים אל מותם במחנות ההשמדה.
לבסוף הועברה המשפחה למחנה טרזיינשטט בצ'כיה. ברכבת שיצאה לפניהם והובילה יהודים מוורסטרבורק לאושוויץ היו הנערה אנה פרנק ובני משפחתה.
הדיבור על השואה לא נוח לו. הוא מבקש שוב ושוב להימנע מפרטים ומסרב לספר על הזמן הממושך שבילה במחנה. זיכרון אחד שבכל זאת עולה בשיחה עמו עוסק במשחק בשטחי המזבלה. הוא וחבריו היו נוהגים להצית פיסות פסולת …

תלאותיה של שרה זיסקינד, בת 13 בתקופת השואה

שרה זיסקינד נולדה בלודז' שבפולין, בתם של אנשל (אנז'ל) קלמן פלגר (1943-1897) יליד דרוהוביץ', ומינדלה ביידרמן (1940-1900), בת למשפחתם תעשיינים נודעת מלודז'. בחלק מכתביה, שרה קוראת לעצמה בשם האמצעי "סלה פלגייר". היא נהנתה מילדות טובה, מוקפת בחברי משפחתה האוהבים. בגיל 12 עולמה קרס עליה, עם פלישת הנאצים לעיר הולדתה ב-8 בספטמבר 1939 בתחילת מלחמת העולם השנייה. שלושה חודשים לאחר כיבוש העיר, הועברו תושבי העיר היהודים לגטו שנחסם לתנועה נכנסת ב-8 בפברואר 1940 ושנאטם כלפי העולם ב-1 במאי 1940. אמהּ, שהצליחה להחזיק מעמד עם קשיי התקופה ושמרה על אופטימיות, נפטרה באותה השנה. אביה והיא תמכו זה בזה בשנים החולפות וניצלו ממעצר וגירוש אל מחוץ לגטו, עד למות האב בפסח 1943. עם "חיסול" הגטו נשלחה זיסקינד למחנה ההשמדה אושוויץ באוגוסט 1944 בהיותה בת 16 (מספר האסיר שנחרט על ידה היה 55091).  בהמשך נשלחה למחנה הריכוז מילשטיין, 17 קילומטרים צפון-מערבית לעיר קלודצקו, שהיה תת-מחנה של מחנה גרוס-רוזן, ולאחר מכן למחנה גרפנורט ("גרוזנוב") הממוקם 12 קילומטרים דרומית לקלודצקו. במחנה…