דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך אפריל, 2018

אומצה ע"י פולנים - וגילתה כעבור 70 שנה שהיא יהודייה

מריה הייתה בת 8 חודשים כשהושארה בצד הדרך ע"י משפחתה היהודיה, בתקווה שעוברי אורח יאמצו אותה וכך יינצלו חייה. אחרי המלחמה יצאה לחיפוש שורשיה..
אורה נולדה כאן בישראל לאמה שעלתה לפני פרוץ המלחמה, אבל השואה מלווה את חייה מיומה הראשון. מילדותה סיפרו לה הוריה איך הצטופפו יהודי העיירה הפולנית בגטו, כיצד גורשו למחנה ההשמדה וכיצד נספו כולם - כל המשפחה. איש לא נותר. "אחרי המלחמה ידענו שנספו סבא וסבתא ושלוש אחיות - אסתר, בת שבע ורבקה", סיפרה אורה ויטנברג.
 זיכרון המשפחה שהייתה נשמר בעיקר בסיפורים שסיפרו לילדה אורה. עד היום שבעים שנה אחרי, אורה לא העלתה על דעתה שתצליח לגלות פרטים נוספים על הסיפור המשפחתי שלה. "הם היו בגטו, את הגטו פינו והיהודים עלו למנזר שהיה על איזושהי גבעה. הם היו שם יומיים ואחר כך כולם במורד הגבעה לקרונות ומשם למחנה ההשמדה בלזץ", סיפרה אורה.
התינוקת היהודיה שאומצה על ידי הזוג זוהי מריה בעצמה, היום בת 76, שגדלה רוב חייה באומסק שבסיביר, רק בת שמונה חודשים הייתה כשהוריה ואחיה נשלחו להשמדה, ההורים השאירו אותה בצד הדרך וכך היא ניצלה. "כשהמלחמה הסתיימה, ההו…

נחמה טק , ילדה בת 12, רוכלת בשוק השחור הלא חוקי בקיילצה בשנים 1943-1944

כספם של הורי נחמה טק , שהסתתרו במסתור אצל משפחה פולנית , אזלו ולא היה באפשרותם להמשיך לשלם למשפחה הפולנית כדי שיסתירו אותם.

הפתרון שמצאו היה לשלוח את בתם נחמה טק , בת 12 לסחור בעסקי השוק השחור בעיר קיילצה שם הסתתרו . 

הנאציםהתייחסו לסוחרי השוק השחור בצורה שרירותית . מבחינתם מכירה של מזון בשוק השחור נחשבה כפשע חמור ומדי פעם נערכו פשיטות על סוחרי השוק השחור בפולין.
הורי החליטו לאפות לחמניות ולמכרן בשוק השחור. אמי, שהיתה אופה מעולה, נהגה לאפות בלילות , ואני מכרתי את דברי המאפה למחרת היום. סטפה ואני קנינו את המצרכים הדרושים לעסק הלא חוקי.
אפיית לחמניות , עוגיות ולחם , ומכירתם היו מהעסקים המבוססים בשוק השחור . כל דבר העשוי קמח לבן היה מעדן בלתי חוקי , ולמרות שמרכיבי מוצרי המאפה היו יקרים , הם נמצאו בשפע. כל האופים הבלתי חוקיים עבדו בבית. ידענו שנעמוד בתחרות קשה , ולא טיפחנו אשליות בדבר רווחים גבוהים. כדי למנוע אכזבה אמר אבי , " רווח קטן עדיף על שום רווח, עלינו להסתפק במועט" . הורי חשבו שאני צריכה לקחת על עצמי את המכירה בשוק השחור בגלל המראה הפולני שלי .
הייתי מגיעה השכם בבוקר , בקור…

נחמה טק , ילדה בת 12 , מסתירה את הוריה במחבוא כאשר מגיעים הגרמנים

בבית המשפחה הפולניה הנוצרית הסתתרו נחמה טק ואחותה שהתהלכו כפולניות לכל דבר , אך הוריה , לא יכלו להתהלך בגלוי בבית ומחוצה לו והיו בסכנה כל הזמן .
כותבת נחמה טק בספר הזיכרונות המרתק שלה :
" יום אחדה הגיעה זיוטקה הפולניה לדירת המסתור החדשה , מוטרדת ומתנשמת . היא שמעה חדשות מטרידות מפי טרזה. נראה כי מספר רב של פולנים , פעילי המחתרת, הסתתרו בקיילצה , שם תכננו לחבל במתקנים רבים ולהוציא להורג פקידים נאצים חשובים. פקיד נאצי אחד אכן נורה ערב לפני כן בדרכו הביתה. כאמצעי נגד , וכדי לתפוס את אלה האחראים ולחקור מעשי טרור נוספים , תכננו הנאצים חיפוש בקנה מידה גדול.
עוד זיוטקה מזהירה אותנו , הגיעו לאוזנינו קולות נביחה אדירים וכמעט מיד מלאה החצר הפנימית בגרמנים . רצתי לחדר הסמוך יחד עם הורי , שחמקו למקום המסתור שלהם מתחת לרצפה ללא מילה. החזרתי את המזוודה הישנה מעל לרצפה על מנת להסוות את מקום המחבוא . רגעים ספורים אחר כך פרצה קבוצת חיילים גרמנים לדירה , כשהם צועקים "פרטיזנר , בנדיטן , פרטיזנר , בנדיטן !" בזמן שהם התפרסו והתחילו בחיפושים , הצטרפה אלי סטפה בחדר השני. פחדנו להביט זו בזו , …

גיזה , נערה יהודיה בת 16 , עובדת בקנטינה של קצינים גרמנים

"בעוד אני עוסקת בעבודות משק הבית בבית המסתור השני שלי בעיר  קיילצה , המשיכה אחותי גיזה , בת 16 , לעבוד במועדון הקצינים הגרמנים , שהיה ממוקם בחלק הטוב ביותר של העיר . שם הם יכלו לאכול , לשתות ולהתרועע עם ידידים .
להוציא את מנהל המועדון, כל העובדים היו פולנים. אחותי הייתה הצעירה שבחבורה , והאחרים גוננו עליה. לא העלו כלל בדעתם שהיא יהודיה בזהות שאולה של נוצריה .

היא הפכה במיוחד לחביבתו של הטבח הפולני , שנתן לה שאריות מזון כדי לקחת הביתה.השיירים היו טובים הרבה יותר ממזוננו הרגיל, והיוו מעדן מיוחד. אחותי היתה יפה ואינטלגנטית וביצעה בשקדנות את כל תפקידיה, ועד מהרה קודמה בעבודה לתפקיד של ממונה על מלאי המזון. התפקידהעניק לה גישה קלה לכל המזון במועדון הקצינים הגרמנים, והיא התחילהלהביא הביתה, למקום המסתור שלנו ,מצרכי מותרות כמו סוכר , בשר וביצים.
בשנות המלחמה הערצנו כל מי שהתאפשר לו לגנוב מהנאצים . לקיחה כלשהי מהנאצים הייתה מעשה פטריוטיות . פעולה נגד הנוגש. בה בעת המעשה היה מסוכן ואני פחדתי כל הזמן שיתפסו אותה.למרות הסיכונים המשיכה אחותי לעבוד במועדון הקצינים והמשיכה בגנבות הקטנות.
יום העבוד…

נחמה טק , ילדה בת 12 , רעבה במסתור אצל משפחה פולנית

בעיירה אוווצק הוסתרנו שוב אצל משפחה פולנית נוצריה. לאחר שאחותי עזבה הפך האוכל לבעייה גדולה יותר בעבורי.  מרתה , האישה הפולניה, אשתו של טוסייק שדאג להסתיר אותנו , לא דאגה לנו לאוכל . לפעמים הייתי מצליחה לקנות בעיר לחם ובחשאי הייתי לועסת אותו . 

הייתי רעבה כל הזמן בבית המסתור אצל הפולניםובאחד הימים , כשהייתי רעבה במיוחד , נכנעתי ולקחתי לעצמי פרוסת לחם מתוך המטבח שלהם. היא גילתה זאת וצעקה עלי .
המשכתי לסבול רעב , ומדי פעם הייתי שוב הולכת לעיר וקונה לחם ולועסת הפרוסות לאט לאט בכנסייה שם מצאתי מפלט זמני.
בבדידותי ובמצוקתי גיליתי את הספרייה הציבורית באוטוווצק . היא הפכה לידידתי , ועד מהרה הפכתי לקוראת נלהבת. לעתים קראתי ספר ביום.
מרתה , הפולניה, חזרה יום אחד מעבודתה והתחילה לצעוק עלי ברגע שעברה את מפתן הדלת . לדבריה , שאל אותה מישהו " את מרעיבה את בת אחותך למוות , עד כדי שהמסכנה צריכה לקנות לעצמה לחם? "  כשהיא מניפה בפני את אגרופה , צווחה , " מה יש לך?  את רוצה לבייש אותי , את רוצה לקלקל את שמי הטוב? "
במשך זמן מה לאחר פרשה זו התרחקתי מכל החנויות . לבסוף חזרתי שוב לקנות לחם,…

נחמה טק , בת 11, המצוד בתחנת הרכבת

בולק , בן דוד של המשפחה מצליח להשיג להם תעודות זהות חדשות של פולנים.

"במשפחתנו אבי ואני היינו דומים ביותר לגויים, אחותימעט פחות, , אך אמי ללא ספק , הייתה נראית יהודייה.
אחותי הייתה בת חמש עשרה ואני בת אחת עשרה והוחלט להעביר אותנו למסתור במשפחה פולניה.
נסעתי עם אמי ברכבת מלובלין לורשה , מתחזים לפולנים. הגענו בבוקר חשוך . הנוסעים המשיכו לרדת מהרכבת ואז הבחנתי באנשי הגסטפו המפוזרים לאורך הרציף , ורעד בלתי-רצוני הציף אותי ואחריו הרגשתי לחץ נוסף של ידה של אמי. בירכתי על קירבתה , עתה היא נטעה בי אומץ.
כשהמשיכו הנוסעים למלא את הרציף , התחילו הנאצים , בזריזות ובנחישות , להסתובב ביניהם . פה ושם נתלווה צעיר פולני לגרמני , ואז שמעתי את המילים המוכרות , "יודה" , "יודה" . הם האירו את פני הנוסעים בפנסים. אלו שנבחרו נדחפו בגסות לכיון בניין סמוך. הצעיר הפולני סייע לגסטפו לזהות יהודים בזהות שאולה.

ככל שהוסיפו הנוסעים להגיע לרציף , התחילו הנאצים ועוזריהם לנוע ביתר מהירות , כאילו קיימים דחיפות וחיפזון נוראיים. הארת פני הנוסעים בפנסים , הלכה וגברה . ליהודים היו עיניים עצובות. ידענו…

מינה זילברברג, בת 11 , לבדה בגטו לודז' ובמחנה העבודה שטוטהוף

עדות משנת 1946 : מינה זילברברג , בת 15 ( בת 9 עם פרוץ המלחמה)
עד שנת 1940 גרתי עם הורי בגטו ורשה . 
אז הצלחנו לצאת לבז'אזיני לבית דודתי. הדרך מורשה הייתה מלאת ייסורים. שבועות של נדודים בהם סבלתי רעב . לאושרי היה קיץ וקל היה להשיג מקום לינה . קשה יותר הייתה שאלת המזון. 
על פי רוב הייתה האוכלוסייה אנטישמית ולכן נאלצנו בהמשך לישון תחת כיפת הרקיע וכיסויי היחידי היה מעילו של אבא .
סוף סוף הצלחתי להגיע עם אימא לבז'אזיני ואבא עמד לחזור לורשה.בז'אזיני הייתה מסופחת למחוז הרייך . שם עבדה אמא תחת שבט הנוגש הגרמני. לא הצליחה לשלוח אותי לביה"ס ובלילות ישבנו יחד עם ספרים כדי להשלים לי השכלה. לא עברו ימים וגטו בז'אזיני חוסל ואני עם אחותי הקטנה הגענו לגטו לודז'.
הייתי אז בת 10 וחשתי בדידות איומה. הייתה לי הרגשה , שנתונה אני במדבר ללא נפש חיה. עוד השליתי את עצמי זמן-מה , שאפגוש את הורי. לימים הסכנתי לכול, נעשיתי אדישה והבנתי שנשארתי לבדי, בלי הורי שאהבתי אותם כל-כך.כך החלו חי העצמאיים תחת השלטון הכפול , הגרמני והיהודי.
השלטון היהודי היה בידי חיים רומקובסקי , יו"ר היודנראט , …

חיה אברמוביץ , בת 14 , בצעדת המוות של הגרמנים

 עדות משנת 1946 :חיה אברמוביץ , בת 14( בת 7 עם פרוץ  המלחמה)
נולדתי בחודש מאי 1932 בעיירה הולשאן , 70 ק"מ מוילנה. היינו שלושה ילדים , אח קטן , אחות ואני. תחילה למדתי בבית ספר עברי , אחר כך ,עם כניסת הרוסים , בביה"ס רוסי , כיתה ג' .
בשנת 1941 נכנסו הגרמנים. מיד הכניסו אותנו , היהודים לתוך גטו. בינתיים נפטר אבא. בגטו היינו שנה ואז הועברנו לגטו גדול יותר , לעיירה אושמיאנה.כשהגענו לשם החלה האקציה ואמי נתפסה .האקציה נערכה בידי המשטרה היהודית הוילנאית . אני ואחי נשארנו יתומים . אמא הובלה בין המון גברים ונשים 7 ק"מ מהגטו. שם הוחזקו יומיים בתוך גורן ולבסוף נורו על ידי הגרמנים. הייתי יוצאת מחוץ לגטו להשיג מזון בשביל אחי הקטן ובשבילי. מכרתי חפצים שנשארו לנו . כך חיינו 6 בדלות חודשים. ואז חיסלו את הגטו . חלק הועברו לגטו קובנה ווילנה ורבים הובאו לפונאר ושם נרצחו.
אני ואחי ברחנו אל אחותנו במחנה ז'אזמיר. שם עבדנו בכביש. כעבור שלושה חודשים הועברנו לגטו קובנה. הוכנסתי עם אחי לבית יתומים ואחותי הלכה לעבוד במתפרות. רעבנו ללחם .
פעם קמנו בבוקר – מהומה , צעקות . הגטומוקף רוצים לרוץ …

רחל שטוק , בת 11 , רועת פרות בזהות נוצרית

  עדות משנת 1947 : רחל שטוק בת 13 ( בת 6 עם פרוץ המלחמה)
נולדתי בוילנה בשנת 1933 . למדתי בביה"ס יהודי . אבי היה נפח , אמי תופרת. כשהייתי בת שש נפטר אבי ממחלת השחפת . זמן קצר אחרי כן נכנסו הגרמנים ואחרי כמה חודשים גרשו אותנו לגטו.
אמי עבדה אצל הגרמנים. פעם אחד אמר לה גרמני אחד : "שמעתי שעומדת להיערך אקציה ואת אינך דומה ליהודייה. קחי את ילדיך והימלטי" ! שמעה אימא והובילה אותנו לכפר , אך כעבור כמה חודשים באה הדודה וסיפרה לאימא, שבגטו שורר שקט .
חזרנו לגטו . שם חיינו 20 איש בחדר צר. בשעת האקציות היינו מסתתרות. עד שהתחילו לדבר כי שעת החיסול קרובה ואימא החליטה להעביר אותי ואת אחותי הקטנה לכפר.בבוקר מוקדם קמנו ב-5 ואת האחות הקטנה השארנו כשעודה ישנה. אמרנו לדודה שתשגיח עליה.כשבאנו לכפר הורדנו את הטלאי הצהוב.. באנו אל אישה אחת אבל היא פחדה לקחת אותנו לביתה . נכנסנו לתוך הקמה הגבוהה ואימא הלכה להביא את האחות הקטנה.כאשר הגיעה האם התברר שהגטו מוקף בחיילים מכל הצדדים והתחילה האקציה הגדולה.
גויה אחת נסעה אתי למכר שלה בכפר קולניה וילנסקה. בביתו נכנסתי לעבודה כרועת-פרות. היו לו לבעל הבית…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…

מסע ההישרדות של דוד ברגמן ז"ל , בן 11 בצרפת בתקופת השואה

דוד ברגמן נולד ב-1931 בפריז כבן למשפחה מתבוללת מפולין. עם פלישת הנאצים לצרפת, ב-1940, בעודו ילד בן תשע, צפה מקרוב בכניסתם של החיילים הגרמנים לעירו. "המראה היה זוועה", סיפר בסרט התיעודי "כמו מלכת אנגליה", שביים מיכה שגריר.



ברגמן חי עם אמו בקומה החמישית של בית דירות. אביו עזב את הבית עם פרוץ המלחמה. באחד מימי חודש יולי 1942 אמו קראה לו לשיחה. "מחפשים אותי. יכול להיות שנצטרף להיפרד", אמרה לו. "ואז היא הכינה אותי לחיים", סיפר. "מה שלא יקרה - תברח. ותמיד תעשה ככה שיאהבו אותך", אמרה לו. למחרת מילא אחר הוראותיה, כשאנשי הגסטאפו, מלווים בשוטרים צרפתים, פרצו לדירתם, בעקבות הלשנת השוערת. "כששמעתי את נקישות מגפי הגרמנים במדרגות פרצתי בבכי היסטרי", סיפר.
נאמן להוראות שקיבל מאמו, הוא פתח בריצה "מטורפת", כדבריו, לעליית הגג, יחד עם שכנתו, אף היא נערה יהודיה. כששוטר צרפתי מצא אותו שם, הוא אמר לו "תתכופף", והציל את חייו.
בהמשך, כששב לביתו, ראה צלב קרס על הדלת וגילה כי השוערת גנבה את השמלה של אמו וכן את מיטתו. כשתהה על כך, בעלה …