מאת: אוריאל לוי
עוד מהילדות אני זוכר את סיפוריו של אבי על ילדותו. בתיאורי נופים,
צבעים, וטעמים, היה מספר בקול חם על חיי הכפר המופלאים שהיו לו, אי שם בזמן
'המלחמה'. היה מספר איך גידל עורבנים שעפו איתו בכל יום לבית הספר. על כבד האווז,
שאמו פיטמה, "שהיה נמס בפה". ריח הערמונים החמים שיצאו מתנור האבן.
השדות והיערות בהם היה מתרוצץ. רק כשהתבגרתי התחוור לי ש"המלחמה" היא
שעתה של שואת יהודי אירופה, ושאבא שלי למעשה התחבא עם משפחתו בכפר קטן במעבה היער
כדי שלא יירצחו בידי הנאצים.
שבעים שנה אחרי שנגמרה 'המלחמה' נסענו לטיול משפחתי בדרום-מערב צרפת,
על מנת לבקר בכפר בו עבר אבי, משה 'מוריס' לוי, יחד עם הוריו ואחותו הקטנה, את ימי
הכיליון של יהדות אירופה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה