בצילום למעלה :
בני משפחת
זורגר. אוברטין, פולין, שנות השלושים
מימין: דוניה, אלי, סוניה, גולדה ואסתר זורגר. סוניה שרדה. יתר
המצולמים נרצחו בשואה
יד ושם, ארכיון התצלומים 10178/15
בני משפחת זורגר חיו בעיירה אוברטין שבפולין (כיום באוקראינה). ערב המלחמה חיו באוברטין כ-1,200 יהודים, כרבע מכלל תושביה. לבני הזוג זורגר נולדו ארבע בנות והמשפחה חיה ברווחה.
בספטמבר 1939 נכנסו הסובייטים לאוברטין ופירקו את מוסדות הקהילה
וארגוניה. בני משפחת זורגר יועדו לגירוש לסיביר. לבסוף הושארו בשל עבודתו של האב
כצלם, אך סולקו מביתם.
באוגוסט עבר השלטון לידי הגרמנים. שורה של צעדים אנטי יהודים
הופעלו. על היהודים נגזרו הגבלות תנועה, סימון, החרמת רכוש ועבודות כפייה. באפריל
1942 גורשו יהודי אוברטין יחד עם יהודי הסביבה לגטו קולומיאה וביניהם בני משפחת
זורגר.
התנאים בגטו היו קשים והרעב היה כבד. כשהתירו הגרמנים לכמה בעלי
מקצוע לחזור לאוברטין, הצליחו בני המשפחה לחזור לאוברטין. הם עברו ממקום מסתור אחד
לשני, אך לבסוף מלבד סוניה, נתפסו ונרצחו.
סוניה הוברחה למקום מסתור על ידי רומניצה, שוטר אוקראיני שהכיר את
משפחתה.
כשהיא בת ה-11 בלבד, נשארה לבדה.
ב-1944 הגיעה לקולומיאה, שם שהתה בזהות בדויה עד שחרורה במאי 1944
על ידי הצבא האדום.
לאחר השחרור אומצה סוניה על יד גב' גצ'ינסקי, פולניה מקולומיאה,
ושמה הפך לקריסטינה. ב-1945 עזבו בני משפחת גצ'ינסקי יחד עם סוניה למערב פולין.
ב-1959 עלתה סוניה-קריסטינה (לימים שולמית כרמי) לישראל והתיישבה בקיבוץ גבעת
השלושה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה