מחנה משפחתי ביער היה מורכב מקבוצת יהודים –
גברים , נשים וילדים, בודדים ומשפחות בגילים שונים , שמצאו מקלט ביערות במזרח
פולין ובשטחים מערביים של ברית המועצות ,
במאבקם לחיים בתקופת השואה.
מחנות המשפחה היו שונים זה מזה
בגודלם – החל ממחנה ביער שכלל משפחות אחדות ועד למחנה שמנה מאות יהודים.
שני מחנות המשפחה הגדולים ביותר היו
ביערות
נאליבוקי ( Naliboki):
המחנה
של ביילסקי , שמנה כ1200 נפשות , והמחנה של זורין , שמנה כ800 משפחות .
המחנה המשפחתי כלל בתוכו , בדרך כלל קבוצה של אנשים חמושים . תפקידו של הגרעין
החמוש שבמחנה המשפחה היה להגן על משפחות
המחנה מפני האויבים השונים הן הגרמנים ועוזריהם , והן האויבים הפולנים שנמצאו
להם בקרב שוכני היער, אלו שנלחמו נגד
הגרמנים הם התנכלו למחנה המשפחה היהודי
וסיכנו את קיומו. תפקיד נוסף של הגרעין החמוש היה להשיג מזון למשפחות היער , לעתים
על ידי החרמה , תוך כדי שימוש בכוח
ובלחימה .
המקלט ביער התאפשר הודות ליכולתם
הפיזית של אנשי ממחנות המשפחה
להתקיים ביער מבחינת ביטחונם , להשיג מזון ולעמוד בתנאים האקלימיים הקשים. מקלט
זה לא היה מותנה ברצונם הטוב ובחסדם של
איכרים פולנים מהסביבה במתן מחסה
ואמצעי קיום . היווצרותם של
המחנות ביערות התפתחה במקביל
להיווצרותה של תנועת הפרטיזנים היהודים ובמשולב בה. בכל המקומות שבהם התבססו ריכוזי פרטיזנים יהודים , הן כאלה שפעלו
כיחידות יהודיות והן כאלו שפעלו כבודדים
במסגרת יחידות פרטיזנים סובייטים ,
שם היו גם מחנות משפחה. במקומות מסוימים
ובתקופות התקיים שילוב של יחידת פרטיזנים
ומחנה משפחה כיחידה אחת.
לא
בכל מקום שבו התקיימו מחנות משפחה היו
פרטיזנים יהודים . ההבדל המהותי בין פרטיזנים
ובין מחנה משפחה הוא במטרות השונות שהציבו לעצמן שתי המסגרות הללו : יחידת הפרטיזנים -מטרתה העיקרית הייתה לחימה בנאצים , ואילו עיקר מטרתו של מחנה משפחה הייתה הצלה, והלחימה באויב
נתפסה בו כמטרה משנית.
מחנה משפחה היה דרך הצלה אפשרית רק באזורים
שבהם היו שטחי יערות גדולים. אזורים כאלה
אנו מוצאים ברוסיה הלבנה, בפולסיה ובצפון וולין . רובם המכריע של מחנות המשפחה ,
בפרט הגדולים שבהם, התקיימו באזורים האלה.
מחנות משפחה בודדים, בני עשרות משפחות
התקיימו גם בגליציה המזרחית , בסביבות
לבוב וסטניסלבוב ( stanislawow) וגם באזור לובלין .
מחנות המשפחה
היו מורכבים ברובם המכריע מיהודי
עיירות וכפרים , שמוצאם מקהילות שמספר היהודים בהן נע בין מאות ועד לאלפים
אחדים . עיירות אלו שכנו ברובן בקרבת
יערות , ובעיני היהודים האלה היער לא היה
רחוק וזר מקהילות גדולות יותר.
תושבי גטאות הגיעו ליערות אחרי התמרדות
והעלאת הגטו באש החל משנת 1942.
רבים מיהודי מחנות המשפחה נספו במצור
שהטילו הגרמנים , לא מעטים מצאו את מותם מידי קבוצות שונות ששכנו ביערות , ביניהן
פרטיזנים סובייטים , פרטיזנים פולנים ( ארמיה קריובה, א"ק) וכוחות של לאומנים
אוקראינים .
לא
מעטים נרצחו בידי איכרים מהסביבה , היו
שמתו ממחלות ומרעב, והיו גם כאלה
שניצלו כאשר האזור שוחרר ע"י הצבא הסובייטי בקיץ 1944 .
ניתן להניח שמספר היהודים שניצלו במחנות
המשפחה ביערות אינו עולה על 10,000 איש.
המצב הבטחוני בפאתי היערות החל מ1942 היה קשה . יחידות גרמניות היו
מגיעות ליערות על מנת לצוד יהודים .
שגרת החיים של מחנות המשפחה התאפיינה בבעיות בטחון ,
בניידות גבוהה ממקום למקום לאור
ידיעות על פעולות גרמניות
צפויות או בעקבותיהן . בדאגה מתמדת
להשגת מערכי מזון ובהסתגלות למציאות הקשה של היער.
המצודים הגרמניים הגדולים נגד הפרטיזנים היו סכנה חמורה למחנות המשפחה. בשנים 1942-1944 נערכות מצודים כאלה בכל היערות שבהם היו יהודים . בזמן מצוד הקיפו אלפי חיילים גרמניים את היערות כדי למנוע בריחה, וכוחות נוספים סרקו את היער מבפנים. מחנות המשפחה היו לקורבן העיקרי במצודים הללו. הניידות המוגבלת של המחנה שכלל נשים וילדים , היעדר התראה מוקדמת שתאפשר הסתלקות מאזור הסכנה, האיסור שחל על מחנות המשפחה מצד הפיקוד הפרטיזני לנוע כקבוצה בעקבות הפרטיזנים הסובייטים שפרצו דרך המצור הגרמני – כל אלה היו בעוכרי מחנות המשפחה .
הדרכים להצלה במצור
הגרמני היו בריחה לאזורי ביצות בלתי
חדירים כמעט והכנת בונקרים תת-קרקעיים.
אלפי יהודים ממחנות משפחה מצאו את מותם במצודים הגרמנים שנערכו
ביערות וולצ'ה -נורה באוקטובר 1942 ,
ביערות ליציאן בדצמבר 1942.
מקור
וקרדיט :
אברהם מילגרם ( עורך) , עלה אתי בגורלי :
יהודים מצילים יהודים לנוכח ההשמדה, אסופת מאמרים , הוצאת יד ושם 2014 .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה