בנימין
אנוליק , רוץ אל השער בני , קורותיו של נער בגטו וילנה ובמחנות באסטוניה 1941-1944
הוצאת
בית לוחמי הגטאות 2022.
בנימין
(ביניה) בן משה וסוניה אנוליק נולד בשנת 1926 בוילנה, אח לניסיה (ניסן) (1921).
אביו היה מנהל חשבונות. אימו (מיילדת) ואחיו (מנהל חשבונות). ביניה למד בבית ספר
עברי מסורתי "תושיה" שהיה ליד ביתם ברחוב שופנה 3.
עם
התקרבות הצבא הגרמני אל וילנה ביוני 1941, עזב הצבא האדום את העיר וזמן קצר לאחר
מכן, בנימין ומשפחתו הוכנסו לגטו וילנה . אחיו ניסיה שעבד בבית החולים היהודי,
סידר להם חדר בדירת עובדי בית החולים. ב-3.9.1943 החלה האקציה בגטו וילנה . הנער בנימין
(ביניה) היה לבד בבית, רץ לבית החולים
היהודי בוילנה ושם הוסתר על ידי אחיו במחסן בגדי החולים.
בחוץ
נשמעו צעדים. אימו הגיעה אליו הניחה תרמיל על גבו וצעקה: "רוץ אל השער
בני", אל המשאית שבה היה אחיו ויהודים מהגטו, שהוצעדו לרכבת שהובילה אותם
למחנה לעבודות כפיה בקלוגה שבאסטוניה. בסוף ספטמבר 1944 שוחרר המחנה על ידי הצבא האדום.
ב-2002
תחת השם "רוץ אל השער בני" (הוצאת בית לוחמי הגטאות), הביא בנימין
אנוליק ז"ל בעדות ישירה ובגוף ראשון את
סיפורו האישי של נער יהודי מווילנה, שעבר את ימי הכיבוש הנאצי בגטו ובמחנות הריכוז
באסטוניה,
מתוך
הספר המרתק של בנימין אנוליק ז"ל :
"נולדתי
במאי 1926 בווילנה בפולין, הצעיר מבין שני אחים. אבי היה מנהל חשבונות ראשי ומורה
בבית הספר למנהלי חשבונות. אמי הייתה אחות מיילדת. למדתי בבית הספר העברי '
תושייה' עד כיתה ח' . שפת הלימוד בבית
הספר הייתה עברית, בהפסקות דיברנו בינינו פולנית. בבית דיברו הוריי רוסית. כל
הדיירים ברחוב שלנו היו יהודים.
ביוני
1941 נכבשה וילנה על ידי הגרמנים. החלו הגזירות כנגד היהודים. נאלצנו לענוד טלאי
צהוב, יהודים רבים נתפסו ברחוב ובבתיהם והועברו לבתי סוהר, חלקם הועברו ליערות
ונורו. שלושה חודשים לאחר מכן גורשו כל יהודי וילנה לגטו.
בגטו וילנה
הוקצה לנו חדרון בתוך דירה בה התגוררו יחד עשרים וחמישה איש. בחדרון היה לנו
שולחן, הורינו ישנו עליו ואחי ואני מתחתיו. אמי עבדה בגטו כאחות תינוקות בבית
היתומים שהיה בחצר בית החולים היהודי. אבי עבד אצל הגרמנים מחוץ לגטו ואחי עבד
במנהלת בית החולים היהודי ..
במשך
שנתיים התקיימו אקציות רבות אשר כללו חטיפת יהודים מרחובות ומדירות מסתור והובלתם
לפונאר עד ספטמבר 1943, אז החל חיסול גטו וילנה שנמשך כשבועיים. אחי
ואני הועברנו למחנות באסטוניה, אבי הועבר בנפרד לארץ זו ואמי נספתה בימי
חיסול הגטו.
באסטוניה
עברנו שישה מחנות שונים, הקשה מכולם היה מחנה קלוגה (Klooga) שם
פגשנו את אבי ודודי."
אודות
מחבר הספר :
בנימין
אנוליק, ממייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות וחבר הקיבוץ, ומי שכיהן בעבר גם כמנכ"ל
בית לוחמי הגטאות שנים ארוכות.
בנימין
אנוליק היה ממקימי התנועה להנצחת שמו ולשימור מורשתו של יאנוש קורצ'אק, ושימש
כמנכ"ל האגודה בישראל וחבר הנשיאות של האגודה הבינלאומית על שם קורצ'אק.
בנוסף
היה אנוליק חבר מועצת יד ושם, וחבר הוועדה להנצחת חסידי אומות העולם.
נפטר
בשנת 2018 . יהי זכרו ברוך !
ראו גם:
שעון
שקיבלו בנימין וניסן אנוליק מדודם ולדימיר פוטשטר לפני שנרצח (קישור לאתר "יד
ושם" )
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה