בתקופת השואה הייתה מרישין חלק מגטו לודז'.
במאי 1940 הוקם אגף לטיפול בגנים ובחלקות החקלאיות בגטו. לאחר מכן החלה החכרת
חלקות אדמה לעיבוד חקלאי במרישין.
מטרת הקמת האגף הייתה כפולה: האחת לקדם
אידאולוגיה של ערכי הציונות -
עבודת אדמה והחיבור לאדמה. השנייה, לייצר מזון
עשיר ונוסף (ירקות ובשר) כדי לספקו לאנשי הגטו. זאת תוך כדי לימודים והכשרה חקלאית
לילדים ונוער.
מדריכי תנועות נוער הקימו במרישין קיבוצי הכשרה בהם ניסו לקיים פעילות
תנועתית ותרבותית. ראש היודנרט, מרדכי חיים רומקובסקי תמך בכך ויזם הקצבות מזון גדולות יחסית
לחברי ההכשרות במרישין.
רומוקוסקי ראה בפעילות תנועות הנוער, את המשך ההכשרה של הנוער הציוני לקראת
העלייה לארץ ישראל.
בקיץ 1940 היו במרישין מעל עשרים קבוצות ציוניות ובהן כמעט אלף חברים, וכן קבוצות לא ציוניות של צוקונפט )תנועת הנוער של הבונד ) וגםשל אגודת ישראל.
במרישין קמו גם קבוצות נוער על סמך היכרות מבית הספר, רובן ציוניות. חלקם הקימו תנועה בשם "חזית דור בני המדבר" (חדב"מ).
חברי ההכשרות עסקו בעיבוד אדמה, בהדרכה
בבתי יתומים, סיוע בבתי חולים ובתי תמחוי ובסלילת דרכים. הם קיימו פעילות תרבותית
וחינוכית בהתאם לאופי הרעיוני של הקבוצה, בעיקר לימוד עברית והיסטוריה יהודית.
מאות מצעירי הגטו הגיעו לפעולות במרישין. נערכו ערבי שירה וריקוד וכן אזכרות
לאישים.
בסוף 1940 שבו רבים לבתי הוריהם בגטו עקב
הרעב. במקביל החלו רבים לעבוד בגטו במפעלים ("רסורטים"). עד מרס 1941
פורקו הקיבוצים במרישין. ב-1943 פסקו הגירושים והפעילות התנועתית התחדשה עד לתום
ימי הגטו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה