עצוב ומחריד: מיצב פריטים של ילדים יהודים שנרצחו בשואה

 

מאיה כהן

 "טלאי צהוב" מציג מגוון חפצים אישיים של ילדים ששהו בגטו טרזיינשטאט, שרבים מהם נשלחו אל מחנות המוות ונרצחו • מעט מהם נמצאים עימנו לספר את עדותם

"טלאי צהוב", כך נקרא המיצב החדש שנפתח בבית המשפט העליון לזכרם של ילדים יהודים שנרצחו בשואה.

במיצב מוצגים מגוון פריטים של ילדים ששהו בגטו טרזיינשטאט, שרבים מהם נשלחו אל מחנות המוות ונרצחו, ורק מעטים שרדו. חלק מהמוצגים נמצאו עם שחרור הגטו ואחרים נתרמו על ידי ניצולים שחלקם עלו לישראל לאחר השואה. מעט מהם נמצאים עימנו לספר את עדותם.

בין החפצים האישיים שמוצגים במיצב: משחק, כרטיס ברכה ומכתב, פנקס ופתק כתוב - כולם של ילדים שחיו בגטו וכולם מספרים את סיפור חייהם שהיה טבול בפרידה ופחד, בכאב ורעב ובגעגועים ותקווה של ילדים שמנסים לייצר שגרה במציאות של מלחמה.

גטו טרזיינשטאט (צ'כוסלובקיה) הוקם בשנת 1941 על ידי הרייך השלישי של גרמניה הנאצית ונסגר בשנת 1945. הגטו שימש כמחנה ריכוז ומעבר של יהודים מארצות אירופה אל מחנות המוות במזרח אירופה. הגטו תפקד, מסיבות פוליטיות, לפרק זמן, כ"גטו לדוגמה".

לפיכך, הדבר אפשר, באותם ימים, למבוגרים ולילדים השוהים במקום לזכות לטיפול בריאותי, חינוך, פעילות חברתית, ולאפשרות ליצור. המוצגים בתערוכה נמצאו בגטו, במידה רבה, כתולדה של המגמה התעמולתית הזו שהפעילה גרמניה הנאצית.

מקור וקרדיט :

מאיה כהן

קישור לכתבה

הסוף המר של 2 ילדים יהודים במסתור בהולנד

 

רפאל אלטמן נולד בברלין ב-24 בספטמבר 1937. הוא היה ילד יהודי, בנם של קורט וגרייטה אלטמן. הוא היה הבכור מבין שלושה ילדים. כשהיה עדיין תינוק, הוריו נמלטו מהמשטר הנאצי בגרמניה והתיישבו בדן האג, הולנד.

בדן האג נולד אחיו הקטן של רפאל, מרטיין (5 בנובמבר 1940). מאוחר יותר עברה המשפחה לזייסט, שם התגוררה ברחוב P.C. Hooftlaan 64. בשנת 1942 נולד תינוק קטן נוסף למשפחה.

בשלב זה, הנאצים פלשו להולנד וכבר גירשו אלפי יהודים למחנות המוות. כשראו זאת, הוריו של רפאל החליטו להסתתר. לרוע המזל, רפאל הקטן ומרטיין נאלצו להיפרד מהוריהם ומהתינוק, שהסתתרו במקום אחר.

מקום המסתור בהולנד של 2 הילדים היהודים נחשף ע"י הלשנה של הולנדים .

רפאל ומרטיין נבגדו והוסגרו  בתחילת מרץ 1944. ב-26 במרץ 1944, לפני שמונים ואחת שנים, הם נרצחו בתאי הגזים באושוויץ. לא הייתה להם משפחה שליוותה אותם. רפאל היה רק ​​בן שש. מרטיין היה אז פעוט  בן שלוש.

הוריהם ואחיהם התינוק שרדו את המלחמה. אחותם, סופיה, נולדה ב-1949 ועדיין בחיים. 

רפאל ומרטיין יהיה זכרם ברוך !!

I Came Alone - הגעתי לבדי

  

אתר זה הוא חלק ממיזם חינוכי ייחודי שבו תרגמו תלמידי מרכז חינוך ליאו באק את סיפוריהם של ילדי הקינדר-טרנספורט מתוך הספר I Came Alone. 

כאן תוכלו למצוא מידע אודות המיזם, את הסיפורים המקוריים בשפה האנגלית ולצידם את התרגום לעברית.

קישור לאתר

תודה לד"ר רות אש על המידע ועל הפרויקט החינוכי החשוב של תלמידי ליאו בק בחיפה

הקדמה מאת ברטה לוורטון העורכת והמוציאה לאור של הספר: 

חברים וקוראים יקרים, 

ספר זה הינו פרי מאמץ משותף של הילדים שהגיעו לאנגליה לפני חמישים שנה, בין ה-2 לדצמבר 1938 ל-1 בספטמבר 1939 ללא לווי הוריהם על מנת למצוא מקלט מהרדיפה הנאצית. היותנו יהודים הייתה פשענו היחיד, לעתים אף חצי או רבע יהודים. 

בעקבות ליל הבדולח, הידוע לשמצה, ב-9 בנובמבר ,1938 הלילה שבו בתי תפילה יהודיים בגרמניה ובאוסטריה הוצתו, רכוש יהודי נופץ ויהודים רבים נאסרו ונרצחו, אז החל העולם לעמוד על הזוועה העתידה להתרחש. 

בריטניה הציעה אשרות כניסה לעשרת אלפים ילדים, החל מגיל שלושה חודשים עד גיל שבע-עשרה. היה זה צעד רחום שאין שווה לו בשום מקום אחר בעולם. היה זה ניסיון חלקי לפצות על סירובם לפתוח את שערי פלשתינה, פעולה שיכולה הייתה להציל מספר רב של יהודים מאירופה. 

הטיפול בילדים אלה דרש עבודה רבה מאד מאנשים רבים ומזרמים שונים. הוקמו ועדות להקמת אכסניות ולמציאת בתים. כסף רב נאסף מאחר ונדרשו חמישים פאונד לילד, על מנת שלא להיות לעול על המדינה, וכמובן היה גם צורך לטפל בילדים עם הגעתם. כמחצית מהילדים שוכנו באכסניות והמחצית השניה בבתים פרטיים, יהודיים ולא יהודיים. ספר זה צר מלהכיל ולהזכיר את כל האנשים והארגונים השונים שלקחו חלק בהצלתנו. 

הרשו לי להצהיר שאינני היסטוריונית ולא היה באפשרותי למנות את כל מי שעשו עבודה נפלאה למעננו, אך בחלק מהסיפורים תמצאו אזכור של אלו שעזרו. כל מי שתרמו לנו סיפורים הסכימו לציין שמות ופרטים על מנת לשוות נופך אותנטי לסיפוריהם. רוב הילדים איבדו את הוריהם בשואה והפכו לחלק מההיסטוריה.

קישור  

 

הנערה אסתושה גרינשטיין שורדת גטו לודג' ואושוויץ

 

 מאת: דניאלה יעקבי

אמא שלי אסתושה גרינשטיין שורדת גיטו לודג' ואושוויץ ועדה במשפט אייכמן הייתה עדה במשפט אייכמן כשהייתי ילדה בכיתה א'.

היא לא נולדה בלודג' שבפולין .

היא נולדה בירושלים המנדטוגית ב30.8.1925 בבית החולים שערי צדק הישן.

המיילד שלה היה פרופסור וואלאך.

ובסבתי ובאמא שלי שנולדה שם טיפלה ה"שווסטר זלמה".האחות המיתולוגית ויד ימינו של פרופסור וואלאך.

למשפחת אביה של אמי ,מנחם מנדל גרינשטיין שהיה יליד העיר לודג' ,היה בית חרושת לטקסטיל ברחוב קילינסייגו.

והמשפחה כולה התגוררה בפלאץ וולנושצ'ה (כיכר החירות) 11.

סבי שהיה טכנאי טקסטיל נסע לצביקאו שבזאקסן שבגרמניה הוויי ארית ולמד שם בגרמניה הנדסת מכונות לתעשייה הקלה .

אחרי סיום לימודיו ונסע לפלשתינה א"י המנדטורית ב1924 יחד עם סבתי רחל ועם שני בניו הקטנים.

אמי אסתר(אסתושה) נולדה כבר ב1925 בירושלים המנדטורית.

לאחר שפרצו המאורעות בתרפ"ט ואירע הטבח בקהילת יהודי חברון,שבה משפחת גרינשטיין ללודג' לפי בקשתו של אבי סבי,אליאש גרינשטיין שמסר לבנו מנחם מנדל לנהל את בית החרושת המשפחתי לטקסטיל.

אמי ושני האחים שלה למדו בבית הספר העברי "יבנה".

עם פרוץ מלחמת העולם ה2 הם נכלאו בגיטו לודג'.

אמא שלי אפילו לא הספיקה ללמוד בגימנסיה .

ב30.8.1939 מלאו לה 14 שנה.

והיא נאלצה להפסיק את לימודיה.

היא השתייכה לחבורת הצעירים מתנועות הנוער הציוני שנקראו "בני דור המדבר"

ושם הייתה לה מדריכה בשם רחל ביהם

שאודותיה כתב המשורר חיים גורי את השיר המזעזע "סעי רחל ברכבת וראי לאן נוסעת היא" .

אמא שלי צולמה ע"י צלם הגיטו הנריק רוס כשנאמה לפני הקבוצה שלה ביום האזכרה למותם של הרצל וח.נ.ביאליק דיקלמה לפניהם בעל פה בעברית את חזון העצמות היבשות (פרק ל"ז בספר יחזקאל).

ואחר כך אמרה להם;"הרימו את ראשיהם על אף הרעב הסבל וההשפלה כי אנחנו עוד נזכה לראות במפלתם של הגרמנים".

התמונות הללו בהם צולמה נמצאו על חורבות הגיטו.

ב1944 ב30.8.ביום הולדתה ה19 היא נלקחה עם הוריה ושני האחים שלה בטרנספורט לאושוויץ.

היא איבדה באותו היום את אחיה הבכור ואת שני הוריה.

וגם את בני המשפחה המורחבת.

היא שרדה את אושוויץ

ואתה שרדו בן הדוד של סבי פישל גרינשטיין

ואח אחד שלה.

את אבא שלי זאב שטרסמן היא פגשה כשהגיע ללודג' כשליח מטעם ארגון "הבריחה" במדי החטיבה היהודית הלוחמת.

הוא היה יליד דאנציג והגיע בדקה ה90 עם עליית הנוער לפלשתינה א"י ב1938 והתקבל להכשרה בכפר גלעדי .

הוא היה יליד ה1.9.1921.

ב1.9.1939 מלאו לו 18.

הוא התגייס לארגון ה"הגנה".

אח"כ חוייל בסרפנד ושירת ב"באפס" ומשם הוא הועבר לחי"ל (החטיבה היהודית הלוחמת) ושירת בגדוד הראשון.

אני ואחותי מאיה כבר נולדנו בארץ .

מקור וקרדיט : דניאלה יעקבי.

 

1942 : מי השוטרים שצייתו לפקודה לעצור תינוקת בת שנתיים, אצל המינקת שלה, ולכלוא אותה?

 

יומן
הלן בר
תרגם מצרפתית: ניר רצ'קובסקי
הוצאת מודן
287 עמודים 

הלן החלה לכתוב את יומנה באפריל 1942 

ב-7 ביולי 1942, כחודש לאחר שנעצר אביה במסגרת אחד המעצרים של יהודי פריז, היא מתייצבת יחד עם אחותה דניז וגיסתה של אחותה, ניקול, במשרדי האוז'יף שברחוב טהרן. הפקיד שפגשו, מר כץ, אמר להן: "אין לכן מה לחפש פה! יש לי עצה אחת לתת לכן: סעו מכאן"3, אך כשהלן הצהירה בפניו שאין בכוונתן לעשות זאת, הוא נתן להן תעודה לפיה הן מועסקות על  ידי האוז'יף בטיפול בילדים, תעודה שהעניקה הגנה כביכול מפני הרדיפות. על אחת מחוויותיה במסגרת עבודתה באוז'יף היא מספרת ב-9 בנובמבר 1943:

"הבוקר לקחתי לבית החולים לילדים קטנטונת בת שנתיים וחצי, [...]. בבית החולים היא כל הזמן בכתה וקראה "אמא" באופן לא רצוני, אוטומטי. אמא, הזעקה שעולה מאליה על שפתינו כשכואב לנו או כשעצוב לנו, כשהבחנתי בצמד ההברות האלה מבעד ליפחותיה, נרעדתי. אמה ואביה גורשו, היא הופקדה בידי מינקת, ובאו לעצור אותה! היא היתה במשך חודש במחנה פוּאַטייֶה........מי השוטרים שצייתו לפקודה לעצור תינוקת בת שנתיים, אצל המינקת שלה, ולכלוא אותה? זו הרי ההוכחה הקורעת-לב ביותר לרמת השפלות והטמטום שאליהם התדרדרנו. זה מה שמייאש."

מקור המידע  וקרדיט

מיכל סטרנין, אתר יד ושם

נינטה פלדמן, בת 6 , ילדה ניצולה שואה ביוון, מסתתרת בהרי יוון

 

ניצולת השואה נינטה פלדמן  שהייתה  ילדה בשואה זוכרת כיצד נמלטה מבית דודתה והסתתרה במבצר יווני עתיק כדי להגן על עצמה מפני נפילת הפצצות של הגרמנים במהלך מלחמת העולם השנייה.

 ככל שהחיים נעשו מסוכנים יותר עבור היהודים שחיו בעיירתם אגריניו, יוון , נינטה ומשפחתה חיפשו מקלט בכפר יווני הררי מרוחק שנשלט על ידי לוחמי ההתנגדות היוונית.

כדי להתחמק מסיורי הנאצים הגרמנים, היא ומשפחתה ברחו  לעתים קרובות במעלה ההר, והסתתרו במערות וביער. ואז, יום אחד בשנת 1944, הם ראו כוחות נאצים שורפים את הכפר היווני למטה , המקלט הבטוח האחרון שלהם.

בסתיו נסוגו הגרמנים מיוון, ומשפחת מטאס חזרה הביתה באוקטובר. נינטה הייתה בת 6. כ-126 מבני משפחתה של נינטה נרצחו באושוויץ.

נינטה היגרה לארצות הברית בשנת 1959, שלוש שנים אחרי אחיה. הוריה באו אחריה כמה שנים לאחר מכן. היא התיישבה באזור וושינגטון הבירה, שם פגשה ונישאה ללויד פלדמן. יחד יש להם בת אחת.

נינטה לימדה בבתי ספר בוושינגטון ובמרילנד. כיום, נינטה מתנדבת במוזיאון הזיכרון לשואה של ארצות הברית.

Ninetta Feldman

 מקור המידע

United States Holocaust Memorial Museum

 לסיפור החיים באנגלית

רוסג'י דה ווריס ז"ל בת 10 , ילדה סקרנית עד רגעיה האחרונים

 

רוסג'י דה ווריס

רוסג'י , שנולדה ב-19 באוגוסט 1933 בהאג, הייתה ילדה יהודייה הולנדית עליזה וסקרנית . היא אהבה לטפס על עצים ולקרוא בספרים  - שמחות פשוטות ששיקפו את סקרנותה ואהבתה לחיים.

בשנת 1943, בגיל 10 בלבד, חייה של רוסג'י נלקחו באכזריות כאשר נרצחה  ע"י הנאצים במחנה ההשמדה סוביבור במהלך השואה.

אף על פי שקולה נדם מוקדם מדי, זיכרונה ממשיך לחיות - סמל לילדים רבים  בשואה שעתידם נלקח מהם באכזריות , אך אסור לנו לשכוח את שמותיהם וסיפוריהם לעולם.

אנו צוות פרויקט " ילדים בשואה"  זוכרים את רוסג'י Roosje de Vries