"כשהגענו לבודפשט אבא הכניס את ילדי
המשפחה לבית יתומים, הוא ואימא וסבתא מצאו מקלט בבית הרוס שאיתר בעיר ".
חמישים בתי ילדים הוקמו בבודפשט , רובם, לאחר
עליית " צלב החץ" לשלטון בהונגריה. בבתי ילדים אלה מצאו מקלט ילדים
יהודים עזובים, יתומים מאב, מאם או
משניהם. תנועות הנוער הציוניות קיבלו עליהן
את תפקידי הניהול, ההדרכה והספקת
המזון והציוד.
כותבת מאיה כץ בספר זיכרונותיה המרתק :
"את הילדים מבית היתומים שבו שהינו אספו הגרמנים והובילו לדנובה. היה קור
אימים , הם האיצו בנו להמשיך ללכת לכיוון
הנהר, אך רגע לפני מותנו הוודאי התחולל הנס : מטר פצצות שהתרסקו מכל עבר פיזר את
אנשי השיירה, כולל השומרים, שברחו כדי לחפש מחסה. "
"הייתה זו עבורנו הילדים הזדמנות
לברוח ולהינצל ככל האפשר. "
"אני וילדי משפחתי האחרים רצנו
לכיוונים שונים בבודפשט . . "
"הייתי לבד. לראשונה בחיי ללא אבא
שידריך אותי מה עלי לעשות . רצתי לעבר הבניינים ההרוסים בבודפשט שהיו בקרבת מקום.
מקצתם היו שרופים לחלוטין, אבל ההריסות היו מקום מסתור. הפעם החלטתי על גורלי בעצמי
, ילדה בעיר מופגזת עולה בלהבות. הסתתרתי בין הריסות הבניינים בעיר בודפשט ."
לאחר כמה שעות של הסתתרות במבנה נטוש בבודפשט
עברה, במקרה, במקום אישה הונגריה זרה ואספה את מאיה בת ה6 לביתה ודאגה לה למזון
ולינה.
כותבת מאיה כץ בספר זיכרונותיה המרתק :
" למשפחה של האישה שהצילה אותי היה מפעל
טקסטיל גדול. רק לימים הבנתי שהיא הייתה יהודייה ולא רצתה לחשוף את זהותה
פן תיתפס ."
"אינני יודעת מי היא והיכן היא כיום,
רציתי להודות לה על שהצילה את חיי, אני חבה לה תודה כמו לאם שנייה" .
"מפעם לפעם הייתי משקיפה על הדנובה.
לא ידעתי אז היכן יצחק , אחי שהיה גם בבית
היתומים בבודפשט. העיר הייתה אפופה עשן והדנובה , שהייתה יפה כל כך בימים
שלפני המלחמה הייתה צבועה בדם יהודים".
"אחרי המלחמה, כשנדמו קולות התותחים
ורק האימה וההריסות היו בכל מקום אבא מצא
את אותה אישה טובת הלב. "
הילדה מאיה כץ שבה להיות עם הוריה שהסתתרו אז
גם בעיר בודפשט .
מקור וקרדיט :
חנן עזרן, מאיה כץ, אני מוק – אף לא הגה :
סיפורה של מאיה כץ – ילדה בשואה , הוצאה עצמית, 2013 ( עמודים 83-86 ) .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה