הילד אורי אבן ניר ממחנה הריכוז טרנסניסטריה שהפך להיות טייס קרב מהולל בחיל האוויר הישראלי

אורי אבן ניר הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת אלוף משנה, שירת כטייס קרב בחיל האוויר והוא אלוף הפלות , פיקד על טייסות קרב ועל בסיס עציון.

אבן ניר נולד וגדל ברומניה.  

בתקופת השואה נרצח אביו והוא ואמו נשלחו למחנה ריכוז בטרנסניסטריה, משם נותק מאמו ונשלח לבוקרשט ולכפר בקרפטים והתאחד עם אמו רק בתום מלחמת העולם השנייה.

ביולי 1946 העפיל במסגרת קבוצה של תנועת גורדוניה לארץ ישראל באוניית המעפילים " הגנה"

הוא הצטרף לקבוצת השרון וגדל בקיבוץ יפעת עד גיוסו.

ב-1958 סיים קורס טיס (מס' 25) במגמת קרב. שירת כטייס מיסטר בטייסת 109 וב-1959 ערך את טבילת האש שלו כשהשתתף כמלווה לטיסות צילום בסוריה.

בהמשך שירת במשך כשנתיים כמדריך בבית הספר לטיסה ובהצבת חירום כטייס בטייסת 117. ב-1962 היה חלק מקבוצת הטייסים הראשונה בחיל האוויר שעברה הסבה למטוסי המיראז' 3 ונקלטו בטייסת 117.

שירת כסמ"ט א' בטייסת 109, טייסת מטוסי מיסטר והשתתף בהפצצות בסוריה במסגרת הקרב על המים.

לסקירה המלאה

דניאל אבידר : הילד מצעדת המוות שהפך למפקד אגד ארטילרי במלחמת יום הכיפורים

דניאל (דני) אבידר (פיינשטיין) (נולד ב-1932 הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת אלוף משנה, כיהן כמפקד אגד ארטילרי 213 במלחמת יום הכיפורים.

אבידר נולד בווילנה, אחד מחמישה ילדים של מרדכי ומרים פיינשטיין.

לאחר הפלישה הנאצית הועברה משפחתו לגטו וילנה,  ומשם הועבר למחנה הריכוז קייזרוואלד,  משם למחנה הריכוז שטוטהוף, לעבודה במספנות דנציג ולצעדת המוות.

מקור המידע

על דניאל אבידר בוויקפדיה

מדליקי המשואות תשנ"ט (1999) - סיפורו של דניאל אבידר - YouTube

 

המנגינה האחרונה של אברם (מוסיה) פינקנזון

פינקנזון נולד בעיר בלצי , בימינו בשטח מולדובה, לוולף ופניה פינקנזון. מילדותו למד נגינה בכינור . 

כשהיה בן חמש, העיתון המקומי כתב עליו כעל ילד-פלא, וניבא לו עתיד מוזיקלי מזהיר. ב-1941, בעת שהגרמנים פלשו לברית המועצות, נאלצה משפחת פינקנזון לברוח לעומק המדינה, והגיעה למחוז קרסנודר, לאוסט-לבינסק.

אביו, שהיה רופא מנתח, התקבל לעבוד בבית החולים הצבאי במקום. פינקנזון עלה לכיתה ה'. הוא הרשים את מוריו וחבריו לכיתה בידיעותיו ובתחומי העניין שלו. הוא חלם להפוך למוזיקאי מצליח. בין היתר ניגן לפצועים בביה"ח וביצע את המנגינות האהובות עליהם.

ב-1942 כבשו כוחות גרמניים את האזור. משפחתו, כולל סבתו וסבו וקרובים נוספים, נעצרו כיהודים. 

יחד עם יתר היהודים מהעיירה הם הובלו להוצאה להורג על גדת הנהר קובן.

כשהגיעו למקום ביקש מוסיה לנגן בפעם האחרונה וקיבל את אישור הגרמנים. הוא החל לנגן את "האינטרנציונל .

" הנאצים הרגוהו במקום.

 

מעשהו של פינקנזון הנער, הפך לאחר מלחמת העולם השנייה לסמל ולמופת בברית המועצות, לגבורה מול הפשיזם. 

שתי אנדרטאות הוקמו לזכרו וסיפורו סופר בין בתי הספר והפיונירים.

בהשראת הסיפור על פינקנזון הציג הבמאי פדריקו פליני בסרטו זיכרונות קטע שבו גרמופון משמיע נגינת כינור של האינטרנציונל ממגדל הפעמונים, דבר שמרגיז את הפאשיסט הבכיר שהגיע לעיירה והוא יורה בגרמופון עד להשמדתו.

מקור המידע

אברם פינקנזון – ויקיפדיה

עדויות : המחברת של פנינה שפיץ והציור המסגיר

"בתקופה מסוימת הייתי מוסתרת כנוצריה במוסד אשר שכחתי את שמו.

ילדות המוסד היו נערות שהצילו אותן מהרחוב במטרה ללמד אותן קצת תרבות כללית, קורסים בבישול, בתפירה וכו'.

בנות אלו היו בעלות שפה גסה, מעורבבת בביטויי סלנג שהיה לי קשה להבין. 

הן, מצידן, לעגו לשפה שלי, לנימוסים שלי ומעל לכל קינאו בי בגלל יציאותיי כל יום לבית ספר תיכון.

למרות הכול השתתפתי בעבודות בית כמוהן. 

בכל יום ראשון הלכתי לתפילות בכנסייה.

אבל הייתי שונה, והבנות גרמו לי להרגיש זאת. 
הבנות היו עושות לי מעשי קונדס שלפעמים היו מאוד אכזריים.

תמיד הייתי רעבה ומפוחדת.

לא רק שהייתי צריכה להתגבר על הפירוד מהורי, ומכל דבר שהיה יקר לי, נאלצתי גם להתמודד עם סביבה עוינת.

הרגשתי בודדה, בודדה מאוד במאבק על ההישרדות.

אני מניחה שזה היה הלחץ התמידי שדחף אותי יום אחד, בשעת הכנת שיעורי הבית, לקחת נייר ולצייר לעצמי טלאי צהוב ובמרכזו את המילה "יהודי" . 

זה היה אולי כדי להזכירני מי אני באמת.

בכל זאת זה היה טירוף. שמתי את הטלאי בילקוטי ושכחתי ממנו.

למחרת, בכיתה, המורה קראה לי לשולחנה כדי להציג את שיעורי. היא פתחה את המחברת שלי ו... קטסטרופה, הטלאי הצהוב היה שרוע במחברת.

קפאתי במקומי, ברכיי רעדו!

אבל היא, באדישות, בלי להסתכל עלי, לקחה את הטלאי הצהוב שלי וזרקה אותו לפח.

היו גם אנשים כאלה! "

פנינה שפיץ

אדר תשנ"ט / פברואר 1999

מקור וקרדיט : מי הם המספרים? מה עלה בגורלם? - עלומים

  על אגודת "עלומים" 

הילדה מרים טרופר ואחיה הפעוט הסתתרו בכפר של כורים

מרים טרופר (Cymbalista) נולדה ב-13 באפריל 1935 בלנס שבמחוז פא-דה-קאליי (Lens, Pas-de-Calais) להורים ממוצא פולני.

אחיה נורברט נולד ב-1939. האב היה חייט והיה בעל בית מלאכה. המשפחה התגוררה בלנס עד 1942. הוריה נתפסו בלנס ב-11 בספטמבר 1942, הועברו אל מחנה מאלין שבבלגיה ומשם, ב-26 בספטמבר ברכבת מס' 11, גורשו אל מותם באושוויץ ב-28 בספטמבר 1942.

מרים ונורברט הסתתרו במשך 3 שנים בכפר של כורים ליד לנס, ובני משפחת המהגרים הפולנים הלא יהודים סיכנו את חייהם להצלתם.

כיוון שבתום המלחמה לא חזר איש מקרוביהם מאושוויץ, שני הילדים המשיכו לחיות עם המשפחה הפולנית.

ב-1950 הועברו למוסד ילדים של OSE בוורסאי, וב-1953 עלו ארצה. מרים למדה הוראה והתחתנה ב-1955 בקיבוץ שדה-אליהו, שבו היא מתגוררת עד היום עם ילדיה ונכדיה.

מרים עסקה למעלה משלושים שנה בחינוך ילדי הקיבוץ, ואף ניהלה את בית הספר האזורי.

היא נוהגת לספר את "חייה" לתלמידי בית הספר.

מקור המידע

הילדה ז'קלין גולדברג נודדת עד סוף המלחמה ממסתור למסתור

יפה בן-ישר (Jacqueline Goldberg) נולדה בפריס ב-1931 למשפחה שבה 3 ילדים. ב-16 ביולי 1942 (מצוד הוול-ד'היב) נעצר אביה, נכלא בדראנסי, שולח משם לאושוויץ ונספה שם. אמה ואחותה הקטנה נעצרו גם הן ונכלאו במחנה הריכוז בון-לה-רולאנד Beaune la Rolaude, ואחר כך בדראנסי. אחותה שוחררה משם, אך אמה נכלאה בבית חולים.

יפה שהתה בכמה מוסדות לילדים, ולבסוף נקלטה במשפחה בוילקרן (Villecresnes) שבפרוורי פריס. מסוכן לה מדי לבקר בבית ספר, והאישה שבביתה היא מתגוררת מכניסה אותה כשוליה אצל יצרנית פאות נכריות המספקת תסרוקות לאופרה של פריס. אבל יפה חוששת שיסגירוה ונמלטת משם; ארגון OSE מוצא לה מקום במוסד שלו, ואחר כך מעביר אותה למוסד אחר ולמוסד שלישי, וכך היא נודדת עד סוף המלחמה ממסתור למסתור.

בשנת 1952 היא עולה ארצה, נישאת ועובדת בהוראה. יש לה 4 ילדים ו-16 נכדים.

מקור המידע

הכומר אלכסנדר גלסברג שהציל מאות ילדים יהודים בצרפת הכבושה

 אלכסנדר גלסברג נולד ב-1902 בעיר ז'יטומיר שבאוקראינה  אז באימפריה הרוסית.

 כיהודי, והוטבל לנצרות על ידי הוריו בגיל צעיר. בשנות השלושים היגר עם אחיו, וילה גלסברג (Vila), לצרפת, והחל ללמוד בסמינר לכמרים, שאותו סיים בספטמבר 1938. לבקשתו, הוצב גלסברג בליון, שם החל לפעול למען הפליטים. בצרפת התרכזו אלפי פליטים יהודים ולא יהודים שנמלטו מהנאצים, מגרמניה ומאוסטריה ומהפאשיסטים בספרד

בפקודת ראש הממשלה אדואר דאלאדיה, הוקמו ברחבי צרפת מחנות ריכוז עבור פליטים אלו.

לאחר הכיבוש הגרמני ב-1940 הגביר גלסברג פעילותו למען הפליטים, וב-1941 היה ממייסדי ארגון "הידידות הנוצרית" (Amitié Chretienne), שאיחד פרוטסטנטים כמרק בוניה ורולאן דה פורי, וקתולים כגון האב פייר שאייה, ז'אן-מארי סוטו, רוז'ה בראון ואחרים, אשר שיתפו פעולה עם ארגונים יהודיים בהצלת יהודים, בעיקר ילדים, על ידי הסתרתם והברחתם מעבר לגבול לשווייץ. פעילה חשובה בארגון הייתה הסטודנטית הקתולית ז'רמן ריבייר, שהתמחתה בהעברת כספים ומסרים בין חברי הקבוצה ובארגון מקומות מסתור ליהודים.

 גלסברג ושותפיו הנפיקו עשרות אלפי מסמכים מזויפים ותעודות לידה וטבילה כדי להסתיר את זהותם היהודית של בני חסותם. לגלסברג הייתה גם השפעה רבה על הקרדינל פייר-מרי ז'רליה, ראש הכנסייה הקתולית בצרפת הכבושה, אשר יצא לבסוף נגד מדיניותו האנטישמית של משטרצרפת של וישי וקרא למאמיניו לעשות מה שביכולתם כדי להציל יהודים. ז'רליה אף פרס את חסותו על ארגון הידידות הנוצרית ועל פעולותיו. קריאה גלויה זו של ראש הכנסייה הייתה בעלת השפעה רבה על מעורבותם של נוצרים רבים בהצלת יהודים בשואה.

גלסברג, האב פייר שאיה והכמרים האחרים, שפעלו עתה בחסות הקרדינל, לקחו תחת חסותם מאות ילדים, שהיו מיועדים למשלוח, לעתים ממש מתחנת הרכבת של ליון (שם עצרו הרכבות ממחנות הדרום בדרכם למחנה הריכוז דראנסי , והסתירו אותם.

אחת הפרשות הידועות ביותר היא פרשת הצלת 108 ילדים יהודים בליון .

-  1942 ב30 באוגוסט ארבעה ימים לפני-כן ביצעה המשטרה הצרפתית, בפקודתו של מושל המחוז אנז'לי (פקודה שמקורה בווישי, כמובן), אקציה בליון עצמה. 1,100 יהודים, כמחצית מהמספר המתוכנן, נתפסו ונכלאו בקסרקטין נטוש בוניסיו (Venissieux) הסמוכה, שם המתינו לגירושם לדראנסי.

במהלך שלושת הימים הבאים פעלה בוניסיו ועדה למיון העצורים, שבה השתתפו ז'ילבר לסאז', נציגי ארגוני הצלה יהודיים, וכן גלסברג וסוטו כנציגי הידידות הנוצרית. ועדה זו ניצלה את חוסר העקביות בהוראות מווישי, ופטרה כמחצית מהעצורים מגזירת הגירוש. בין הפטורים היו 108 ילדים, שגלסברג, ששלט ביידיש,  הצליח לשכנע את הוריהם שיפקידו אותם בידיו.  בבוקר יום שבת 29 באוגוסט הועברו הילדים למנזר כרמליטי נטוש בתחומי העיר.

בינתיים סירב המפקד הצבאי של ליון, הגנרל סן-ונסן, לשלוח גדודים להבטיח את עליית היהודים לרכבות הגירוש, דבר שאך הגביר את זעמו של המושל אנז'לי, שהבין שהוועדה הערימה עליו וביקש לשים את ידו על הילדים. אלא שבתוך 24 שעות הוברחו הילדים על ידי אנשי הידידות הנוצרית וארגונים יהודיים, כגון ארגון הצופים היהודים, והוסתרו כולם אצל משפחות אומנות ובמוסדות נוצריים בעיר.

אנג'לי פנה מיד לקרדינל ז'רליה ודרש את הסגרת הילדים, וזה כינס את ראשי "הידידות": שאיה, גלסברג, בראון וסוטו, בבקשה להעביר לו את כתובות הילדים. ייתכן כי ז'רליה עוד האמין שידידו משכבר, אנרי פיליפ פטן, לא ייתן להסגיר את הילדים לידי הגרמנים; ואולם הכמרים מסרו כתובות כוזבות, והמשטרה לא הצליחה לשים ידיה ולו על ילד אחד. פרשה זו היוותה את יריית הפתיחה לפעולות הצלה רחבות היקף, שבהן עסק הארגון מכאן ואילך.

ב-12 בינואר 2004 הכיר ארגון "יד ושם"  באלכסנדר ווילה גלסברג כחסידי אומות העולם ההכרה המאוחרת נבעה מהקושי להגדיר את האחים כלא-יהודים, תנאי להכרה בהם כחסידי אומות עולם.

מקורות המידע

אלכסנדר גלסברג – ויקיפדיה

הכומר המומר שהציל אלפי יהודים | היגיון בשיגעון

גיבורים רגילים - אלכסנדר גלסברג-צרפת כומר קתולי שפעל להצלתם..

הכומר שאהב געפילטע פיש - כללי - הארץ