כשהיה
בן חמש, העיתון המקומי כתב עליו כעל ילד-פלא, וניבא לו עתיד מוזיקלי מזהיר. ב-1941, בעת שהגרמנים פלשו לברית המועצות, נאלצה משפחת
פינקנזון לברוח לעומק המדינה, והגיעה למחוז קרסנודר, לאוסט-לבינסק.
אביו,
שהיה רופא מנתח, התקבל לעבוד בבית החולים הצבאי במקום. פינקנזון עלה לכיתה ה'. הוא
הרשים את מוריו וחבריו לכיתה בידיעותיו ובתחומי העניין שלו. הוא חלם להפוך
למוזיקאי מצליח. בין היתר ניגן לפצועים בביה"ח וביצע את המנגינות האהובות
עליהם.
יחד עם יתר היהודים מהעיירה הם הובלו
להוצאה להורג על גדת הנהר קובן.
" הנאצים הרגוהו במקום.
מעשהו של פינקנזון הנער, הפך לאחר
מלחמת העולם השנייה לסמל ולמופת בברית המועצות, לגבורה מול הפשיזם.
בהשראת הסיפור על פינקנזון הציג הבמאי פדריקו פליני בסרטו זיכרונות קטע שבו
גרמופון משמיע נגינת כינור של האינטרנציונל ממגדל
הפעמונים, דבר שמרגיז את הפאשיסט הבכיר שהגיע לעיירה והוא יורה בגרמופון עד
להשמדתו.
מקור המידע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה