בסתיו 1943 הוציא הימלר הוראה על חיסול כל הגטאות בחבל אוסטלנד. בעקבות זאת
בוטל הגטו והפך למחנה ריכוז וניהולו הועבר לידי האס אס.
ב-5 בנובמבר (לפי מקור אחר 3 בנובמבר) באותה
שנה נערכה אקציה לאיסוף הילדים בגטו. לביצוע האקציה הגיעו לגטו למעלה מ-20 משאיות
סגורות וחיילים מצבא השחרור הרוסי.
מפקד הגטו האופטשטורמפירר הרמן פורסטר (Hermann Forster) פנה ליודנראט והודיע שכל ילדי הגטו (מגיל 13 ומטה) יועברו לבית יתומים בקובנה ושני חברי היודנראט (אהרון כץ ובוריס קרתוּן)
יתלוו אליהם ויחזרו לגטו כדי לאשר שהגיעו ליעד בטוח. הורים שהתנגדו לשלוח את
ילדיהם צורפו גם הם למשלוח. באותו יום גורשו, על פי דיווח מפקד הגטו, 860 איש
מתוכם כ-500 ילדים והשאר זקנים וחולים.
סופו של הגטו
בתחילת
יולי 1944, הגיע הצבא האדום למזרח ליטא והגטו הופצץ. לכן הורו הנאצים ב-7 ביולי לפנות
את הגטו ולהעביר את יושביו למחנה הריכוז שטוטהוף ששכן ליד דַנצִיג בפרוסיה המזרחית.
ב-22
ביולי יצא המשלוח האחרון מהגטו ברגל לכיוון שטוטהוף. בשטוטהוף
נערכה סלקציה, הגברים נשלחו לדכאו וקאופרינג שבגרמניה,
הנשים והילדים להשמדה באושוויץ .
ראש
היודנראט מנדל לייבוביץ' נהרג באחת ההפצצות. מפעל הנעליים נהרס בידי הצבא הגרמני
ומפעל העור נפגע בהפצצות. הגטו נהרס במהלך הפצצה ארטילרית מסיבית של הצבא הרוסי ב26
ביולי.
ראו גם : עדותו של שמחה ברודנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה