ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט

ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט
אלפי עדויות של ילדים בשואה

יום ראשון, 23 באוקטובר 2022

משואה לגבורה – סיפורו של הרצל גואטה

 



מאת
הרצל גואטה

ארץ לידהתוניסיה   Tunisia

החיים בתוניס ובלוב

הרצל גואטה מספר:

נולדתי בתוניס (עיר הבירה) בשנת 1941. במהלך מלחמת העולם השנייה העבירו אותנו למחנה ריכוז בשם "מרסה פלאז" בעיר מרסה ליד חוף הים. במחנה הייתה צפיפות גדולה ואנשים רבים חלו. אני חליתי במחלת בטן שגרמה להתנפחות משמעותית של הבטן. הייתי במצב של סכנת חיים. למזלי, היתה אחות צרפתיה בשם קלארה, שלקחה אותי לבית חולים והצילה את חיי.

לאחר שטיפלו בי בבית חולים קלרה החזירה אותי אל הורי למחנה. במהלך המלחמה אבא שלי התגייס ללגיון הצרפתי להלחם נגד הנאצים. כשאבי התגייס העבירו אותנו לדירה במרסה פלאז', ליד המחנה. זו היתה דירה של יהודי שברח מהמקום. בדירה נשארנו אמי והילדים. משם עברנו לבנגאזי. אני לא זוכר את השנה. בבנגאזי גרנו בבית ערבי בשכירות. כשגרנו בלוב, קמה מדינת ישראל והחלו פרעות ביהודים בלוב.

העלייה לישראל

עם הקמת מדינת ישראל החלו פרעות כלפי יהודים. שרפו בתי עסק של יהודים, היו מרביצים ליהודים שורפים בתי כנסת ואף הורגים יהודים. בתקופה הזו יהודים לא יכלו לצאת מהבית. יום אחד אחי הגדול לא חזר מבית הספר. אמי ביקשה משוטר שילווה אותה לבית הספר בחיפוש אחר אחי. לאחר שמצאו אותו, בדרכם הביתה עם השוטר, התנפל עליהם פורע ופגע באחי פגיעה משמעותית. בשלב זה אבא שלי החליט לחזור לצרפת. עלינו על משאית לכיוון שדה התעופה ובדרך אנשים עצרו אותנו ואמרו לנו שמשה שרת בא לנאום ולשכנע את היהודים לעלות לישראל. אבא שלי היה ציוני וחלם לעלות לישראל ובמיוחד לירושלים, כל חייו. עלינו על האונייה לישראל שקראו לה "עצמאות". האונייה היתה דחוסה מאוד. אנשים שכבו בצפיפות על הסיפון.

חיים בישראל

כאשר הגענו לנמל העלו אותנו על משאיות והסיעו אותנו לבנימינה לכמה חודשים. בבנימינה שיכנו אותנו בצריף אנגלי עם גג עגול מפח. היה קר מאוד. ישנו על מיטות מתקפלות או על שמיכות על הרצפה. היינו מקבלים תלושים למזון – ביצים, קוקוס ועוד. היה מעט מזון. אחרינו הגיעו עולים ששיכנו אותם באוהלים. כשהיה גשם ושלג האוהלים קרסו על יושביהם. לעתים בלילה היו זעקות של ילדים ואנשים שבכו וצעקו. היו באוהלים תינוקות שנפגעו מהקור. אבי יצא בלילות לסייע לאנשים שאוהליהם קרסו. מידי פעם הציעו לנו לעבור לישובים אחרים, למשל: נהריה ובאר שבע.

אבא שלי לא הסכים להתפנות לשום מקום מלבד ירושלים. הוא החליט ליסוע לירושלים באוטובוס. שם פגש חבר ילדות – חיים לביא, שעבד בסוכנות היהודית. אבי סיפר לו שמנסה למצוא בית בירושלים והוא סידר לנו צריף פח מאלומיניום בתלפיות, ליד הגבול עם רמת רחל. הוא גם נתן לו משאית להוביל את המשפחה והציוד. עברנו לירושלים התחלנו ללכת לבית הספר אבל היה חורף מאוד קשה. ירד שלג עד לגובה מטר בגלל זה לא יכולנו ללכת לבית הספר עד שמזג האוויר יתייצב. אני וחברי .הטוב היינו לוקחים גרביים ויוצרים מהם כדור. כך שיחקנו כדור רגל היו זמנים שלא היה מים בברז אז הלכנו לעמוד בתור ומילאנו מים שהספיקו ליום .יומיים הבאים בגיל 13 היה לי בר מצווה ואחרי הבר מצווה מיד שלחו אותי ללמוד בישיבה. שם למדתי .שלוש שנים, אז עבדתי שנתיים והתגייסתי לצבא.

מלחמות ישראל והשירות בצבא

בצבא הייתי בגולני שנתיים וחצי. היו לנו אימוני חורף ואימוני קיץ. ביניהם היו לנו. מארבים בצפון ובדרום לפעמים גם בירושלים על הגבול עם ירדן: המלחמות שהשתתפתי בהן אני השתתפתי במלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור, מלחמת ההתשה ומלחמת שלום הגליל. במלחמת ששת הימים גייסו אותי למילואים. הירדנים כבשו את ארמון הנציב ואנחנו כבשנו אותו בחזרה מידיהם בקרב עקוב מדם. איבדתי הרבה חברים לנשק. פרסנו את הכוחות והירדנים הפגיזו אותנו. הקשר של המ”פ נהרג והמ”פ ביקש ממני להחליף אותו. היה קשה כי חיילים רבים נפצעו ונהרגו. מפקד הפלוגה חיזק אותי וביקש שאצמד אליו עם הקשר. נצמדתי למ”פ והתקדמנו לכיוון הארמון. הגענו לעמדה עד שירדה החשיכה והביאו קשר נוסף. אז קיבלתי הוראה לחפור שוחה. בזמן החפירה עבר ליד האוזן שלי פגז. ניצלתי בנס ונשכבתי במהירות בשוחה עד הבוקר. למחרת אספו אותנו לכיוון חברון.

במלחמת יום כיפור שוב גוייסתי למילואים. עלינו על משאיות והסיעו אותנו לדרום. אנחנו היינו ביחידה רגלית ועברנו דרך תעלת סואץ' מדרום. נלחמנו נגד הארמיה השנייה. התמקמנו במבנים והיינו בכוננות ושמירה. מידי לילה המצרים היו יורים לכיווננו ואנו השבנו אש. שהינו שם במשך חצי שנה.

במלחמת ההתשה הייתי במילואים ושני הצדדים ירו אחד בשני מהשטח שלהם. לכן קוראים למלחמה "מלחמת ההתשה" מכיוון שכל צד מתיש את הצד השני.

במלחמת שלום הגליל נכנסנו לשטח עויין, כבשנו אותו והתמקמנו בו. היינו עושים מארבים ובחלק מהזמן גם פיזרתי אוכל וציוד לחיילים שהיו פזורים בשטח. גם לאסירים ערבים סיפקנו מזון בעיקר. יצאנו משם עם החתימה על הפסקת אש.

חיים מקצועיים

לאחר שהשתחררתי משירות סדיר עבדתי כמכונאי על האונייה “הרצל” של חברת “צים” במשך שלוש שנים. תמיד חלמתי להיות ימאי ולטייל בעולם וזו הייתה בשבילי הזדמנות ללמוד מכונאות, ללמוד על העולם וגם להנות. היינו יוצאים מחיפה לארצות הברית, משם יוצאים באוניית נוסעים לאיים הקריביים. כל שבוע היינו מפליגים עם קבוצת נוסעים אחרת. לעתים היינו חוזרים לארץ ויוצאים חזרה לארה”ב ויוצאים לכיוון מקסיקו (אקפולקו).

לאחר שלוש שנים התחתנתי ואשתי לא רצתה שאמשיך להפליג. התמסדתי ועברתי לעבוד במפעל לחוטים כמכונאי. לאחר שסגרו את המפעל עברתי לעבוד בתעשייה הצבאית כמכונאי. עבדתי שם במשך שלושים ושבע שנים. בתחילה בירושלים ולאחר מכן בתל אביב. היינו מייצרים נשק לצבא.

אחרי שלושים ושבע שנים יצאתי לפנסיה. כיום אני בבית, מבשל, יש לי גינה ואני הולך למועדון של ניצולי שואה. כך אני מעביר את הזמן.

מקור וקרדיט : מאגר סיפורי מורשת – אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי ( קישור)


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הילדה היהודיה הקטנה בדיר החזירים

  נולדתי ב- Lens , עיירה בצפון צרפת, בשנת 1935. היינו צרפתים: הורי, שבאו מפולין, קיבלו את האזרחות הצרפתית עוד לפני הולדתם של הילדים. הסיפו...