בשבועות הראשונים באושוויץ אני לומדת את כללי ההישרדות . אם אתה יכול לגנוב חתיכת לחם מהשומרים, אתה גיבור, אבל אם תגנוב מאסיר, תאבד את כבודך, תמות ; תחרות ושתלטנות לא יביאו אותך לשום מקום, שם המשחק הוא שיתוף פעולה ; לשרוד פירושו להתעלות מעל צרכיך שלך ולהתמסר למישהו או למשהו שאינו אתה .

בשבילי, המישהו הזה הוא מגדה אחותי , המשהו הוא התקווה שאראה שוב את אריק  אהובי , מחר, כשאשתחרר לחופשי . כדי לשרוד אנחנו בונות לעצמנו עולם פנימי, מקום מבטחים, גם בעוד עינינו פקוחות . אני זוכרת אסירה שהצליחה לשמור תמונה של עצמה מלפני מאסרה, תמונה שבה היה לה שיער ארוך . היא הצליחה להזכיר לעצמה מי היא, שהבחורה שהיתה פעם עדיין קיימת . המודעות הזאת היתה בשבילה למפלט ששימר את
רצונה לחיות .

מקור וקרדיט :

ד"ר אדית אווה אגר , הבחירה : אפילו בגיהינום התקווה יכולה לפרוח, הוצאת מטר  2022

זהו קטע מתוך ספרה המדובר של הפסיכולוגית המוערכת ושורדת השואה ד"ר אדית אווה אגר, אשר נשלחה לאושוויץ כשהיתה בת 16, רקדנית בלט ומתעמלת. שעות לאחר שהוריה נספו, ד"ר יוזף מנגלה הכריח אותה לרקוד כדי לשעשע אותו. למען הישרדותה היא כמובן נענתה להוראתו.

בספרה הבחירה – אפילו בגיהינום התקווה יכולה לפרוח, שהיה לרב מכר עולמי, היא משלבת בין סיפור הישרדותה האישי עד לשחרור המחנה ב-1945, סיפור ההחלמה שלה וסיפוריהם של מטופליה – אנשי צבא, פצועי מלחמה ונפגעי טראומה פיזית ונפשית – להם סייעה להירפא בשיטה שפיתחה כפסיכולוגית קלינית.

בבסיס השיטה של ד"ר אגר עומדת הקביעה: איננו יכולים תמיד לשלוט במה שקורה לנו בחיים אך אנו יכולים לבחור כיצד להגיב למה שקורה לנו. ד"ר אגר בוחנת את הדרך שבה אנחנו נוטים לכלוא את עצמנו בתוך מחשבותינו ומראה לנו כיצד למצוא את המפתח לחירות.

אדית אגר הייתה בת שש עשרה כשחייה התרסקו. בערב חגגה עם הוריה ואחותה מגדה את ליל הסדר האחרון שלהם כמשפחה. בבוקר כבר גורשו לאושוויץ, שם איבדו אדית ומגדה את הוריהן. אחות אחרת, קלרה, כנרת מחוננת ומצליחה, נשארה במקרה בבודפשט, ועד תום המלחמה לא נודע לאדית מה עלה בגורלה.

ד"ר אדית אווה אגר , הבחירה : אפילו בגיהינום התקווה יכולה לפרוח, הוצאת מטר  2022

אדית אגר – ויקיפדיה

 

למידע נוסף , מאמר בעברית

ד"ר אגר, בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית, לקחה את סיפור חייה המדהים ופיתחה בעזרתו שיטה טיפולית ששמה את הדגש על כמה עקרונות פשוטים, כמעט אינטואיטיביים, שמעמידים במרכז את יכולתו של האינדיווידואל להתמודד עם הסבל הנורא ביותר – ולהחלים ממנו. במהלך הקריירה הענפה שלה היא לימדה והרצתה, העבירה הרצאות טד, טיפלה באנשים ובזוגות ובכל מי שרצה והכשירה מאות מטפלים.

בבסיס השיטה עומדת הקביעה שאנחנו לא יכולים לשלוט במה שקורה לנו בחיים – אבל אנחנו יכולים לבחור כיצד להגיב למה שקורה לנו. ואנחנו יכולים לוותר על עמדת הקורבן משום שאף אחד לא הופך אותנו לקורבנות, חוץ מעצמנו. לפני שיאשימו אותה בהאשמת הקורבן מדגישה אגר ש"בסבל אין היררכיה, אין שום דבר שהופך את הכאב שלי לגרוע או לטוב יותר מכאב של אחרים, אבל כדי להיות שורד, להיות אדם שיודע לצמוח, יש צורך בקבלה מוחלטת של מה שהיה ומה שיש".

השלב הראשון בדרך לריפוי הוא זיהוי הכאב וקבלת אחריות עליו במקום בריחה והדחקה. "במשך שנים ברחתי מהעבר שלי, מהטראומה שלי. אחרי שעברנו לארה"ב כל מה שרציתי זה להיות יאנקי דודל דנדי. התביישתי במבטא ההונגרי הכבד שלי, התביישתי בעבר שלי, לא רציתי שאף אחד יידע. היה לי סוד – אבל בעצם לסוד היה אותי", היא אומרת. "עברו שנים עד שהבנתי שאני לא יכולה להירפא אם אני לא נותנת לעצמי להרגיש. ואחרי שנרפאתי גם יכולתי לעזור לאחרים להירפא".

מקור  וקרדיט : סקירה של רונן טל