באחד מקטעי ההצגה מובא סיפורו של שלמה המאירי, שהיה בן 13 כשעלה
לאונייה, לאחר שהתייתם מאביו ואימו שנרצחו בשואה.
המחזאית והבמאית של ההצגה, מיכאלה בוקל, מספרת כי המאירי נולד בלבוב שבאוקראינה ו"כל המשפחה שלו נרצחה כך שלבסוף החביאו אותו במנזר. הוא למד את כל התפילות הנוצריות והתחנך כנוצרי. כשהוא היה על האקסודוס הייתה לו יומולדת 13 והם לקחו את השרשרת שענד והייתה עם צלב ונתנו לו במקומה שרשרת עם מגן דוד. ככה הוא בעצם נכנס מחדש לקהילה היהודית. רציתי לכבד אותו אז הכנסתי את הסיפור שלו למחזה, אבל רציתי גם להראות שאף על פי שהוא היה יתום, האנשים שעל הספינה הפכו בעצם למשפחה שלו. זו הייתה הדרך שלהם להתמודד עם המצב הזה".
רגע לאחר סיום הקטע של הבר המצווה, שבו מביאים ספר תורה קטן כדי לציין את האירוע, אני מבין שהמאירי, אוטוטו בן 90, יושב שורה אחת לפני. בסיום הסצנה הוא מחזיק את משקפיו בידיו ומנגב את הדמעות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה