שמי בני רקח, נולדתי בשנת 1941 בטריפולי שבלוב. כשנולדתי, הורי
נתנו לי את השם בנימין, אבל כולם קראו לי ננו. ילדותי הייתה קשה; גרנו בבית עם
חמישה אחים ולא היה לנו אוכל בשפע, אך הסתדרנו. טריפולי הייתה אז מרכז קהילה
יהודית תוססת, אך כשפרצה מלחמת העולם השנייה והגרמנים הגיעו לעיר שלנו, הכול השתנה
והפך קשה מאוד.
במהלך המלחמה, החיים נעשו קשים עוד יותר. היה הרבה פחות אוכל
ושתייה, ורבים מהשכנים שלנו ברחו מהארץ. אך משפחתי נשארה והתחבאה במשך חודש וחצי
עד שיכולנו לצאת. אבי היה עובד בניין ואמי הייתה עקרת בית שדאגה לנו. הייתי אז רק
בן 4.
יהודי לוב היו נתונים לתקופות של רדיפות, בעיקר במהלך מלחמת העולם
השנייה כאשר הצבא הגרמני השתלט על צפון אפריקה. משפחות רבות נאלצו להסתתר או
לברוח, והקהילה היהודית סבלה מאנטישמיות ורדיפות מצד המשטר הנאצי ומשתפי הפעולה
המקומיים.
העלייה לארץ ישראל והחיים ברמת גן
בשנת 1949, כשהייתי בן 8 וחצי, עליתי עם משפחתי לארץ ישראל. העלייה
הייתה חלק ממבצעי העלייה הגדולים של יהודי צפון אפריקה לאחר הקמת מדינת ישראל.
הגענו באונייה יחד עם מאות משפחות נוספות, בתקווה להתחיל חיים חדשים ובטוחים בארץ
הקודש. בהתחלה החשש היה שלא ישימו אותנו באותו מקום ביחד, אך למזלנו הצלחנו להישאר
מאוחדים.
עם הגעתנו לארץ, שיכנו אותנו במחנה עולים באוהלים, כמו רבים אחרים.
קיבלנו מעט מזון ותמיכה מהמדינה הצעירה, אך ההתמודדות עם התנאים הייתה מאתגרת.
אבי, שסחר בבדים בלוב, החל לעבוד כסוחר בדים גם בישראל, ואני התחלתי את לימודיי
בבית ספר עמישב תל גנים ברמת גן. לא היה לנו כסף אז יצאתי למכור קרח, יחף, ללא
נעליים ואת הכסף שהרווחתי הבטתי לאמא שתוכל לקנות מוצרי מזון בסיסיים ולהכין לנו
אוכל. אני זוכר את המאכל האהוב עלי ביותר שנקרא בזין, זהו מאכל העשוי מקמח שעורה
או מקמח חיטה, מים, ביצים, תפוחי אדמה ומוגש בדרך כלל עם רוטב עגבניות. מי שידו
היתה משגת היה מוסיף גם בשר. והייתי מחכה לחגים כדי להתענג עליו. כמעט ולא השלמתי
לימודי תיכון בגלל שהייתי צריך לעזור בכלכלת המשפחה אבל לבסוף השלמתי לימודיי.
השירות הצבאי בתותחנים
כאשר הגיע הזמן, גויסתי לצה”ל ושירתי בחיל התותחנים. השירות הצבאי
היה חלק חשוב ומשמעותי בחיי, שכן למדתי הרבה על אחריות, חברות ואהבת המולדת. חיל
התותחנים הוא אחד מחילות השדה המרכזיים בצה”ל, ואחראי על הפעלת תותחים ומערכות
ארטילריה שונות לתמיכה בכוחות הקרקע.
במהלך שירותי בתותחנים, השתתפתי במבצעים ופעולות צבאיות שהיו חלק
מהתקופה הסוערת של שנות ה-60 וה-70. תקופה זו כללה את מלחמת ששת הימים (1967)
ומלחמת ההתשה (1967-1970), שבהן חיל התותחנים שיחק תפקיד מרכזי בתמיכה בכוחות
הקרקע ובהתקפות על עמדות אויב.
במלחמת ששת הימים, חיל התותחנים היה חלק בלתי נפרד מהמערך הלוחם
שסייע בהשגת ניצחון מהיר ומכריע מול צבאות ערב. התותחנים נדרשו לפגוע במטרות
מדויקות ולעיתים נאלצו לפעול בתנאים קשים של קרב. במהלך שירותי, התמודדתי עם
אתגרים פיזיים ומנטליים, אך התחושה של לתרום להגנת המולדת הייתה תמיד מניע חזק
עבורי. הכרתי חברים שהם חבריי בלב ובנפש ועד היום אנחנו בקשר הדוק ועברנו ביחד את
כל הרפתקאות החיים.
החיים המקצועיים והקמת המשפחה
לאחר השירות הצבאי, התחלתי לעבוד בחברת “דן”. בתחילה עבדתי במוסך,
ולאחר מכן הפכתי לנהג אוטובוס. את אשתי פגשתי במקרה, כשהיא הייתה אחת הנוסעות בקו
67, הייתי ממתין לה כל יום באותה השעה בתחנה עד שהגיעה מהעבודה לנסיעה לביתה וכך
נוצר הקשר. ההיכרות הזו הובילה לאהבה גדולה, ובשנת 1967, אחרי שלוש שנים של
זוגיות, התחתנו.
מקור
וקרדיט : אתר הקשר הרב-דורי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה