רבקה פולק , הישרדות של ילדה בשואה , ביערות

  

בזמן מלחמת העולם השניה ב-1 בספטמבר 1939, ללא כל הכרזת מלחמה, פלשה גרמניה הנאצית לפולין. סבתא רבקה היתה ילדה בת עשר, בחורבישוב עיירה ליד לובלין.

היא צפתה מן החלון יחד עם הוריה וראתה כי בתחילה בא הוורמאכט (חיל היבשה של הנאצים), במצעד חיילים אופנועים וטנקים וכי במצעד נראה אייכמן צורר היהודים קורא הכרזות לוחמניות ומוות ליהודים. לפולנים היה חיל פרשים אך סבתא שמעה מהוריה שהפולנים נכנעו ללא קרב.

אחיה של סבתא שהיה בוגר ממנה ולמד רפואה באיטליה בא הביתה בספטמבר, לחופשת מולדת, אך עם פלישת הנאצים נרצח בדרכו הביתה.

אייכמן הכריז על מוות ליהודים. אבא של סבתא רבקה חשב כי סכנה גדולה צפויה לילדיו ולכן הוא פנה לבעל אחוזה שאיתו היה בקשר מסחרי, שילם לו כסף רב על מנת שיחביא את ילדיו בכפר, אך קלגסי הנאצים הגיעו גם לכפרים ובעל האחוזה אמר כי אינו יכול להחביא אותם יותר וכי יש כרגע איום על חייו, ולכן ביקש ממנה ללכת לדרכה.

אחיה הקטן של סבתא רבקה היה חולה ונפטר ואילו היא נדדה ביערות ובעיירות והציגה עצמה כיתומה וכך שרדה. כאשר שאלה את בעל האחוזה אם ידוע לו מה קרה להוריה אמר לה כי הם נספו יחד עם כל היהודים בלובלין. לדבריה לאורך כל המלחמה לא ידעה על קיומם של מחנות ריכוז לשם הובאו היהודים להשמדה.

בסוף המלחמה נאספה סבתא על ידי חייל מהבריגדה היהודית שאסף ילדים יהודים ששרדו את השואה וכך הגיעה לבית היתומים סלבינו שבאיטליה.

רבקה  עלתה לארץ יחד עם הילדים ושרידי השואה באנייה אנ"צו סירני שעשתה דרכה בים עד שהגיע לעתלית. בעקבות שלטון האנגלים בארץ ואי מתן העלייה לארץ, שהתה תקופה יחד עם השורדים במחנה עתלית, ומכאן הגיעה יחד עם קבוצת ילדים מפולין לבית הספר החקלאי עיינות.

בימיה הראשונים בארץ חוותה סבתא חוויה טובה ומעצימה לראשונה היתה לה תחושה של בית ושייכות, היא למדה עברית ועבדה בחקלאות במשק וברפת ומכאן הגיעה לביתה באביחיל, כאן הקימה משפחה יחד עם בעלה יעקב ויחדיו היו שותפים להתיישבות העובדת ולבניית הארץ.

אבי יעקב קרול, דור שני בארץ. למד חקלאות ואגרונומיה בבית הספר מקווה ישראל לאחר לימודיו שירת את מדינת ישראל בפלמ״ח.

מקור  המידע וקרדיט : מאגר הקשר הרב-דורי