כיצד ילדה בת שנתיים נשארת
לבדה למשך כמה ימים, סגורה בתוך מרתף? וכמה זה בלתי נתפס ביחס לאיך שאנחנו תופסים
היום ילדים.
עדות אישית של יעל רוזנר,
שורדת שואה, שאמא שלה החביאה אותה למשך שנתיים במרתף בגטו וילנה, כשהיא הייתה בין
הגילאים שנתיים-לארבע. הן היו רק שתיהן, ואמא שלה הייתה יוצאת מידי פעם על מנת
להבריח ילדים מהגטו, לפעמים לכמה שעות, ולפעמים לכמה ימים. סיפור מדהים ועצוב, שמתואר
באופן מקסים מנקודת המבט של ילדה כה קטנה.
"אין משחקים ילדותיים" - Yad Vashem
ראו גם : “זכרונות ממחבוא” יעל רוזנר
מהזווית
החינוכית : הבובה שלי – מזיכרונותיה של יעל
רוזנר (עיבדה לסיפור: ד"ר עדינה בר-אל.)
[PDF]הבבה שלי - מזכרונותיה של יעל רוזנר
|
כשלוחצים הלינק : זכרונות ממחבוא - עולה תמונה של פשטידה.
השבמחק