שלייפשטיין בבוכנוואלד, זמן קצר לאחר שחרור המחנה
ג'וזף שלייפשטיין (נולד ב-7 במרץ 1941) הוא אזרח
אמריקאי שנולד בפולין, שרד את מחנה הריכוז בוכנוואלד ממנו שוחרר בגיל 4 ונחשב לאחד
מניצולי השואה הצעירים ביותר. הוא הוחבא על ידי אביו בשק וכך אנשי האס אס לא גילו
אותו עם הגיעו למחנה. אסירים אחרים עזרו לאביו להחביא אותו במחנה וכך שלייפשטיין
ניצל עד לשחרור המחנה על ידי האמריקאים. לאחר המלחמה היגר עם הוריו לארצות הברית.
הוא לא דיבר על זיכרונותיו מהמלחמה, אף לא עם ילדיו. סיפור ההישרדות שלו התגלה
במקרה בשנת 1999, הוא אותר ונערך עמו ריאיון לעיתון.
הישרדות
שלייפשטיין נולד בגטו היהודי ליד העיר סנדומייז'
שבפולין, הוריו היו ישראל ואסתר שלייפשטיין. הוא ומשפחתו חיו בגטו סנדומייז' עד
לפינוי שלו ביוני 1942, משם הועברו לגטו צ'נסטוחובה ובו הוריו היו עובדי כפייה
במפעל מתכת. הוא הוחבא במרתפים, מפני שהשומרים הנאצים בגטאות היו תופסים ילדים
קטנים מדי מכפי לעבוד ושולחים אותם לתאי הגזים באושוויץ. זיכרונותיו מהילדות, בה
היה מוסתר במרתפים ובמקומות חשוכים, רדפו אותו במשך שנים, גרמו לו ל"סיוטים
נוראיים" והובילו אותו לפתח פחד מן המוות וסלידה לכל החיים משהייה בחשכה.
בשנת 1943 הוא וכל משפחתו גורשו למחנה בוכנוואלד.
עם הגעתם למחנה פקדו על הוריו לפנות ימינה, לצדו של המחנה בו הוחזקו עובדי הכפייה
ואילו הוא הופנה על ידי הנאצים שמאלה, לקבוצת הילדים הקטנים, הזקנים והנכים,
הקבוצה שאותה עמדו להוציא להורג. במסמכים של ארגון הג'וינט משנת 1947 נרשם על
הצלתו של שלייפשטיין "למרות הבלבול הכללי שנוצר בחלוקה לשורות, אביו של ג'וזף
מצא שק גדול, ועם אזהרה נוקשה לשמור על שקט מוחלט, הכניס את בנו בן השנתיים וחצי
לשק". השק, שהכיל את כלי האב לעיבוד עורות ומעט בגדים, אפשר את הברחתו של
ג'וזף אל המחנה, מבלי שהשומרים הבחינו בו. אמו של שלייפשטיין נשלחה בהמשך למחנה
ברגן בלזן. כל הקבוצה שנשלחה לשמאל המחנה הוצאה להורג.
במשך תקופה, שלייפשטיין הוחבא על ידי אביו בעזרתם
של אסירים גרמנים אנטי-פאשיסטיים אך לבסוף הוא התגלה. שומרי המחנה חיבבו אותו
והחלו להתייחס אליו כ"קמע המחנה": הוכנו בעבורו מדי מחנה קטנים, הוא
הועמד במסדרי הבוקר עם שאר האסירים והיה עליו להצדיע לשומר האחראי ולומר "כל
האסירים נספרו". למרות זאת, כאשר ביקרו במחנה בכירים נאצים שלייפשטיין היה
צריך להתחבא. הוא סיפר שבאחד מן המקרים הוא הועמד בשורה של אסירים שהייתה מיועדת
לחיסול, אך ניצל שוב בהתערבות אביו. אביו היה מוערך במחנה על יכולתו לייצר אוכפים
ורתמות. שלייפשטיין סיפר גם שפעם חלה מאוד ובמשך תקופה חי בבית החולים שבמחנה.
שחרור
שלייפשטיין ואביו שוחררו מן המחנה על ידי הצבא
האמריקאי ב-12 באפריל 1945. החיילים מצאו יותר מ-21,000 אסירים בבוכנוואלד, בהם
כ-1,000 קטינים, בעיקר בגילאי העשרה. שלייפשטיין צולם רבות ביום שחרור המחנה, באחד
מהצילומים הוא יושב על מכסה מנוע של ג'יפ של האו"ם. לו ולילדים קטנים אחרים
לא היה מה ללבוש בשל מחסור בביגוד, אז עשו להם בגדים ממדי החיילים הגרמנים. במסמכי
הג'וינט קיים תיעוד על זיכרונו מיום השחרור: "ג'וזף נזכר ביום ההוא באושר
מכמה סיבות. ראשית, מפני שמיום זה והלאה הוא לא היה צריך להתחבא. שנית, מפני שהחל
לקבל מנות גדולות יותר של אוכל ושתייה. ושלישית, ג'וזף זוכר את היום הזה בעליצות,
מפני שהיו "הרבה" נסיעות שהאמריקאים נתנו לו בג'יפים ובטנקים
שלהם".
לאחר השחרור, הג'וינט ארגן לו ולאביו טיפול רפואי
בשווייץ. לאחר מספר חודשים, הם חזרו לגרמניה כדי לאתר את אמו של ג'וזף והיא נמצאה
לבסוף בעיר דכאו. הם חיו בגרמניה במשך תקופה קצרה ואז היגרו לארצות הברית בשנת
1948 הודות לג'וינט. בארצות הברית הוא רואיין על ידי עיתונאי וצולם במדים שקיבל
בבוכנוואלד. הוא אף לקח חלק במשפט מחנה בוכנוואלד שהיה חלק ממשפטי דכאו בגרמניה,
מ-11 באפריל 1947 עד 14 באוגוסט 1947. שלייפשטיין העיד בעבור התביעה כנגד הנאשמים,
31 שומרים מהמחנה ואנשי סגל. מבין 31 הנאשמים, שכללו גם ארבעה אסירים מן המחנה
שהואשמו בפשעים כלפי אסירים אחרים, 22 נידונו למוות, היתר נשפטו לתקופות מאסר
ארוכות.
שלייפשטיין לא דיבר על שאירע לו במחנה, גם לא עם
ילדיו, במשך כמה עשורים. לאחר צאת הסרט של רוברטו בניני "החיים יפים",
על ילד שנכלא במחנה ריכוז, ארכיונאי של הג'וינט מצא מסמכים על סיפורו של ג'וזף.
בעקבות גילוי המסמכים ניסו לאתר אותו והוא נמצא בניו יורק. משפחתו התיישבה
בברוקלין עם הגעתם לארצות הברית ובנם השני נולד בשנת 1950. ישראל שלייפשטיין נפטר
בשנת 1956 ואשתו אסתר בשנת 1997. ג'וזף שלייפשטיין עבד בחברת AT&T במשך 25 שנה, ופרש
לגמלאות בשנת 1997.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה