בצילום למעלה : מלכת היופי לשנת 1956, ניצולת השואה רינה וייס
19 " במאי הוא יום ההולדת של רנה יעקבזון. כל שנה, כשהייתי מתקשרת, אחרי
ברכה ותודה, היא הייתה שואלת אותי, ואיך בעבודה, ומה את עושה, ומה שלום הילדים, מי
אצלך כבר חיילים, והיא הייתה מספרת מה היא עושה הבוקר ובמה היא עסוקה, על הנינים
ועל הארוחה המשפחתית שתהיה אצלה השבוע, ומה היא תכין או עכשיו מכינה. הקול שלה חם,
כאילו בניגוד גמור לגיזרה הדקה, של אישה שתמיד הכי יפה.
הבוקר התקשרתי, ענה קול אחר, שאלתי אם אפשר
לדבר איתה, להגיד לה מזל טוב. אחרי כמה שניות היה שקט, הקו כאילו התנתק מעצמו.
התקשרתי שוב, ואחרי שלום ניתקו. חשבתי, רנה היום בת 86, אולי הבוקר לא רק היא
בעצמה בבית, כמו תמיד, אולי מישהי מטפלת בה עכשיו?"
סיפורה של רינה וייס, היום רינה יעקבזון, ניצולת השואה שנולדה בקושיצה, סלובקיה, גורשה לברגן בלזן, גבארץ הגיעה לקיבוץ דגניה ב' ובגיל 19 הייתה סגנית מלכת היופי של ישראל. רינה, תמיד יפיפיה, שומרת באדיקות על פרטיותה עד היום הזה.
ב-1956 השתתפה בתחרות מלכת היופי צעירה שעברה את השואה. רינה וייס
היתה אז בת 19. שבע שנים בארץ. היא הגיעה ארצה בגיל 12, וגדלה בחברת נוער בקיבוץ.
אמנם היא הייתה הכי יפה מבין כל המועמדות, כתב גם נתן דונביץ' בעיתון הארץ כשהקדיש
חלק נכבד מטורו לתחרות היופי, אך לכו דעו מה הלך מאחורי הקלעים. רינה וייס באמת
היתה הכי יפה, אך לא בת הארץ ולכן לא זכתה במקום הראשון אלא במקום השני והוכתרה
בתור סגנית מלכת היופי של ישראל.
כנהוג יצאה לייצג את המדינה בתחרות בינלאומית: היתה זו תחרות מיס
עולם שהתקיימה אז בלונדון. הימים היו בין סתיו לחורף 1956, ימי מבצע סיני.
העיתונאים הבריטיים התעניינו בצעירה מישראל שהיה לה סיפור עיתונאי טוב. כתב של
הדיילי מירור הפגיש אותה עם אחד ממשחררי ברגן בלזן, מחנה בו נמצאה יחד עם אמא שלה.
הפגישה כמובן היתה מרגשת והצטלמה יפה, וההמשך אפילו יותר: גם בתחרות זו זכתה
ניצולת השואה מישראל במקום השני. במקום הראשון זכתה מיס גרמניה (המערבית) או
בלשונו של דוד בן-גוריון "גרמניה האחרת". בשביל רינה וייס זה לא היה משנה.
מקור
וקרדיט : הבלוג של ד"ר שרון גבע
הפוסט
של ד"ר שרון גבע בפייסבוק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה