משה קרבץ ז"ל: סיפור ההישרדות בשואה

 

הלך לעולמו משה קרבץ ז"ל

משה קרבץ, בנם של ליובה קרבץ לבית גיל ודוד קרבץ, נולד ב – 1931.

ב – 15/8/1941 נסגר הגטו בקובנה.

עד 13/7/1944 הייתה המשפחה ביחד בגטו. בתאריך זה יצאו ההורים ומשה לכיוון גרמניה. זלמן (אחיו של משה, יליד 1927) נשאר בגטו עם עוד כשמונה חברים חברי תנועת "ארגון ברית ציון" (אב"צ) בבונקר שהקימו. משה רצה להישאר עם אחיו אולם אמו קבעה: "זלמן גדול והוא יעשה מה שהוא רואה לנכון. אתה קטן ואתה תבוא אתנו." הנשים, וליובה ביניהן, הורדו במחנה שטוטהוף, האב ומשה הגיעו למחנה לנדסברג, מחנה בת של דכאו. בלנדסברג הופרד משה מאביו, ולאחר כשבוע נשלח בקבוצה של 131 ילדים לדכאו. גם שם שהו שבוע ומשם יצאה הקבוצה לבירקנאו. שני ילדים קפצו מהרכבת, אחד מהם נשאר בחיים ועלה ארצה. 

המשלוח הגיע לבירקנאו ב – 1/8/1944. בהגיעם לא עברו הילדים סלקציה. בראש השנה, 18/9/1944, עברה הקבוצה סלקציה ראשונה, ובעקבותיה נשלחו 60 ילדים (הצעירים ביותר) לתאי הגזים. ביום כיפור, 27/10/1944, נערכה סלקציה שנייה. כ – 30 ילדים שגובהם היה פחות מ – 135 סנטימטרים הושמדו. בתחילת נובמבר עזב משה את בירקנאו לבדו ונשלח למחנה עבודה בודי (Budy), חווה חקלאית בפיקוח האס אס, מחנה בת של אושוויץ. הוא נשאר שם עד המחצית השנייה של חודש ינואר 1945, מועד שבו פונו כל מחנות אושוויץ. האסירים יצאו בצעדת המוות, צעדו יומיים וחצי ואז הועלו לקרונות פחם פתוחים. 

ב – 23/1/1945 הגיע משה בקבוצה של 916 אסירים לבוכנוולד. בבוכנוולד הידרדר מצבו של משה. לפני פינויו של המחנה מצא לעצמו מסתור בצינור ביוב משום שהבין שלא יוכל לצעוד. לאחר כיומיים עזב את המחבוא, ואז הועבר, מפרפר בין חיים למוות, ל"צריף המתים". הצריף היה מלא, ומשה הונח מחוץ לצריף בערמת גופות. באותו יום או למחרת, ה – 11/4/1945, שוחרר המחנה על ידי הצבא האמריקני.

משה התעורר בבית חולים שהקימו המשחררים. הוא חלה בטיפוס וקדח מחום. משה נשלח לשווייץ להתאוששות ומשם עלה ארצה.

אחרי השחרור נשלח משה על ידי הצלב האדום לשיקום בשוויץ.

ליובה, אמו של משה, שוחררה משטוטהוף וחזרה לקובנה. שם מצאה בבונקר את הקופסה שבה הטמינה מסמכים, תצלומים משפחתיים ושירים שכתב משה בגטו. ב – 1946 נודע למשה שאמו בחיים. ב – 1955 עלה בידו להעלותה ארצה.

אביו של משה ואחיו לא שרדו. על פי ארכיון מחנה דכאו האסיר דוד קרבץ מת ב – 6/11/1944. זלמן נהרג בבונקר.

בארץ שימש משה בתפקידים בכירים במשרד החקלאות.

משנת 2000 משה היה ממתנדביו המסורים של ארכיון בית לוחמי הגטאות. הוא עסק בתרגום מסמכים מיידיש לעברית. תרגומיו היו בהירים, מדויקים, קולחים ומסייעו רבות לעבודת התיעוד הנעשית בארכיון.

יהי זכרו ברוך!!

מקור המידע וקרדיט :       Rami Neudorfer

קישור