ינינה אלטמן לבית השלס (, 2 בינואר 1931 – 24 ביולי 2022) הייתה סופרת וכימאית ישראלית, ניצולת שואה.
בעיני ילדה בת שתים עשרה שכתבה ינינה
השלס, ילידת העיר לבוב בפולין, הוא יומן תיעודי, הכתוב
מנקודת מבטה של מתבגרת יהודיה המתארת את הימים האיומים שעברה עם משפחתה והקהילה
שלה.
היא נולדה ב-1931 בלבוב, אז בפולין, וכיום
העיר באוקראינה . אביה היה עורך עיתון יהודי נפוץ ונרצח בפוגרום בידי אוקראינים.
עם פלישת הנאצים הועברה עם אמה למחנה הריכוז ינובסקה, ממנו גורשו יהודים אל מחנות
המוות. ב-1943, בסמוך להוצאות להורג, גירשה אותה אמה, שהתבצרה עם קבוצת מורדים
באחד המרתפים. "אימא בואי נמות יחד," הפצירה הילדה באמה, אבל זו, למרבה
המזל, לא רצתה לראות איך יורים בילדתה.
במרתף ההוא כתבה בת ה-11 שירים וזיכרונות.
בערבים, לאור האש שבערה בבור המוות לא הרחק, הייתה קוראת את סיפוריה ושיריה באוזני
נערות אחרות. מהמחנה הוברחה בידי חבר המחתרת הפולנית והוסתרה בבית פעילת מחתרת
אחרת. נתנו בידה מחברת ועיפרון כדי שתרשום את קורותיה. היומן, שהתפרסם לימים בכל
העולם, נמצא כיום בארכיון "בית לוחמי הגיטאות."
ב-1949 עלתה לבדה לישראל, שירתה בצה"ל
ולמדה כימיה בטכניון. כאן פגשה את אהבת חייה, לימים הפרופסור לפיזיקה קלמן אלטמן.
מכון וייצמן קיפח אותה. היא עבדה על תקן
מהנדסת וכך נשלל ממנה מסלול הקביעות והפרופסורה למרות מחקריה המזהירים. עם פרישתה
הכפויה מצאה מדען גרמני שקלט אותה במעבדתו ושם פרחה כמה שנים בשורת מחקרים מעולים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה