הפן המורכב והקשה שבסיפור הכיסוי של
הילדים היה הצורך להתאים להם את זהותם
החדשה השאולה . החיים לאורך זמן בזהות שאולה או ליתר דיוק בזהות כפולה מתוך סתירה
מתמדת בין ההרגשה הפנימית ובין ההתנהגות החיצונית , היו קשים ובלתי נסבלים גם
לאנשים מבוגרים בעלי ניסיון חיים, ועל אחת כמה וכמה לילדים.
העמדת הפנים מנוגדת להתנהגותו הטבעית
התמימה של ילד, וחסרים לו מנגנוני הביטחון הפנימיים של ערנות מתמדת למצבי סכנה שיש
לאדם מבוגר ומנוסה. אבל נראה שיצר החיים והפחד מהמוות עשו את שלהם. תינוקות
ופעוטות שטרם למדו לדבר , ולא הבינו את המתרחש סביבם , קל היה יותר להסתיר בתנאי
אימוץ מאשר לטוות זהות שאולה לילדים בני חמש עד עשר שכבר ידעו על זהותם היהודית
וזכרו את הוריהם ואת ביתם.
ילדים בגיל זה הם תמימים ומתקשים לשקר ולשמור סוד. אף-על-פי-כן ציוו עליהם הוריהם
והאפוטרופוסים שלהם לשמור שזהותם המקורית תהיה סוד כמוס ואסרו עליהם להודות ביהדותם
לפני איש , גם אם הוא ידידותי כלפיהם. היה עליהם להתכחש לעברם, ולא להזכיר כלל את
ביתם ואת יקיריהם , גם אם התגעגעו אליהם. היה עליהם ללמוד את זהותם החדשה ולדבוק
בה בעקביות ולשחק אותה בכל מצב. המעבר לצד הארי היה כרוך ברוב המקרים בשינוי שמם
הפרטי ושם משפחתם של הילדים , והיה עליהם להזדהות רק בשמם החדש. עדויות רבות , הן
של יהודים והן של נוצרים , מאשרות שאפילו ילדים קטנים הפנימו כללי זהירות אלה ,
ולא הסגירו את שמם האמיתי.
הנאיביות הטבעית של ילדים צעירים אלה היא
שהייתה בעוכריהם. ילדים בגיל זה היו עלולים להיכשל בלשונם בתמימות, ובבלי דעת
לחשוף את זהותם בפליטת פרטים מזהים מעברם. ילד יהודי היה יכול לשהות זמן רב בצד
הארי ולתפקד בהצלחה בגדר ילד נוצרי, עד שפתאום תיאר בלי משים מאורע או מקום שהעיד
עליו שהוא בא מסביבה יהודית. סוכן משטרה חשדן היה עלול מלשאול אותו בחביבות ערמומית " איך קראו לך קודם ?
" ואז הוא היה עלול להיכשל בלשונו , לפלוט לתומו את שמו האמיתי ולחשוף את
זהותו היהודית.
כדי להיבלע בסביבה הנוצרית , מלבד אימוץ
הזהות החדשה ושינון סיפור הכיסוי נדרשה גם בקיאות במנהגי הדת הנוצרית. עד מלחמת
העולם השנייה הייתה החברה הפולנית דתית ברובה. הבית , בית הספר והכנסייה חינכו את
העם הפולני מקטן ועד גדול, חינוך קתולי.
אורח חייהם של הפולנים היה נוצרי במודגש בימי חול ובייחוד בימי חג ומועד.
מנהגי הנצרות היו לילד הפולני טבע שני ,
ואילו הילדים היהודים , ובהם גם אלה שבאו מבתים מתבוללים , לא היו בקיאים בכל רזי
המנהגים הנוצריים. היו ביניהם שביקרו עם המטפלות הנוצריות שלהם בכנסיות והוקסמו
מהתמונות , מהפרחים ומריח הקטורת המיוחד, אך רובם לא הכירו את פולחן הדת הקתולית
על דקדוקיו. היו שהכירו את מועדי החגים, אך לא את התפילות השונות ומתי בדיוק הן
נאמרות. התנהגות לא-הולמת , למשל ילד שאינו כורע ברך בתפילה לפני האיקונין לפני
העלייה למשכב , או אינו יודע מנהגים נוצריים בסיסיים בעת ביקור בכנסייה, הייתה עלולה לעורר מיד חשש
שהילד יהודי.
מקור וקרדיט :
נחום בוגנר, בחסדי זרים, הצלת ילדים בזהות שאולה בפולין , יד ושם , 2000. עמודים
61-62.
כדי
שילד בעל זהות שאולה יחיה חיים נורמאליים בתוך משפחה אומנת , לא היה די
בסיפוק צרכיו הראשוניים – מקום לינה ואוכל. היו חייבים לשלבו שילוב אורגני בחיי
היום יום של המשפחה ושל הסביבה הקרובה. לכאורה הילדים הקטנים , עד גיל הגן , עוררו
פחות בעיות . הם עדיין היו זקוקים להשגחה ולטיפול המבוגרים, ולכן היו בתוך הבית.
לא כן הגדולים יותר שהיו בגיל בית הספר .
רק ילדים יהודים מעטים מאלו שהסתתרו אצל
משפחות נוצריות בצד הארי , ביקרו בגני ילדים ובבתי ספר. מטעמי ביטחון היה עדיף
שילד המתחזה לפולני יישאר קרוב לבית וישחק בחצר, ובלבד שייחשף מעט ככל האפשר לעיני
אנשים זרים. ילד יהודי שהלך לבית ספר , אפילו הייתה בידיו תעודת לידה נוצרית ,
נשקפה לו סכנה שתיחשף זהותו האמיתית. בבתי ספר היה נהוג שילדים בני שבע עד שתים
עשרה משתתפים בטקס הקומוניה הראשונה- טקס המעבר הנוצרי שהילד מצטרף בו לכנסייה
ומחויב להתוודות ולאכול את לחם הקודש – והחשש היה שמא בווידוי הראשון שלפני הטקס
יגלה הילד מתוך תמימות לכומר המוודה את "חטא" מוצאו היהודי.
לכן העדיפו האפוטרופוסים הפולנים לא
לשלוח את בן חסותם היהודי לבית הספר. ואם שלחו אותו לבית ספר, דאגו שישתתף
בטקס בכנסייה מרוחקת ממקום מגוריהם, כדי למנוע חיטוט יתר בעברו.
את הילדים הגדולים יותר היה צריך להעסיק , אם בלימודים ואם
בעבודה. משפחות הפועלים ומעוטי היכולת , וכן האיכרים שבכפרים לא הקפידו לשלוח את
ילדיהם לבית הספר בימי המלחמה והם שולבו במעגל העבודה כבר בגיל צעיר. על אחת כמה
וכמה נהגו כך כשהיה מדובר בילדים שבחסותם היו מתחזים לנוצרים.
מקור וקרדיט :
נחום בוגנר, בחסדי זרים, הצלת ילדים בזהות שאולה בפולין , יד ושם ,
2000. עמודים 65-66
