באחד מערבי החורף הקרים של שנת 1942 שמעה
סטניסלבה מילקובסקה קול בכי של ילד עולה מהגן שליד הבית.
היא יצאה החוצה אל הכפור ואחרי כמה דקות חזרה
ובזרועותיה ילדה קטנה בוכייה כבת חמש. זאת היתה שרה מנשינסקי מהעיירה דרוהיצ'ין.
היא הגיעה לגן בשארית כוחותיה, רעבה וקפואה, לאחר שאחת מנשות הכפר שקיבלה על עצמה
להסתיר אותה תמורת תשלום שקיבלה מידי אמה, זרקה אותה לרחוב. באותה עת איש ממשפחתה
כבר לא נשאר בחיים.
כשהתאוששה התרפקה על צווארה של מילקובסקה
ואמרה לה ששמה סוניה. בני משפחת מילקובסקי החליטו להשאיר אותה אצלם, שיכנו אותה
בחדר של בנותיהם הקטנות, והיא הייתה לבת בית. כשהשכנים החלו להתעניין בילדה החדשה
שפתאום הופיעה אצלם, וחשדו שהיא יהודייה, העבירה אותה מילקובסקה לתקופת מה לאחותה
באחד הכפרים המרוחקים כדי שלא תוסגר. לאחר מכן החזירה אותה אליה ושוב לא נתנה לה
לצאת מהבית.
הילדים קראו לה "זושיה" ונהגו
בה כאילו היתה אחותם. הקטנים לא ידעו שהיא יהודייה, ואילו הגדולים חונכו לגונן
עליה ולהסתיר אותה כל אימת שגרמנים הזדמנו לסביבה.
שרה נשארה בבית משפחת מילקובסקי
עד סוף המלחמה, ואף שבני הזוג מילקובסקי כבר לא היו אנשים צעירים, הם לא
התכוונו לוותר עליה, אלא אם כן מישהו ממשפחתה הקרובה יבוא לדרוש אותה.
מקור וקרדיט : אתר
יד ושם , מי היו מצילי
הילדים נחום בוגנר -
Yad Vashem
נחום בוגנר , בחסדי זרים , הצלת ילדים
בזהות שאולה בפולין, יד ושם , 2000
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה