הם נשלחו לאימוץ בגיל צעיר במטרה להציל את חייהם, אבל עם תום
המלחמה חוו משבר זהות קשה: חלקם סירבו לחזור למשפחותיהם, ואחרים נשארו נוצרים.
במשך עשורים ארוכים נקברו הסיפורים, עד שהגיעה החוקרת הפולנייה ג'ואנה
מיכליץ: "הטראומה הלא מטופלת המשיכה הלאה, לדור השני והשלישי. הישראלים של
היום עדיין גדלים תחתיה".
במחקריה, מתעדת פרופ' מיכליץ
תיאורים קורעי לב של טרגדיות וטראומות שליוו את אותם ברי-מזל ששרדו בזהות בדויה:
"זה היה כל כך טראומתי", אומרת מיכליץ, "שאחרי המלחמה, כאשר באו
קרוביהם של הילדים להחזיר אותם הביתה - הם היו מבחינתם אנשים זרים לחלוטין.
חלק מהילדים היהודים שעברו
אחרי המלחמה לבית יתומים יהודי בפולין, פשוט ניסו לברוח למי שהם ראו כהורים שלהם.
הקשר הרגשי בין הצדדים היה בהרבה מקרים עמוק, הפרידה הייתה קורעת לב.."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה