האקציה של הילדים בגטו קובנה ( 27.3.1944), עדות ד"ר אהרון פרץ במשפט אייכמן

האקציה של הילדים נמשכה שני ימים. ביום הראשון נכנסתי עם הילדים למרתף, הזרקתי להם סמי רפואה. 17 ילדים היו במרתף. את היום הזה עברנו במרתף. כשיצאנו נודע לנו שביום הזה הלכו 1000 ילדים.                                            

למחרת חשבנו שהזוועה נגמרה. פתאום אנשים לא הלכו לעבודה, אבל כבד השתרר כי מכל  בית נקרע ילד. למחרת אנשים עמדו בחוצות, והתפוצץ משהו. נכנסו יחידות אלה ושוב  כל אחד רץ לתוך מרתף.                              

 אני החלטתי, שמתי את הילד שלי עם אשתי במרתף. שם היה מדף שכסה את הכניסה. לפני שהילדים נכנסו כל פעם אמא היתה מגישה לי את הילד באשנב, ואני הייתי מזריק לו   תרופות כדי שישתוק...                                             

 עליתי הביתה, ישבתי בקומה השניה ליד החלון, הסתכלתי מה קורה ברחוב. ראיתי סצינות מרעידות. זה היה ליד בית החולים. ראיתי מכוניות, מזמן לזמן ניגשים  ילדים, אמהות עם ילדים, או ילדים בלי אמהות, ומאחוריהם הולכים שני גרמנים עם רובים כאילו מובילים גזלנים. זורקים אותם לתוך המכוניות. ראיתי אמהות שצעקו.

אמא ששלושה מילדיה לקחו נגשה לאוטו וצעקה: תן לי את ילדי. והוא שאל: "כמה הם ילדיך?" היא ענתה: "שלושה". והוא אמר: "אחד את יכולה לקחת". היא עלתה למכונית, שלושת הילדים הושיטו ראשיהם אליה, וכל ילד רצה ללכת עם האם. האם לא יכלה לבחור, והיא ירדה לבד מהמכונית, עזבה את המכונית                                   

אמא שניה נתלתה על המכונית ולא נתנה לה לנסוע, וכלב נשך אותה. הם היו עם כלבים.

אם אחת הלכה עם שני ילדים - וזאת ראיתי מחלוני - ובקשה שהגרמנים יחזירו לה ילד אחד. הוא לקח את הילד בכתף וזרק לה. ]...[                                    

מקור וקרדיט : עדויות משפט אייכמן באתר "סנונית"

 

על הרופא ד"ר אהרון פרץ