דלג לתוכן הראשי

מתוך עדות במשפט אייכמן -הדילמה הקשה: להבריח את הילדים אל מחוץ לגיטו או להשאירם בגיטו



             
                                            


מתוך עדות במשפט אייכמן -הדילמה הקשה: להבריח את הילדים אל מחוץ לגיטו או להשאירם בגיטו  ,ד"ר אהרון פרץ   (רופא הגטו קובנה)         

ההורים בגיטו נחלקו לשנים: חלק אחד השתדל למצוא בשביל הילדים מקום, להוציא אותם חוצה בכל מיני דרכים, במזוודות או בעגלות, מכוסים. ]...[                    
הם היו מוציאים אותם כדי למסור אותם או לליטאי, בכפר או בעיר, בשביל כסף או איזה קשרים אחרים. חלק מהילדים האלה היו חוזרים בחזרה לגיטו אחרי כמה זמן.   
 
חלק מההורים ששלח אותם עברו חוויות קשות, כי מפעם לפעם הילד נעלם ולא ידעו  איפה הוא. היה מופיע בגיטו, היו מחזירים אותו. את הכסף לקחו ואת הילד היו  מחזירים.   
                                                                
היו הורים שהחליטו לא למסור את הילדים, למות יחד אתם. אני השתייכתי להורים  אלה. שמעתי כל כך הרבה זוועות על ילדים בודדים מסתתרים במקומות בודדים, לבד,   ללא שפה, עם פחד מוות. החלטנו שנמות עם הילד ביחד. התברר אחרי ה"קינדראקציה"   ("האקציה של הילדים"), בזמן האקציה שזה בלתי אפשרי לעשות. יכולים להיות מצבים  שהילדים הולכים ואתה נשאר בחיים. בשביל ההורים זה היה דבר שלא יכלו לשאת. אחרי האקציה ]של הילדים[ התחילו לחפש אמצעים. חלק קטן של הילדים נשאר אחרי האקציה, 
רק אותם הילדים שהסתתרו בבונקרים. ]...[                                     

לאחר 'האקציה של הילדים' החליט העד להוציא את בנו מהגיטו[                   

בגיטו נשארו עוד ילדים, אבל לא באופן כשר, כי ילד לא היה צריך להיות בגיטו. הבן שלי בבוקר חיפש מקום איפה להסתתר והתייעץ אתי.                                

ש. בן כמה הוא היה?                                                         

ת. בן 7 או 7 וחצי. הוא היה סוגר עליו ארגז ושואל אם רואים אותו, נכנס לארון, 
מסתכל דרך החלון אם אינו רואה גרמני. הוא ראה מה קרה לילדים אחרים. הפחד  הזה של הילדים, כי ראו מה שהיה, והקשיים להחזיק את הילד בגיטו נעשו בלתי- אפשריים. ואז גם ההורים שחשבו קודם למות יחד עם הילדים חיפשו דרכים להוציא  אותם לצד השני של הגדר.

טרגדיה: רצח והתאבדות של הורים וילדם                                     

ש. אתה זוכר מאורע אחד עם עורך דין לוריא?                                   

ת. כן. ]...[ העורך דין לוריא, הוא ואשתו ובנו, בימים שחיסלו את הגיטו, והיה  ברור שמוציאים אותנו, ואם מוציאים אותנו, היה בשבילנו ברור שזה למות, הוא  החליט עם אשתו לאבד את עצמו לדעת. הוא הרעיל את עצמו, את אשתו ואת הילד שלו, בן יחיד. אבל לאיש האומלל הזה קרה אסון גדול. המנה של הרעל שהספיקה לילד, לא הספיקה לו ולאשתו, והם למחרת שניהם התעוררו ומצאו את הילד מת במיטה.

 הוא  החליט, שהוא מובן מאליו אינו יכול לחיות במצב כזה, והוא ואשתו הלכו לגדר,  ששם עמדה המשמרת, התפרצו כאילו לצאת ונהרגו על יד הגדר על ידי המשמר. זה היה כבר לפני חיסול הגיטו. ]...[                                             

]בריחה מהגיטו היתה כמעט בלתי אפשרית; רק עשרות אנשים שרדו בדרך זו[          

השופט רוה: היש לך מושג כמה יהודים ניצלו על ידי זה שהוצאו מהגיטו?           

ת. אני מוכרח להגיד שמושג סטאטיסטי אין לי. אני מעריך אותם רק בעשרות ולא  במאות.




תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

מסע ההישרדות של הרץ הירשברג, בן 15 , במחנה פלשוב ומראשוני הטנקיסיטים בצה"ל

מאתהרץ הירשברג
ארץ לידהפולין
שמי הרץ הירשברג. נולדתי בשנת 1927 בפולין.
אבי היה ציוני דתי בעל יקב בקרקוב שבפולין. עם פרוץ המלחמה בשנת 1939 לקחו הגרמנים את היקב ואנחנו עברנו לגטו קרקוב. כשחיסלו את הגטו העבירו אותנו לפלשנב שם היה בית הקברות היהודי. נדרש מאתנו להרוס במו ידינו את המצבות ובמקומן להקים כבישים. הייתי בן 15. למחנה הריכוז פלשוב עברתי עם הורי ואחי הבכור. את אמא הפרידו מאתנו. הקשר עימה נשאר רק דרך הגדר. אחרי חודשיים במחנה הריכוז, אחי נעלם. מאחר והיה בוגר וחזק שלחו אותו למחנה עבודה בגרמניה. על כך נודע לי רק אחרי המלחמה. במאי 1943 נעשתה סלקציה. חלק מהיהודים נשלח לאוושיץ. את אבא שלחו לאושוויץ ואני נשארתי לבד. חבר של אבי היה מבריח מצרכים בסיסיים והוא הציע לי למכור אוכל בין הברקים (ביתני העץ) תמורת מזון. זו היתה פעולה מאד מסוכנת, אך נעתרתי לה. מכרתי מלפפונים, לחם וביצים ותמורת זאת קיבלתי אוכל. מדי ערב הייתי נפגש עם אמא מעבר לגדר ואוכל עימה ביחד. הייתי נותן לה חתיכת לחם וביצה. זה היה משמעותי מאד. רק על הרגעים האלה אפשר לכתוב סיפור. כך נמשך המצב עד סתיו 1944. שינדלר, שהיה בעל מפעל אמאיל בקרק…