דלג לתוכן הראשי

עדות נחום הוך במשפט אייכמן , נער בן 14 בבלוק הנערים ההונגרים באושוויץ


נחום הוך, תושב חיפה, סיפר  במשפט אייכמן על פרשה מזעזעת: 
בשמחת תורה 1944 הוא הוכנס, עם 1,000 נערים בני גילו (16-14),  לתוך תא הגזים, והדלתות הוגפו עליהם.

 כעבור זמן מה נפתחו הדלתות, הנערים הוצאו אל "חדר המלתחה", ומתוכם  נבחרו 50 נערים. שאר הנערים הוכנסו בחזרה לתא הגזים  והומתו. הנערים האלה היו חלק מקבוצה של 3,000 נערים שהיו באושוויץ בקיץ 1944. 1,000 מהם נרצחו בראש השנה, 1,000 אחרים נרצחו ביום כיפור - לאחר 'סלקצית המקל'  הידועה, שערך בהם ד"ר מנגלה 

לעדות המלאה במשפט אייכמן

שלושה ימים לפני שמחת תורה מתברר לילדים שעומדים לרצוח אותם !!               

שלושה ימים לפני שמחת תורה 1944 לקחו אותנו למחנה F, לרחיצה ולחיטוי הבגדים.
                                                       
לקחו אותנו ממה שנשאר עוד מבלוק הילדים. התרחצנו, הבגדים עברו חיטוי,  והחזירו אותנו לבלוק. למחרת בבוקר היה "לגר אפל", וכמו שעמדנו מחוץ לצריפים ב"לגר אפל" סובבונו אנשי ס"ס במכונות יריה והעבירו אותנו לבלוקים 11 ו-13. 
בתוכם הוחזקנו יומיים בלי אוכל. מצבנו שם כבר היה ידוע. זה היה בערך 5-4   חודשים אחרי שהגענו לבירקנאו.                                            

בטרנספורט הראשון כאשר נלקחו הילדים, לא ידענו לאן הם נשלחים; חשבנו שהם  נלקחים לעבודה. בסלקציה השניה כבר היתה ידועה לנו המטרה. היות ואלה היו     סגורים באותם הצריפים, 11 ו-13. הפעם, ברגע שהכניסו אותנו לאותם הצריפים,   צריפים אלה שהיו ידועים לשימצה בצורת קרנטינה לפני הקרמטוריום, ידענו כבר מה מחכה לנו.                                                               

הנערים מתכננים פעולת מחאה                                             

ביום השני בערב, זה היה ערב חג שמחת תורה, תיכננו 10 ילדים לעשות איזו שהיא פריצה מחוץ לצריפים האלה, אפילו אם הפריצה הזאת תהיה רק הפגנתית, תיכננו.  
באותו הצריף היו משני הצדדים צריפים סגורים.                  


  
בבלוק היו 1,000 נערים בגילאי 16-14, שנשארו מקבוצה של 3,000 נערים      

ש. כמה נערים הייתם בבלוק?                                                  

ת. בערך בסביבת 1,000 איש, שנשארו מ-3,000 שהיו בהתחלה בשני הבלוקים.         

אב בית-הדין: באיזה גיל היו הנערים?                                         

ת. בין 14 ו-16; לרוב מילדי הונגריה שהובאו במאי, יוני ויולי.                

הנערים מבצעים את פעולת המחאה כמתוכנן                                     

היועץ המשפטי: כל הנערים הסכימו לתכנית המרד?                                

ת. התיכנון היה רק של 10, אבל אחרי שתיכננו, זה הועבר גם ליתר. התיכנון היה,  
היות והיו שני שומרים - קאפו ובלוק-אלטסטה - בשער הראשי ובשער האחורי, שאחד
הנערים ינסה לטפס על העמוד האמצעי עד האשנבים שהיו בגג, ואז בוודאי יבוא השומר, או מהשער הקדמי או מהשער האחורי, כדי לעצור בעדו; אז חלק מהילדים  יתפרצו אל השער, שממנו השומר יבוא. ]...[                                 

לא היה לנו נשק.                                                         

ש. ידעתם שאין לזה סיכוי?                                                   

ת. זאת היתה קודם כל צורה הפגנתית, וקיווינו שאולי חלק יוכל להינצל. ]...[    
התוכנית קרתה בחצות וכמעט כמו שתיכננו. ברגע שאחד הילדים ניסה לטפס על העמוד האמצעי בא השומר מהשער הקדמי לעצור בעדו. אז חלק מהילדים התפרצו מהשער הקדמי, ואחר כך בא השומר מהשער האחורי וחלק מהילדים התפרצו מהשער האחורי.                                                              

הילד שטיפס על העמוד נשאר בחדר הגזים, וגם אני הייתי שם. חלק מהילדים הסתתרו בחדרי הגזים, חלק הסתתרו בלטרינות. אני הסתתרתי בתנור בחדר הרחצה. ]...[   
כמעט כל הילדים פרצו החוצה.                                              

למחרת היה "לגרשפרה" (עוצר), מ-4 בבוקר, לא נתנו לצאת לעבודה. ]...[ עד שלא תפסו אותנו כולנו ביחד. בסביבת 11-10 הספיקו לתפוס אותנו, והכניסו אותנו בחזרה לאותם הצריפים 11 ו-13. ]...[                                      

הגרמנים מנסים להונות ולהטעות את הנערים לגבי הגורל הצפוי להם.
מחאה        
תפסו את כולם. עד שלא תפסו את כולם לא הפסיקו את העוצר. בסביבת הצהריים    
הביאו לנו שתי חביות תפוחי אדמה מבושלים , זה כבר היה היום השלישי, בשמחת תורה, שלא קבלנו אוכל.                     

יצאנו שלושה ילדים מתוך העשרה שתכננו את הפריצה, ושפכנו את תפוחי האדמה    המבושלים על הרצפה, בנוכחות מפקד המחנה, שהיה בבגדים אזרחיים, וליווה את הובלת האוכל.                                                            

דעתי היום היא שזאת היתה צריכה להיות הונאה. אנחנו ידענו שכל אלה שיוצאים  לטרנספורט אל מחוץ למחנה למחנות אחרים היו מקבלים אוכל יותר טוב  באותו היום; וזאת היתה צריכה להיות הונאה בשבילנו, שנחשוב שאנחנו יוצאים...

בעוד שבאמת ידענו מה שמחכה לנו בערב. אבל לא עברה שעה, אחרי שמפקד המחנה יצא, התנפלנו על תפוחי האדמה מהרצפה, ואכלנו מהרצפה. שביתת הרעב הזאת היתה צריכה להיות רק הפגנתית, כדי להראות שאנחנו יודעים מה שמחכה לנו ובמה  המדובר.                                                                 

לא עברה שעה, פתחו לנו את השער הקדמי ואמרו לנו, אתם חופשים, אתם יכולים לצאת. התחלנו לרוץ החוצה, ברגע שיצאנו מחוץ לצריף, היתה "לאגרשפרה". אנשי  ס"ס עם מכונות יריה סובבונו מכל הצריפים, וסידרו אותנו בצורה של חמש,והוציאו אותנו מחוץ למחנה, כל זה היה במחנה 2, "ציגוינרלאגר" ("מחנה     הצוענים").                                                              

העד עם כל הילדים האחרים נלקחים להשמדה. בתוך תא הגזים    
                 
ברגע שהוציאו אותנו מחוץ למחנה, והובילו אותנו כלפי המחנה של הקרמטוריום, 
שהיה ידוע לנו, כי אנחנו היינו חמישה חודשים לפני זה כבר שם, לא רצינו ללכת.
התחילו לירות ברגלינו, התקדמנו עד לשער של הקרמטוריום מס. 3, שמסביבו היתה גדר עשויה מעץ מסודרת בצורת קוביות מרובעות בגובה שאי אפשר היה לראות מה שנעשה בפנים.                                                            

הגענו לדלת הכניסה של חדר הקרמטוריום פנימה, עוד פעם נעצרנו לא רצינו להכנס,התחילו שנית לירות אבל עוד פעם רק ברגלים. נכנסנו פנימה, נמצאנו בתוך אולם גדול שדומה לבית מרחץ, על הקירות מסביב היו מסמרים, על כל מסמר היה מספר סידורי.                                                     

פקדו עלינו שנתפשט, לא רצינו להתפשט, אז התחילו בתוכו לירות, אז פקדו להתפשט ולתלות את הבגדים על המסמרים ולזכור את המספר הסידורי, שכאשר נצא שנדע מאיפה לקחת את הבגדים. כמובן, זאת היתה גניבת-דעת ואנחנו ידענו זאת כבר. התפשטנו וזרקנו את הבגדים על הרצפה באמצע החדר. אחרי כן סדרו אותנו בצורת חמישיות,  ואז - אני זוכר זאת כמו עכשיו - ניגש אחד מהזונדרקומנדו, שעבד במקום ואמר: 

"תבברה, לפחות אל תראו שאתם מודאגים, תשירו".  
                
באידיש, הוא אמר: "זינגט, חברה, זינגט". חלק מאתנו היו מאובנים ולא יכלו להוציא הגה מהפה, כמוני, חלק התחילו להגיד וידוי, וחלק גם שר. העבירו אותנו דרך טרקלין קטן, ופתחו דלת גדולה, והכניסו אותנו לאולם. באולם הזה היה חושך מוחלט חוץ מאשר האור שנכנס דרך דלת הפתיחה מאיפה שנכנסנו.                 

היינו בפנים, כבר סגרו עלינו את הדלת, ואז שמעתי לראשונה את הבכי.         

חמישים נערים נבחרים לעבודה; יתר הנערים מוכנסים בחזרה לתא הגזים      
     
כמה זמן, אולי שניות, אולי רגעים פתחו בחזרה את הדלת, ואמרו לנו לצאת בחזרה לאותו האולם איפה שהיינו קודם. כיוונו אותנו לצד אחד של האולם, ואז מפקד ס"ס גבוה, סבורני היום שזה היה הס, אבל אינני בטוח בזה כי זה היה אותו הקצין שהפריד אותי לראשונה כאשר הגענו עם אבא לבירקנאו. אינני בטוח, אבל נדמה לי שזה היה הוא. ]...[                                              
הוא קרא לבחור הראשון, בדק את השרירים ופקד עליו ליפול לאדמה ולקום עשר  פעמים, לרוץ לקיר ובחזרה, והפנה אותו לצד ימין.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…