דלג לתוכן הראשי

אימרה קרטס ז"ל , נער בן 15 במחנות אושוויץ-בירקנאו ובוכנוולד


קרטס היה ניצול של המחנות אושוויץ-בירקנאו ובוכנוולד, לשם נשלח בהיותו בן 15 בלבד. הוא פרסם את הספר הראשון שלו "ללא גורל" בשנת 1975, אך הספר לא זכה להכרה ציבורית עד שנת 1988. לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי תורגמו ספריו והתחילו להופיע בגרמנית ובלשונות אירופאיות נוספות.
בשנת 2002 הוענק לו פרס נובל לספרות.
בשנת 2005 הוצג הסרט "ללא גורל" בבימויו של לאיוש קולטאי (Lajos Koltai) על פי ספרו של קרטס. קרטס טען שהסרט, יותר מהספר, קרוב לביוגרפיה שלו.

הוא נולד ב-1929 בבודפשט למשפחה יהודית מתבוללת. כשהיה בן 15 עצרה לידו ברחוב ניידת משטרה ולקחה אותו יחד עם כמה מחבריו - כולם נשאו על בגדיהם טלאי צהוב - אל רכבת שהובילה אותם למחנה הריכוז אושוויץ. משם הועברו לבוכנוואלד ומשם למחנה העבודה צאיץ. שנה שלמה שהה הנער במחנות ריכוז ולאחר מכן חזר אל עירו.
מסעו של קרטס ב-1944 היה מסע של תלמיד תיכון שנשבה על ידי הנאצים, איבד את זהותו ושרד. לאחר המלחמה היה עליו להסתגל אל החיים מחדש. כדי לעשות זאת, קרטס בחר בכתיבה. כשחזר לבודפשט החל לכתוב בעיתון יומי. אחר כך שירת בצבא במשך שנתיים, ולאחר שחרורו החל לכתוב כסופר עצמאי ולתרגם מן הספרות הגרמנית - בין השאר ספרים של ניטשה, פרויד וויטגנשטיין. בגיל מאוחר יחסית, בהיותו בן 34, החל לעבוד על הרומן הראשון שלו, "ללא גורל", המבוסס על חוויותיו ממחנות הריכוז. הספר יצא לאור כעבור עשר שנים, ב-1975 (בארץ ראה אור בהוצאת עם עובד ב-1994). למעשה, הרומן היה מוכן כבר ב-1972, אך השלטונות ההונגריים עיכבו את פרסומו: "מאז תום מלחמת העולם השנייה ועד עצם היום הזה, השואה נחשבת כאן נושא 'עדין'. סכרים של מיני טאבו ושמות חליפיים שומרים עליו מפני תהליך 'ברוטאלי' של חשיפת האמת", כתב קרטס במסה שפירסם לפני שלוש שנים.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…