גם בימים כתיקונם , בתנאים רגילים , יש מעט
משפחות המוכנות לקלוט לתוכן ילד זר. על אחת כמה וכמה בתקופת מלחמה ולנוכח מערכת
היחסים העכורה והעוינת ששררה בין הנוצרים ובין היהודים בפולין . הסתרת ילד יהודי
במשפחה נוצרית הייתה כרוכה בקשיים ובסיכונים רבים. היה קשה להסתיר ילד זמן ממושך
בבדידות במחבוא בעליית גג או במרתף סגור. אף כי היו גם מקרים כאלה. ואילו גידולו
בגלוי בתוך המשפחה בתנאי אומנות , כמוה כפצצת זמן. לשם כך היה צריך להסדיר לו
לגליזציה מסוימת , "להלביש" לו זהות שאולה מלווה בסיפור כיסוי מתאים.
בתקופת משטר הכיבוש הנאצי היה על כל אדם לשאת עמו תעודת זהות ולהיות מוכן
להזדהות לפני כל איש שלטון. גם הילדים לא הוצאו מכלל זה, והיו חייבים להיות
מצוידים בתעודת לידה ובה נרשמה זהותם והשתייכותם הדתית-לאומית. כדי שילד יהודי
יוכל להסתובב בסביבה נוצרית בזהות שאולה, היה צריך להסדיר לו תעודת לידה נוצרית
מתאימה. תעודה שכזאת היה אפשר להשיג בכנסיות הפרוכיאליות שבהן רשמו את הלידות ואת
הפטירות של אנשי הקהילה, או אצל זייפני תעודות מקצועיים שהתמחו בכך ודרשו בעבור
תעודה שכזאת תמורה הולמת. בכנסיות הפרוכיאליות רק כמרים מעטים היו מוכנים להסתכן
ולהוציא תעודות לידה מזויפות ליהודים.
ליהודים מעטים היו קשרים ישירים עם כמרים,
ולכן נדרשה עזרתו של מתווך נוצרי שהיה
יכול להשיג ביתר קלות ובתואנות שונות עותק של תעודה שכזאת, כביכול, לבן משפחתו.
היו מקרים שכמרים היו מוכנים להסתכן ולהוציא
תעודת לידה נוצרית לילד יהודי שמצא מסתור במשפחה נוצרית, על שם ילד שנפטר. תעודות
לידה אלה , אף זכו לכינוי מיוחד " תעודות שלאחר המוות" ( Umarlanki (. אחרים הסכימו להנפיק תעודת לידה שכזאת
בתנאי שהילד יוטבל לנצרות.
אבל לא השגת תעודת הלידה הנוצרית הייתה עיקר
הקושי, ולא היא שעמדה למכשול ומנעה את הצלת הילד. ולראיה, הרי לא כל הילדים
היהודים שנמסרו להשגחתן של משפחות נוצריות בזהות שאולה, היו מצוידים בתעודות לידה נוצריות.
ובפרט שהתעודה כשהיא לעצמה עדיין לא הייתה ערובה לחסינותו של הילד.
יתר על כן,
מצילים שהתגוררו במקומות נידחים ומרוחקים ממרכזי השלטון, העדיפו לעתים להסתכן, ולא
לנסות ולהוציא תעודת לידה נוצרית לילד היהודי שבביתם, ובלבד שאנשים מעטים ככל
האפשר יחטטו במוצאו ובעברו, חיטוט שסופו היה עלול להניב הלשנה.
מקור הסכנה העיקרי היו השכנים הסקרנים שהיו עלולים להלשין עליהם לגרמנים, ולכן היה צריך להכין סיפור כיסוי מתאים שיסביר כיצד הופיע אצלם פתאום הילד הזר, ומדוע הוא שם.
כדי שילד יהודי יוכל לחיות במשפחה נוצרית
בזהות שאולה, בלי לעורר חשד, הוא היה צריך להיות בעל "מראה טוב", כלומר
בעל מראה ארי שסימניו הם שער בהיר וחלק, עיניים תכולות ואף סולד, וכאלה מעטים היו
בקרב הילדים היהודים. לילד בעל שער כהה ומתולתל , אף שמי ועיניים כהות, היה קשה
למצוא משפחה נוצרית שתסכים להסתירו בביתה, כי עלולים לחשוד בו שהוא יהודי ממבט
ראשון . הסכנה שהגרמנים יעלו על עקבות ילד יהודי השוהה אצל משפחה נוצרית, רק על-פי
מראהו לא הייתה גדולה. כאמור , עיקר
הסכנה נשקפה מהשכנים שהיו עלולים להסגיר את המשפחה האומנת, משום שהיא מסתירה בביתה
ילד יהודי.
היו סיבות שונות להלשנות – אנטישמיות
לשמה, קנאה שמא המשפחה המסתירה את הילד , זכתה בשל כך בטובות הנאה, נקמנות בשל
סכסוך כלשהו וכיוצא באלה. מעיון בעדויות הרבות של המצילים ושל הניצולים עולה שברוב
המקרים עלו הגרמנים על עקבות היהודים שהסתתרו בצד הארי בעקבות הלשנות של אנשי
המקום הנוצרים. מסיבות ברורות סיכויי הבנות שאימצו זהות שאולה, להינצל היו טובים
משל הבנים, שרובם ככולם היו נימולים.
את רוב היהודים בפולין היה האפשר לזהות
בלא קושי. רובם נבדלו מהנוצרים במראם החיצוני , בשמותיהם , במנהגיהם, בשפת הדיבור
ובשפת הגוף שלהם. רובם דיברו יידיש ואף ששלטו בשפה הפולנית, הרי המבטא של רבים מהם
היה שונה משל הפולנים. רובם גם גרו ברחובות ובשכונות נפרדים. ילד יהודי שנולד
בשכונה יהודית היה יכול לגדול בסביבה יהודית עד בגרותו , בלי שהיה לו קשר חברתי של
ממש עם בני גילו הפולנים שמעבר לרחוב.
וזאת אף שלמד עמם באותו בית ספר. תנאי הכיבוש הנאצי , כאמור, לא קירבו
ביניהם. להפך. העקירה לגטו ותנאי הבידוד הרחיקו את היהודים משכניהם הנוצרים, גם
מאלה שבעבר היו להם קשרים עמם. כל זה מסביר מדוע כה מעט ילדים מצאו מקלט בבית
משפחות נוצריות. כאמור, סיכויים טובים יותר היו לבעלי "המראה הטוב"
שגדלו במשפחות מתבוללות שיכלו לממן את הטיפול בהם.
גילם של רוב הילדים שהוסתרו במשפחות הנוצריות ,
נע בדרך כלל מינקות ועד גיל שתים עשרה. ילדים בני שתים עשרה ומעלה נחשבו, על פי
מושגי התקופה, לנערים לכל דבר, ולכן בעת סכנה קיומית נאלצו למעשה לדאוג לעצמם כמו
המבוגרים.
העברה יזומה של ילד יהודי מהגטו לצד הארי, אל
משפחה נוצרית, הייתה תהליך מורכב ומלא חתחתים שנעשה בדרך כלל בתנאי לחץ. לעתים
קרובות נעשה הדבר ממש ברגע האחרון, בזמן האקציה , ממש תחת אפם של הגרמנים. לכן ,
כל תכנון מראש לא היה אפשרי, וההכנות שנעשו לקראת מסירתו של הילד לא היה בהן די.
מכיוון שלא היה אפשר לחזות את מה שעתיד להתרחש כשיוברח הילד מהגטו לצד הארי, ואת
המכשולים שיצוצו בדרך.
בהצלה יזומה ומתוכננת של ילד שנמסר
להשגחת משפחה נוצרית, על פי רוב קדם למסירתו לידיה משא ומתן ישיר או עקיף ובו
סוכמו הסדרי התשלום בעבור החזקתו השוטפת והסיכון הכרך בכך. התשלום על-פי-רוב היה
במזומנים- במטבע מקומי או במטבע חוץ- בתכשיטים, בביגוד , בכלי בית , בריהוט, בכלי
מיטה וכיוצא באלה. לעתים אף הובטח בהסכם כי לאחר המלחמה, אם יינצל הילד , יועברו
נכסי דלא-ניידי של משפחתו לידי המשפחה האומנת.
ביוני 1943 , בעת חיסול גטו בוצ'אץ ,
ברחו בני הזוג קלוניצקי עם ילדם הרך אל השדות של כפרי הסביבה, מקווים למצוא מסתור
בבית אחד האיכרים. הימים היו ימי הכחדת אחרוני יהודי גליציה, והאזור הוכרז "
יודנריין" , כלומר נקי מיהודים . כל יהודי שנתפס נחשב לבן מוות ונרצח מיד.
ההורים הצעירים שוטטו עם תינוקם בשדות, בעוד איכרים אוקראינים רדפו אותם, סחטו
אותם ואיימו להסגירם לידי הגרמנים.
לבסוף הם הגיעו לביתה של אישה ששימשה
בעבר עוזרת בית בביתם, וביקשו ממנה שתסתיר בביתה לפחות את בנם הפעוט. האישה הבטיחה
לבדוק את העניין והתייעצה עם ה"סולטס" , ראש הכפר, והוא יעץ לה לקחת את
הילד כי אחרי המלחמה ישלמו לה בעבורו הרבה דולרים. ההורים מסרו לאישה את כל החפצים
שהיו ברשותם, שערכם נאמד אז ב8,000 זלוטי, ועוד 2,000 זלוטי ו-15 דולר במזומן. זה
בהחלט לא היה תשלום זעום בתור תשלום ראשון, אבל לאחר ששילמו אותו , הם גם היו
מוכנים להתחייב להעביר לרשותה אחרי המלחמה את חלקם בנכסי דלא-ניידי של המשפחה ,
ובלבד שתציל את ילדם.
מקור וקרדיט :
נחום בוגנר , בחסדי זרים ,הצלת ילדים
בזהות שאולה בפולין
יד ושם , 2000
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה