"חסר כל חוש היסטורי היה התינוק", כתב שיץ לימים על ראשית חייו,
כי נולד בשם דיטמר־אינגברט מילנר־באואר־שיץ (Schütz) בברלין בשנת
1941. שנה מחורבנת להיוולד כתינוק יהודי ליד מפקדת היטלר. בן חודש וחצי נמסר
למשפחה אומנת, ראשונה בשרשרת של מוסדות ובתים שבהם יתגלגל שיץ בגרמניה וגם פה עד
הצבא, שאחריו, ב־1963, יגיע לאכסניית נוטרדאם, סמוך לגבול הירדני, ובה יחל את חיי
ירושלים השלמים שלו.
מיד ברומן הראשון החל מתאר את
דמותה של האם, לוטה־מרים, ואת ארבעת הילדים שהיא יולדת בברלין לפני מלחמת העולם
השנייה ובמהלכה. יולדת וממהרת להיפטר. 'העשב והחול' תיאר שושלת טרגית של נוטשים
וננטשים, רוע ביתי ובגידה משפחתית. הגיבור הנטוש חוקר את אמו בסוף המלחמה במשך
לילה שלם. מנסה להבין מדוע נהגה בו כפי שנהגה ואינו מעלה דבר. "אני מבינה יפה
עד כמה אתה נהנה מתפקיד הקדוש שנטלת על עצמך", אומרת בספר האם לבנה.
"ובכן, בני הכועס, עד גבול ידוע אני מוכנה לבוא לקראתך: ללבוש את מסכת
המפלצת, לרקוד מול הלהבות כשהמאכלת בימיני".
מחוץ
לספרות הייתה אמו יהודייה יפה בעלת מראה ארי ואביו ספר־נשים שנעלם מחייו. אחרי
שקיבלה אזהרה מאיש ס.ס. מסרה את ילדיה, ובהם דיטמר, לשכנה ונעלמה. גם אחרי
המלחמה לא מיהרה לקחת את ילדיה שנולדו משלושה גברים שונים. בגיל שבע שלחה את דיטמר
לישראל עם הבטחה שתבוא מיד אחריו, אך צצה פה רק כעבור כ־14 שנים. "אני
רואה ילד שקט ועקשן שהיה רגיל לפרידות מאמו", כתב באיפוק הילד שנבגד בידי
אמו. אחר כך קליטה ובתי אומנה, קיבוצים ומוסדות. ברית מילה מאוחרת, שם חדש: דוד,
שפה חדשה: עברית. ותמיד ההמתנה הנכזבת והבגידה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה