דלג לתוכן הראשי

שמשון שוורץ , ילד בן 10 , במרתף קר וחשוך בגטו בבודפשט



"אני, שמשון שוורץ, בן שלמה נולדתי בהונגריה, בעיר  mateszalka בתאריך ה- 2.2 1934 בשם Andor schvartz.  


גדלתי בבית דתי. היינו 7 ילדים במשפחה ואני הצעיר ביניהם. היינו במצב כלכלי קשה. באוקטובר 1942 המשפחה החליטה בגלל בעיות פרנסה לעבור לגור בבודפשט. אחותי הגדולה התחתנה בשנת 1941 ועברה לגור בעיר szatmar הקרוב ל- mateszalka. בתאריך 19.3.1944 פלשה גרמניה הנאצית להונגריה וכבשה אותה בזמן שהייתי בבודפשט. בתקופה זו נסגרו בתי הספר היהודיים והפסיקו הלימודים.

בגיל 10 הייתי תחת כיבוש גרמני 10 חודשים. בתאריך 4.4.1944 הכריחו אותנו לענוד מגן דוד צהוב, שידוע כ"טלאי הצהוב", שללו לנו את חופש, סגרו אותנו בבתים מיוחדים המסומנים בשלטים של מגן דוד צהוב, שעה אחת קבועה ביום נתנו לנו לצאת מהבתים, מי שנמצא בחוץ לאחר הזמן היו תופסים אותו והורגים אותו. היינו שם בתנאים לא אנושיים, בחרדה, פחד מוות, ללא שירות רפואי. אנחנו סבלנו מרעב וממצוקה.

מאוחר יותר סגרו אותנו בגטו בבודפשט אותי, את הוריי, את שתי אחיותיי ואת אחי ללא אוכל וללא מים, בחורף קר ישבנו במרתף בחושך מבלי אפשרות לצאת משטח הגטו. בתקופת הכיבוש לקחו את אחותי הגדולה הנשואה lili  בת ה-23 עם התינוק gabi  בן השנה וחצי להשמדה במחנה ההשמדה באושוויץ. שני האחים הגדולים laszlo בן ה-20 ו- jeno  בן ה-18 נלקחו לעבודות כפייה, שניהם לא נשארו בחיים.

האח הגדול נספה במחנה ריכוז.

 האח הצעיר יותר, ביחד עם 196 בחורים בני 18,  בתאריך 11.10.1944 במרכז הונגריה בעיר kiskunhalas  נטבחו באכזריות על ידי הss  ונקברו בקבר אחים.בשנת 1946 לאחר המלחמה הועברו הגופות לבית קברות בבודפשט לקבר אחים למנוחת עולמים יהי זכרם ברוך!

בתאריך 18.1.1945 השתחררנו על ידי הצבא האדום. אני, הוריי, שתי אחיותיי ואחי יצאנו לחופשי מהגטו הנורא

לתיעוד המלא באתר הקשר הרב דורי


מקור וקרדיט : מיזם הקשר הרב דורי

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

מסע ההישרדות של הרץ הירשברג, בן 15 , במחנה פלשוב ומראשוני הטנקיסיטים בצה"ל

מאתהרץ הירשברג
ארץ לידהפולין
שמי הרץ הירשברג. נולדתי בשנת 1927 בפולין.
אבי היה ציוני דתי בעל יקב בקרקוב שבפולין. עם פרוץ המלחמה בשנת 1939 לקחו הגרמנים את היקב ואנחנו עברנו לגטו קרקוב. כשחיסלו את הגטו העבירו אותנו לפלשנב שם היה בית הקברות היהודי. נדרש מאתנו להרוס במו ידינו את המצבות ובמקומן להקים כבישים. הייתי בן 15. למחנה הריכוז פלשוב עברתי עם הורי ואחי הבכור. את אמא הפרידו מאתנו. הקשר עימה נשאר רק דרך הגדר. אחרי חודשיים במחנה הריכוז, אחי נעלם. מאחר והיה בוגר וחזק שלחו אותו למחנה עבודה בגרמניה. על כך נודע לי רק אחרי המלחמה. במאי 1943 נעשתה סלקציה. חלק מהיהודים נשלח לאוושיץ. את אבא שלחו לאושוויץ ואני נשארתי לבד. חבר של אבי היה מבריח מצרכים בסיסיים והוא הציע לי למכור אוכל בין הברקים (ביתני העץ) תמורת מזון. זו היתה פעולה מאד מסוכנת, אך נעתרתי לה. מכרתי מלפפונים, לחם וביצים ותמורת זאת קיבלתי אוכל. מדי ערב הייתי נפגש עם אמא מעבר לגדר ואוכל עימה ביחד. הייתי נותן לה חתיכת לחם וביצה. זה היה משמעותי מאד. רק על הרגעים האלה אפשר לכתוב סיפור. כך נמשך המצב עד סתיו 1944. שינדלר, שהיה בעל מפעל אמאיל בקרק…