דלג לתוכן הראשי

פורטונה חדד, ילדה בת 8 במסע הישרדות בטוניס תחת השלטון הנאצי




"נולדתי במוקנין למשפחה בת 7 נפשות . 

אני האחות הצעירה מבין חמישה אחים .
במוקנין חיינו חיי קהילה בקהילה היהודית הקטנה של העיירה ( 500 משפחות יהודיות .) לפני המלחמה לא היינו עשירים אבל חיינו טוב. הוריי ואחיי עבדו. אמי הייתה תופרת ואבי היה רוכל. , אחי אליהו, היה צורף - הייתה לו חנות לתכשיטי כסף שהכין ומכר. הייתה לי ילדות רגילה. היו שם גם ערבים והיו לנו יחסים שכנות טובים איתם . לפני המלחמה הספקתי ללמוד שנתיים במוקנין - כיתות  'ב- ו 'א .
כשגרנו במוקנין אחי הגדול אהרון למד רבנות והוא היה צריך לנסוע לעיר סוסה, שזו עיר גדולה ליד הים , כדי לקבל הסמכה (סטאז'). אמי לא הייתה מוכנה שניפרד ושיגור אצל אחותה. בשנת 1942 עברנו לגור בסוסה על מנת שיקבל את ההסמכה שלו . אני הייתי אז באמצע כיתה ג'. הספקתי ללמוד שנה בבית הספר אליאנס בסוסה ואז פרצה המלחמה.
הייתי בערך בת שמונה וחצי באמצע כיתה ג' שפרצה המלחמה בעירנו סוסה בקשו מהקהילה היהודית להתרכז באותו אזור כדי שכשיבואו לאסוף אותנו נהיה כולנו במקום אחד. זכור לי שאספו אותנו במקום גדול ליד הים, אמי חיבקה אותי ואת אחותי מרים ואמרה "הלוואי שיזרקו אותנו לים שנטבע ולא ניפול לידיים שלהם". אמרו לנו לא לקחת איתנו כלום, רק מה שיש עלינו כי עוד כמה ימים נחזור . נאלצתי להפסיק ללמוד ושהינו אצל איזו משפחה בבית גדול שבו ריכזו את כל היהודים. הוא היה רחוק מהבית שבו שגרנו והיינו שם יחד עם עוד הרבה משפחות שלא הכרנו. בא מישהו מהקהילה ושם לכולנו טלאי צהוב . כך היינו במשך כמה ימים. הודיעו שכל מי שיש לו אפשרות לברוח שיברח. יהודי שהיה לו בית חרושת לסרדינים, ניסים דרמוני, התנדב לשלוח משאיות שיבריחו יהודים למוקנין, שם גרה סבתי .
במשאית היינו דחוסים כמו סרדינים. היו שם זקנים וילדים. הזהירו אותנו לא להרים ראש. ראינו את המטוסים חגים מעלינו ושמענו פיצוצים. גם היום כשאני שומעת מטוס אני מתכווצת. הנהג שלנו היה יהודי והוא התחבא בין העצים כשהמטוסים עברו. כך היינו יומיים בדרכים בדרך שאמורה לקחת שעתיים . במוקנין היינו אצל סבתא שלי. זו הייתה תקופה קשה מאוד: היינו במצב של תת-תזונה ותת- ביגוד, כינים, מחלות, לא התקלחנו  וחיינו בעוני. הייתי מחכה לערב שמישהו יביא משהו לאכול אבל לא היה.
כשהייתי אומרת לאמי שאני לא יכולה לישון כי אני רעבה היא הייתה אומרת "תניחי את הראש על הברכיים שלי והכל יעבור, יהיו לך חיים טובים יותר, תגדלו ותסדרו, הכל יסתדר. תשתי כוס מים .  ישנו על הרצפה, על מחצלות".

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…