תודות ליוסי חן שהעלה את ספרו המרתק לאינטרנט .
"רציתי לספר
את סיפורי כפי שזכור לי", אומר יוסי, שנים לאחר שנהג לתת "תשובה מתחמקת", לכל מי שביקש לשמוע.
ההתקוממות בגטו
לחווא הפתיעה את הגרמנים, שרצו להוביל את היהודים אל בורות המוות שהוכנו מראש. היהודים בגטו - גברים, נשים, קשישים
וטף - התנגדו באמצעים הדלים שברשותם. רובם פתחו במרוץ לחיים תחת מטר יריות לעבר הנהר בתקווה להימלט מיד רודפיהם.
גורלם של מאות
נמלטים לא שפר. הם נהרגו בהתקוממות ואחרים נרצחו לאחר מצוד או בעקבות הלשנות של משתפי פעולה מקומיים. חלקם נפלו במאבק
במסגרת שורות הפרטיזנים הלוחמים. כמאה איש ניצלו.
בין הנמלטים היה
גם יוסי בן השש. במהלך המרוצה מהגטו נשמט נפלו במאבק במסגרת שורות הפרטיזנים הלוחמים. כמאה איש ניצלו.
במהלך המרוצה מהגטו
נשמט מאחיזתו של אביו, והוא נותר לבד. אולם הילד לא עצר. הוא המשיך לרוץ, חתר
קדימה, "לא הפך לנציב מלח", כדבריו, אבל נותר מאחור, בין
"הבודדים האחרונים", עד שנעזר באלמוני שסייע לו להגיע אל בין זרועותיו
המגנות של דודו הירש-לייב, שהביאו אל אביו.
למזלו, חברו יוסי ואביו אל קבוצה קטנה של פרטיזנים, ועמם חי ביער, ילד שבגר בלילה אחד של אבדן משפחה ובריחה על חייו.
שגרת החיים ביער נמשכה כשנתיים, והקשיחה את גופו ואת רוחו של הילד.
בצל העצים העבותים שנתנו לו מחסה מצר ומאויב, הוא ידע שעליו לעשות ככל יכולתו כדי לשרוד. בגיל שבע הוא ירה את הירייה הראשונה במטווח שערך לו פרטיזן.
במחצית יולי 1944 הגיע הרגע שציפה לו: הרגע לצאת מהיער, לחזור אל הבית בעיירה. הוא חלם שתמתין לו שם אמו וימתין לו העולם הישן. אולם איש לא נותר לו זולת אביו.
בתום המלחמה פנה עם אביו מערבה, אל ההבטחה של חופש ושל עתיד. לאחר כשנתיים במחנות העקורים עלו יוסי ואביו על סיפונה של "אקסודוס", הספינה שריתקה את עיני העולם כולו אל
סיפורם של ניצולי השואה ששאפו אל מולדתם ההיסטורית.
לא להחמיץ את פרק כ"א , "הסיור המשוריין והעץ
המציל" , עמודים 125-128
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה