"הגטו היה צפוף וסבתי
( אירן בלייר מושכל) נשלחה לעבודות בתנאי
עבדות בחווה חקלאית באזור יחד עם עוד נערות יהודיות . הם לא קיבלו שכר רק מנת אוכל
זעומה. בהמשך, כל היהודים נשלחו לגטו בעיר דברצן. סבתי היתה בגטו דברצן יחד עם
אמה, שני אחיה ואחותה.
משפחתה של סבתי הובלה יחד עם כל שאר היהודים למחנה נורא בשם
שטרסהוף ליד העיר וינה. חלק מן הדרך לשם נעשה ברכבת בקרונות
משא של בהמות וחלק מן הדרך נעשה ברגל במשך שעות ארוכות. במחנה הם נלקחו
לעבודות בעיירה אוסטרית בשם הולאברון. סבתי
(אירן בלייר מושכל) עבדה בעבודות חקלאות קשות וסבלו מיחס
קשה מצד המעסיק שלהם.
בנובמבר 1944 נשלחה סבתי יחד עם משפחתה למחנה ריכוז ברגן
בלזן. החיים במחנה היו קשים מנשוא אבל המשפחה לא איבדה תקווה. הם
התקיימו על פרוסת לחם אחת ומרק דלוח שחולק להם מדי פעם. תמיד הם חלקו
ביניהם את האוכל הדל שקיבלו. פעם אחת סבתא אירן הסתכנה והצליחה לקחת
סלק בהמות מבלי שהשומרים ישגיחו בה. כמובן השמחה הייתה גדולה והם התחלקו
בשלל יחד עם עוד שכנים לביתן שלהם בברגן בלזן.
השחרור
לקראת סוף המלחמה סבתי
ראתה בשמים מטוסים והבינה יחד עם כולם שבקרוב המלחמה תסתיים. ב7 באפריל 1944 אספו הגרמנים כ 3000 יהודים
מהמחנה והעבירו אותם לרכבת למקום בלתי ידוע. אבל עוד בטרם נסעו מתחנת הרכבת,
הגרמנים הבינו שטנקים של האמריקאים נמצאים באזור ולכן לא יצאו לדרכם. כך
נשארו במקום במשך מספר ימים. בינתיים הגרמנים הרשו ליהודים לרדת מן הרכבת אך
להישאר בסמוך. העיירה נקראה פרסלבן. בדרך לעיר מגדבורג.
בינתיים סבתי ואחותה מיהרו לצאת לחופשי והלכו לאגם הסמוך.
למחרת, כשעדיין היו המקום גילו לפתע חיילים אמריקאים עומדים ליד הטנק שלהם. זה היה
רגע מרגש. סבתא אירן ואחותה יפה הביטו מוקסמות כשראו איך האמריקאים
לוקחים בשבי את החיילים הגרמנים הנאצים. כך שיחררו אותם האמריקאים
מן הנאצים. האמריקאים סיפרו שהם עקבו אחריהם במשך מספר ימים והגיעו
לשחרר אותם. זה היה ב 13 לאפריל 1944. יום בלתי נשכח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה