דלג לתוכן הראשי

סיפור האימוץ המטלטל של ניצה קפלן



היא נולדה בתור לוסיה בורנשטיין בפולין, בגיל ארבע שונה שמה לניוטה בולסטט ובגיל שש הפכה להיות ניצה קפלן. בדרך עברה שתי יבשות, שני בתי יתומים, משפחה מאמצת ודרמה משפטית אחת גדולה שבה היו מעורבים משה לנדוי וגדעון האוזנר.


 בגיל 4 היא נמסרה לארגון "הקואורדינציה הציונית לגאולת ילדים יהודים". בפולין . כאשר הועלתה לישראל נמסרה לאימוץ .  ההורים המאמצים היו מאיר וחיה קפלן, זוג בורגני, מוותיקי קרית מוצקין, שכלו את בנם יחידם יששכר במלחמת העצמאות.  בית משפחת קפלן היה מקום שקט, הרבה שמחת חיים לא היתה שם, אך דאגה ואהבה כנה לילדה הערירית היו בשפע. 
מאוחר יותר ההורים הביולוגים ביקשו לקבל חזרה את ביתם לוסיה . בית המשפט הכיר בתביעתם , אבל הילדה שנקראה עכשיו ניצה קפלן , והייתה קשורה מאד מבחינה נפשית להוריה המאמצים , ברחה חזרה לבית הוריה המאמצים .
בסופו של דבר , נמצא הסדר של פשרה שבו הילדה ניצה קפלן המשיכה לגור בבית הוריה המאמצים והוריה הביולוגים עברו להתגורר לידם בקרית מוצקין . הילדה ניצה קפלן לא הצליחה להתקשר להוריה הביולוגיים וחשה ניכור כלפיהם , ותמיד העדיפה את הוריה המאמצים.
חיה בורנשטיין , האם הביולוגית , נפטרה במאי 80'. ניצה קפלן לא היתה בהלוויה ומעולם לא עלתה אל קברה. יחזקיאל בורנשטיין נפטר כעבור 13 שנים, לאחר שנישא בשנית. 
חיה קפלן, האם המאמצת , נפטרה במאי 87'. ניצה טיפלה בה במסירות, בביתה, עד יומה האחרון, כשהיא מאכילה אותה, מקלחת ומלטפת את ראשה. במשך שנים עלתה מדי יום אל קברה. עד היום, היא אומרת, כשיש לה משהו לספר, משהו טוב או רע, דבר ראשון היא עולה אל קבר אמה.

סיפור האימוץ המטלטל של ניצה קפלן - כללי - הארץ



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…