דניאל
כהנמן היה ילד בן שבע בפריז כאשר פלשו אליה הגרמנים. יהודים נדרשו לענוד טלאי מגן
דוד צהוב ונאסר עליהם לעבור ברחוב אחרי שש בערב.
באחד הימים, כששיחק בביתו של חבר
נוצרי, הבין כהנמן שאיחר את שעת העוצר. הוא מספר שהפך ברעדה את הסוודר החום שלו,
לבש אותו כשחלקו הפנימי מופנה כלפי חוץ, וצעד במהירות לביתו.
עד היום הוא זוכר את
לבו ההולם בעוצמה בהליכה הקצרה ההיא. "במורד הרחוב הריק ראיתי לפתע חייל
גרמני מתקרב. הוא לבש את המדים השחורים שנאמר לי לפחד מהם במיוחד. האצתי את קצב
הליכתי, אבל הוא סימן לי לגשת אליו. הייתי אחוז אימה שמא יבחין בטלאי הצהוב שבתוך
הסוודר".
אבל החייל הרים אותו בזרועותיו וחיבק אותו. "הוא
דיבר אליי ברגש עז, בגרמנית. כאשר הוריד אותי הוא פתח את הארנק שלו, הראה לי תמונה
של ילד ונתן לי כסף. הלכתי הביתה כשאני בטוח יותר מתמיד שמה שאמא שלי אמרה לי כל
השנים היה מדויק: בני האדם מורכבים ומעניינים לאין־קץ".
אביו נפטר ממחלה כעבור שלוש שנים. כשפלשו בעלות הברית
לצרפת, אמו לקחה אותו ואת אחותו לישראל. אבל ייתכן שהרצון לפענח את עולמם הפנימי
של מבוגרים ניטע בו באותו יום ממש.
כהנמן סיים את התואר שלו בפסיכולוגיה, באוניברסיטה
העברית, בטרם התגייס לצה"ל. אחרי השחרור נסע לעשות דוקטורט בברקלי, וחזר
מאוחר יותר ללמד ולחקור באוניברסיטה בירושלים. שם גם פגש את עמוס טברסקי. הקליק
נוצר כמעט מיד, והתקופה הפורייה ביותר בחיי השניים החלה. בתוך זמן קצר המציאו תחום
חדש בפסיכולוגיה: איתור, זיהוי ופיצוח הכשלים הנפוצים של האינטואיציה האנושית. את
הכשלים הללו, הם מצאו כ־20 מהם, כינו "הטיות" - טעויות שחוזרות על עצמן,
משום שהמוח מחווט לטעות בהם.
זו היתה רעידת אדמה בכלכלה המסורתית. המסקנות סייעו
להסביר תופעות רבות שהכלכלה הקלאסית לא הצליחה להבין - מהסיבות שבגללן אנחנו
מתקשים לחסוך לפנסיה ועד מדוע רובנו משקיעים גרועים בבורסה. על מחקריו פורצי הדרך
זכה כהנמן בפרס נובל לכלכלה לשנת 2002. טברסקי לא זכה להגיע לשם. הוא נפטר ב־1996
ממחלה ממארת.
מאז המשיך כהנמן בפעילות מחקרית ובכתיבה באוניברסיטת
פרינסטון. הוא נחשב לאחד ממייסדי הכלכלה ההתנהגותית ואחד החוקרים המצוטטים ביותר
בעולם ב־20 השנים האחרונות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה