מאת: שני לאה (וינברג שניצלר)
בהיותו בן ארבע פלשו הגרמנים
לבודפשט, בירת הונגריה, ואמו הפקידה אותו במנזר, ובכך הצילה את חייו.
היא עצמה נספתה בשואה באושוויץ.
עם תום המלחמה, אביו שהיה חייל
בצבא הונגריה, אסף אותו, לאחר המלחמה. בשנת 1949 הם עלו ארצה
ואביו התחיל לשקם את חייו. הוא נישא בשנית לניצולת שואה. מצבם
הכלכלי היה קשה בארץ. ולכן המשפחה החליטה, בשל מצבם הכלכלי הקשה לשלוח אותו לבית
יתומים.
הוא נשלח לבית יתומים בירושלים.
מסיפוריה של סבתא, הזיכרון הקשה
ביותר מבית היתומים היה אולם השינה, שהיה מחולק לשניים. בין הילדים הישנים
בשקט ובין אלה שלא היו שקטים.
כשמצבם הכלכלי של הוריו השתפר
והוטב הם החזירו אותו הביתה.
הוא חזר הביתה, אך יחסיו עם אמו
החורגת, היו דומים לסיפורי האגדות. בעקבות יחסים לא טובים אלה, הוא שוב נשלח מהבית, והפעם
לישיבה תיכונית בירושלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה