זלינגר נולד בקרקוב, פולין. אביו היה מהנדס בניין
ואמו אחות. הוריו נישאו בארץ ישראל אך חזרו לפולין ב-1937. הוא עבר במדינה את
מלחמת העולם השנייה, שנתיים מתוכה במחנה הריכוז ברגן בלזן. אביו נספה באושוויץ.
הוא עלה בגפו לארץ ישראל, מאחר שאימו נישארה לחפש את אביו "הנעלם". ב-16
ביולי 1945 האוניה עגנה בחיפה והוא הועבר ביחד עם כל נוסעיה במשאיות למחנה המעצר
בעתלית. בישראל פגש באחותה של אמו. בעצת הרופא שבדק אותו, הוא נשלח לקיבוץ עין
המפרץ. לאחר עלייתו החל לעסוק באתלטיקה ובין השנים 1954–1963 היה חבר נבחרת ישראל
בכדורעף, עמה השתתף בשנת 1956 באליפות העולם בכדורעף. בשנת 1963 סיים לימודי חינוך
גופני במכון וינגייט והחל לעבוד כמורה לחינוך גופני, לצד עיסוק פעיל בספורט כשחקן
ומאמן.
כמאמן, זלינגר עבד עם נבחרת הנשים של ישראל
בכדורעף ובשנת 1967 זכתה הנבחרת במקום השמיני באליפות אירופה. לזכותו נזקפו החדרת
מהלכי משחק חדשים שזכו להכרה בינלאומית.
בשנת 1969 עזב את ישראל וסיים לימודי תואר שני
ודוקטורט באוניברסיטת אילינוי. בשנת 1975 החל לאמן את נבחרת הנשים בכדורעף של
ארצות הברית, אותה הוביל בשנת 1982 לזכייה במדליית ארד באליפות העולם בכדורעף
ובשנת 1984 לזכייה במדליית הכסף באולימפיאדת לוס אנג'לס לראשונה בתולדותה. לאורך
השנים זכה להצלחה רבה כמאמן בתחרויות בינלאומיות, ובשנת 1992 זכתה תחת אימונו
נבחרת הגברים של הולנד בכדורעף במדליית הכסף באולימפיאדת ברצלונה לראשונה
בתולדותיה. לאחר מכן עבר ליפן והמשיך לעסוק בהצלחה כמאמן עד לפרישתו בשנת 2006.
ב-2007 מונה למאמן נבחרת הנשים של ישראל והציב יעד להבאת הנבחרת לאולימפיאדת
לונדון (2012).
בספטמבר 2010 הצליח זלינגר להביא את נבחרת ישראל
בכדורעף נשים לטורניר הגמר של אליפות אירופה בכדורעף בשנת 2011, לאחר 39 שנים.
באליפות אירופה הודחה הנבחרת בשלב המוקדמות לאחר שהפסידה את שלושת משחקיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה